המתמודדים הישראלים לאוסקר עונים למיקי זוהר: "קודם שיצפה"

הלילה (בין ראשון לשני) תגיע לשיאה עונת הפרסים של הוליווד בטקס האוסקר ה-98, שבו יוכרע באופן סופי המרוץ הדו-ראשי של השנה: "קרב רודף קרב" עם לאונרדו דיקפריו מול "חוטאים", הסרט ששבר את שיא המועמדויות; אבל השנה לא רק הוליווד בכותרות - שני סרטים קצרים של יוצרים ישראלים זכו למועמדות, ואלה שעומדים מאחוריהם מקדמים אותם בהקרנות ואירועי תעשייה בלוס אנג'לס, בתקווה להביא פסלון הביתה.

סרט הסטודנטים "כתם קצבים", שביים מאיר לוינסון-בלונט במהלך לימודיו בבית הספר לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב והפיק אורון כספי, כבר נמצא על הרדאר של האקדמיה האמריקאית לקולנוע מאז שזכה בפרס האוסקר לסטודנטים; במקביל, גם הסרט התיעודי הקצר "היו ואינם" שביימה הילה מדליה מועמד השנה, כך שיש לאוסקר 2026 ייצוג ישראלי בשתי קטגוריות. המכנה המשותף של שני הסרטים הוא העיסוק בחברה הישראלית לאחר 7 באוקטובר ובהשלכות פרוץ המלחמה.

"כתם קצבים" עוקב אחר קצב ערבי, אותו מגלם עומר סמיר מחמיד, המואשם על לא עוול בכפו על ידי מנהלת הסופרמרקט שבו עובד בכך שהוא תלש תמונות של חטופים. הסרט מתמקד בהשפעות של המלחמה על חיי היום-יום ומראה את המתח והקונפליקטים בחיים המשותפים של ישראלים וערבים. בעקבות הזכייה בפרס האוסקר לסטודנטים, החליטו הבמאי והמפיק ללכת על הפרס הגדול ביותר, והקמפיין שלהם הצליח: הסרט נבחר כאחד מחמשת המועמדים הסופיים בקטגוריה.

"זאת הייתה קצת הפתעה, סיימנו עם האוסקר לסטודנטים והייתה לנו האפשרות להגיש לאוסקר הכללי והרגשנו שאין לנו מה להפסיד", אומר לוינסון-בלונט בריאיון מיוחד ל-mako, רגע לפני הטקס הגדול. "לא הייתי בטוח מה יקרה, כי הוגשו המון סרטים שהוקרנו בכל מיני פסטיבלים בעולם, אף שאנחנו מאוד מאמינים בסרט שלנו ועומדים מאחוריו. ואז, כשנכנסנו לרשימה המקוצרת, התחלנו בקמפיין, אחר כך לקחנו חברת יחסי ציבור, ואנחנו 24/7 עורכים הקרנות ונוסעים לכל מקום.

"החוויה היא מאוד מאוד עוצמתית - המון אנשים חשובים מהתעשייה צופים בסרט ונהנים ממנו. לקבל תגובות חמות זה מסע מרגש, ולפעמים אורון ואני לא מאמינים שכל זה באמת קורה. כל החודש האחרון פה בלוס אנג'לס אני הולך לקולנוע והתאהבתי מחדש. אני צופה בהרבה סרטים במחשב כי אין זמן ללכת לקולנוע, ועכשיו צפיתי ב-80% מהסרטים המועמדים רק בשביל שכשאני אראה את השחקן ההוא או הבמאי הזה בטקס, אוכל לדבר איתם על הסרטים שלהם".

את מי פגשת עד כה?
"תמיד אלו אנשים שיש להם קשר כלשהו לכל מיני סרטים שראית. פתאום אתה מבין שעכשיו פגשת את הבחור שעשה את האנימציה ל'קונג פו פנדה' או את זה שעשה את האפקטים המיוחדים לסרטי 'אווטאר'. בארוחת הצהריים החגיגית שקיימה האקדמיה עבור כל המועמדים, פגשתי את פול תומס אנדרסון, במאי שמאוד אהוב עליי, וזה היה רגע מאוד מרגש עבורי.

"והתגובות הן בדיוק אלו שקיווינו לקבל וכיוונו אליהן - אנשים מכל צידי הקשת הפוליטית, ימנים ושמאלנים, וגם אלו שאינם מעורים פוליטית. רצינו פשוט לספר מורכבות. במקום לתת תשובות, ניסינו להעלות סימני שאלה, כי לדעתי זו הדרך הראשונה לתקן את העולם שאנחנו חיים בו. צריך לשאול שאלות, להיכנס לנעליים של אחרים ולהיות ספקן. אני מגיע מהעולם הדתי, למדתי בישיבה תיכונית, ותורה, גמרא ויהדות זה הכל סימני שאלה. אני מאוד מאמין בלהטיל ספקות וכך לפתוח שיח מכבד ומועיל".

אומנם הסרט שלך הוא לא הנציג הרשמי של ישראל לאוסקר - זוכה פרס אופיר שנשלח מדי שנה לקטגוריית הסרט הבין-לאומי - אבל האם אתה מרגיש שאתה מייצג את המדינה?
"אני חושב שהסרט קודם כל מייצג אותי ואת המפיק אורון כספי באופן אישי, ואת כל אלו שהיו שותפים לפרויקט. הוא מייצג את בית הספר שלנו לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, כל הסטודנטים שהיו מעורבים בפרויקט והם חלק מהדבר הזה. ואני חושב שזה יותר מייצג משהו אוניברסלי באיזשהו מקום. מייצג את האפשרות בעיניי לשלום ולחיבור בין אנשים, ולאפשרות של לעבוד יחד לקראת שינוי. מתוך הכוונה הזאת יצרנו את הסרט".

מה תענה לשר התרבות מיקי זוהר שטען שהסרט "פוגע בשמה הטוב של מדינת ישראל"?
"מיקי זוהר לא ראה את הסרט ויצא נגדנו באופן אישי. הסרט עדיין לא הופץ כשהוא התבטא. וכל הקטע של הסרט זה שיח. זאת ביקורת שמגיעה ממקום של לנסות ולתקן מקום, על מנת שדברים ישתנו צריך להתחיל בשיח. לכן אם סותמים פיות - זו בעיה.

"אני מאמין בחופש ביטוי ושכל הקולות חשובים, גם כאלו שאני לא מסכים איתם. אני בטוח שיש סרטים שאני לא אסכים עם האמירה שלהם, אבל חשוב לתת לכולם במה. וכל זה מתחבר לתמה בסרט, שמציג נושא מאוד טעון בחברה הישראלית ובכל העולם - מצד אחד יש טראומה קולקטיבית מאוד קשה, במקרה שלנו מה שקרה ב-7 אוקטובר, ומצד שני את הערבים-ישראלים, שמאז מופנה כלפיהם יחס שונה וההסתכלות שונה על הקהילה הזאת.

"אני באמת ניסיתי לגעת בכל המורכבויות של הסיטואציה. ואני חושב שהשאלה היא האם זה פותח שיח או פשוט לשכנע אנשים בדעה שלי? השיח אינטגרלי לשינוי, ועלינו להיות כנים עם עצמנו".

"לראות ילד ולהבין שהוא לא צריך למות - זה יהודי"

בזמן שיוצרי "כתם קצבים" העבירו את התקופה האחרונה בעיר הכוכבים, במאית "היו ואינם" הילה מדליה עשתה מאמצים לצאת מישראל לפני ימים אחדים. המסע שלה כלל מעבר בטאבה ושתי עצירות באירופה, רק כדי לנחות בזמן ב-L.A. ולהתארגן כמו שצריך לקראת המעמד המרגש בראשון בלילה.

מדליה חתומה על סרטים תיעודיים כמו "האסיר X", "יומני אוסלו" ו"עדה - אמי האדריכלית". לפני תשע שנים הוזמנה להצטרף כחברה מצביעה באקדמיה האמריקאית לקולנוע, באותו מחזור שכלל בין השאר גם את גל גדות והבמאי ערן ריקליס.

"היו ואינם" מתפרש בעיניי רבים כסרט שנוי במחלוקת יותר מהנציג העלילתי הישראלי. הסרט מתעד פעילות של ישראליות שהפגינו במחאות שקטות בתל אביב, כשהן מחזיקות שלטים עם תמונות של ילדים פלסטינים שנהרגו בעזה מאז תחילת המלחמה, ונתקלות בזעם או אדישות מצד העוברים והשבים. "הסרט מציג חמלה", אומרת מדליה,, "ואני חושבת שזה דבר מאוד יהודי - לראות ילד ולהבין שהוא לא צריך למות. זה לא סותר את היכולת שלנו להרגיש ולהביע את זה, בעיניי זאת חוזקה. אתה יודע, זה משהו שהוא יפה. כי זה משהו שחמאס לא יעשו וזה מה שהופך אותנו לאנושיים. זה משהו מאוד יהודי".

האם זאת לא מניפולציה להשתמש בתמונות הללו ולעשות זאת בתקופה שהיו חטופים, וחיילים היו נהרגים?
"אני חושבת שזה הפוך. מה שפוגע בנו זה המסרים והאנשים שהם צמאי דם וצמאי מלחמות. הרבה פעמים אצלנו יש מסרים מאוד מסוימים בתקשורת, אבל מחו"ל יש מסרים אחרים. הרבה אנשים באים ואומרים לי, 'לא ראינו דבר כזה', כי מבחינתם הישראלים הם משהו אחד.

"האקטיביסטיות האלה דווקא מביאות משהו אחר. המחאה שלהן מראה אנושיות ודברים אחרים שלא קיימים במדיה. הנזק הכי גדול שיש לנו היום הוא לראות אנשים מחרחרי אלימות, וזאת הטעות שלנו. היכולת להרגיש כאב של ילד לא לוקחת מהטראומה שלנו, מהכאב שלנו וגם של האקטיביסטיות - אני מתבוננת בסרט עליהן. לאו דווקא מסכימה לכל מילה שהן אומרות. אבל הסרט עצמו, כמכלול, כמובן מייצג אותי".

אילו תגובות קיבלת מההקרנות בארה"ב?
"קודם כל, מאוד מפתיע אותי שהרבה פעמים התגובה היא דווקא הזדהות עם חוסר ביכולת להכיל דעות שונות. כלומר, על המפגש הזה, שהוא גם מסמל את הפער בחברה הישראלית ביכולת להכיל דעות שונות משלנו, הרבה אנשים מזדהים גם מחוץ לישראל. בין אם אתה בעד טראמפ, נגד טראמפ, בעד ממדאני או נגד ממדאני - זה קורע משפחות. בניו יורק באו אליי יהודים אמריקאים פרוגרסיביים שאיבדו את האמונה בישראל, ואז דווקא מוצאים קול שהם יכולים להזדהות איתו ולהרגיש שייכות דרך האקטיביזם.

"הדבר הנוסף הוא השקט שבפעולה עצמה, יוזמה שמאורגנת בעיקר על ידי נשים. הם לא צועקים סיסמאות - רק התמונה והנר. השקט הזה מאפשר גם מקום למי שלא מסכים איתן. כמובן שיש גם אנשים שצועקים ומקללים, וזה אפילו מגיע קצת לאלימות, אבל יש הרבה אנשים שרוצים לדבר, והן מנסות ליצור דיאלוג איתם. בסרט תפסנו כמה מהשיחות האלה, וזה מאוד מעניין בעיניי - איך השקט מאפשר למי שלא בהכרח מסכים עם הפעולה והאקטיביסטיות, עדיין לצפות בהכל".

האם לדעתך הסרט עושה שירות טוב לישראל?
"אני חושבת שכן, תאמין או לא. ביקורת תהיה תמיד מאנשים בצד אחד או בצד השני. למשל, הפרו-פלסטינים יגידו שאנחנו עושים white-washing מובהק בכך שאנחנו מראים שגם לנו אכפת, וככה מרגישים טוב יותר עם עצמנו. אבל בגדול, אני חושבת שהשירות הרע לישראל מגיע מהתמונות של האלימות של מתנחלים, מאמירות של חברי כנסת שלנו, ואפילו מתמונות ואמירות של 'איזה יופי, פיצצנו!'. אלו דברים, בעיניי, שמראים שאנחנו צמאי מלחמה.דווקא המקום של חמלה ואנושיות מראה צדדים מאוד חשובים ויפים".

איך זה להיות מועמדת לאוסקר בשנה בעייתית עבור התעשייה הישראלית, במיוחד מול משרד התרבות?
"אני חלק מהתעשייה ואנחנו סובלים מחרמות. הסרט שלי לא קיבל מימון ציבורי מכל מיני סיבות. עשינו את הסרט מאוד מהר - התחלנו ביוני וסיימנו בספטמבר, ודי מהר יצאנו איתו. וכשאני מגישה את הסרט לפסטיבלים, במלא מקומות ולא רק באירופה, ישר שואלים אם יש כסף ציבורי מממשלת ישראל בסרט. יש לי סרטים שיצאו בשנתיים האחרונות ולא נכנסו לפסטיבלים כי מחרימים אותנו, ולא משנה על מה הסרט. ברור שכולנו סובלים מבחוץ ומבפנים. והייתי שמחה שמיקי זוהר יצפה בסרט, בטח לפני שהוא יוצא בהצהרות - שתצפה בו וידבר איתי.

"זוהי זכות ויש שני סרטים ישראלים מועמדים לאוסקר - כתוב על הסרט 'ישראל'. הסרט שלי דובר עברית, צולם בתל אביב, עוסק באקטיביסטיות ובפעולה בתל אביב. אותו דבר 'כתם קצבים' מאוניברסיטת תל אביב - זה הישג מדהים לקולנוע הישראלי. זה מצוין לישראל, כי מתי בפעם האחרונה היו שני סרטים ישראלים מועמדים? לפני 13 שנים – אז 'חמש מצלמות שבורות' ו'שומרי הסף' היו מועמדים יחד בקטגוריית הסרט התיעודי. לפני שבע שנים, כשגיא נתיב זכה עם 'Skin', זה לא היה סרט ישראלי.

"והפעם אלו שני סרטים ישראלים מובהקים, כל מי שעבד על הסרט הוא ישראלי. ההישגים שלנו חשובים לכל העם הישראלי. בדיוק כפי שסדרות דרמה ישראליות מצליחות בהוליווד, זה מוביל לעוד סדרות שנרכשות ויוצרים ישראלים נוספים שמצליחים בחו"ל".

איך את מתכוננת לקראת השטיח האדום ולטקס בכלל?
"זה מאוד מרגש. בכלל להיות מועמד זה מדהים. כמה מהצוות של הסרט היו אמורים לטוס, אבל לא הצליחו לצאת מנתב"ג - אז יצא שיש כרטיסים גם עבור הילדים שלי, וזאת תהיה חוויה. אבל אני חייבת להגיד שהדבר הכי מדהים במועמדות שמדובר בסרט קצר, משהו שאין לו הרבה שוק, אנשים לא הולכים לקולנוע ברגיל לראות סרטים קצרים. והמועמדות באמת פתחה דלת מטורפת. הסרט הוקרן ב-354 בתי קולנוע ברחבי ארה"ב וכמובן שגם בארץ יש יותר עניין. קשה לי להאמין שננצח, זה לונג שוט, אבל מעצם הבמה הרצינית שהסרט מקבל, זה כבר מעל המצופה".