"שכחתי את עצמי": האתגר של השחקן שגילם 160 תפקידים

תעשיית הקולנוע הצרפתית ידועה כמכונה משומנת - ואחד הברגים הכי חרוצים בה עונה לשם דני פודלידס. שחקן שהחל את דרכו בסוף שנות ה-80 בלהקת התיאטרון של הקומדי פראנסז, ומאז חתום על כמות מסחררת של למעלה מ-160 תפקידי משחק על המסך הגדול והקטן. פודלידס אף היה מועמד לארבעה פרסי סזאר, אחד מהם כתסריטאי, והפרנקופילים אולי יזהו אותו מהסרטים "הונאה", "נחשו מי מתקשר" ו"הכיבוש", שבו גילם את ניקולא סרקוזי. בהזדמנות אחרת פודלידס גילם גם את פרנסואה מיטראן. אבל עכשיו השחקן בן ה-62 נכנס לנעליו של אייקון צרפתי שונה לגמרי, ומאתגר לא פחות, שמגיע מדפי הספרים במקום מארמון האליזה.

אם לבריטים יש את שרלוק הולמס, לצרפתים והבלגים יש את המפקח מגרה. בלש ספרותי שאכלס במאה הקודמת עשרות רומנים מאת ז'ורז' סימנון, וכבר גולם על המסך על ידי צ'ארלס לוטון, ז'אן גאבן, מייקל גמבון, רואן אטקינסון וז'ראר דפרדייה. מרגע שלוהק לגלם אותו בסרט החדש "המפקח מגרה: כולם חשודים", פודלידס כמובן צפה בגרסאות שלהם. "אבל ברגע שהצילומים התחילו, הדחקתי את זה", מודה השחקן בריאיון ל-mako שנערך איתו בפריז, "אם משהו מזה נשאר לי בראש, זה רק באופן לא מודע".

"המפקח מגרה: כולם חשודים", שהחל מסוף השבוע האחרון מופץ גם בבתי הקולנוע בישראל שפתוחים תחת מגבלות פיקוד העורף, מבוסס על רומן מאת סימנון שיצא לאור בשנת 1960. על העיבוד אמון הבמאי היהודי-צרפתי פסקל בוניצר. כפי ששמו מרמז, "כולם חשודים" בנוי כמו כל תעלומות הרצח האחרות ששוטפות בימים אלה את המסכים, כשהגופה התורנית מתגלה בקה ד'אורסה שבפריז. הראיות הרלוונטיות היחידות הן מכתבי אהבה הדדיים, שהוחלפו במשך חמישה עשורים בין נסיכה לשגריר צרפתי.

"כשפסקל על ההגה, אני פשוט עושה מה שאומרים לי", מסביר פודלידס כשהוא נשאל על האפשרות להתאים את הדמות לסגנונו הפרטי, "אין כמעט מקום להחלטות אישיות שלי. שכחתי את עצמי כשחקן". הוא גם מספר שלא התייעץ מראש עם מי מקודמיו בתפקיד, כנראה בגלל שרובם כבר אינם. לדבריו, "מגרה הוא דמות מאוד סגורה, אבל גם מתוחכמת. המקטרת שלו מסמלת את החשיבה, את ההרהורים. אני אוהב את הפער בין הדמות הנייחת של מגרה למחשבות הניידות שיש לו בראש".

"אני מתבייש להודות שמעולם לא קראתי ספר של סימנון", הוא מוסיף, "קראתי הרבה בחיי, אבל בעיניי סימנון תמיד היה סופר שכותב באופן קולנועי, לא ספרות גבוהה. אז התעלמתי מזה. ומרגע שפסקל הציע לי את התפקיד, קראתי רומן של מגרה, ועוד אחד, ועוד אחד, ואז גיליתי שהוא סופר אדיר. עכשיו אני מנסה לקרוא הרבה יותר סימנון מבעבר, מה שאני אוהב בו זה שסגנון הכתיבה שלו כמעט לא מורגש. הוא פשוט אך מסתורי".

אמרת ששכחת את עצמך כשחקן בזמן העבודה עם הבמאי. יש לך דוגמה לזה?
"לפעמים, בזמן החזרות, הייתי נסחף עם הדמות - מתעצבן, נותן לרגשות שלה להתפרץ. פסקל היה מבקש ממני לשמור על פשטות, לשמור על הרגשות האלה בתוך עצמי. בלי לשפוט, בלי להתעצבן. בחיים האמיתיים אני נוטה להיות לחוץ, אז כשהוא אמר לי להירגע זה גרם לי להתמקד יותר במה לא לעשות מאשר במה כן. פסקל עצמו הוא דוגמה מעולה לאדם רגוע וקר רוח".