"פרויקט הייל מרי" יצא הרבה לפני עונת האוסקרים (שלא לומר, שנה לפני) אבל כולם כבר בטוחים שראיין גוסלינג הבטיח לעצמו פסלון בזכות תפקיד איקוני. לכבוד עליית הסרט לאקרנים בארץ ובעולם, גוסלינג מדבר בריאיון בלעדי ל-mako על מחיר הסלבריטאות, על אשתו אווה מנדז שבשנים האחרונות נעלמה מהעין הציבורית - ומה קורה עם המוזיקה שהקליט בישראל?
אפילו חודש לא עבר מאז טקס האוסקר האחרון, ובשבועיים האחרונים כבר מסמנים בהוליווד את אחד הסרטים הראשונים שעשויים לככב בעונת הפרסים הבאה: "פרויקט הייל מרי" בכיכובו של ראיין גוסלינג. יש מי שמנבאים לו מועמדות, בדומה לזוכה הטרי מייקל בי ג'ורדן, שזכה באוסקר על "חוטאים" - סרט שיצא כמעט שנה לפני הטקס, אך הפופולריות והקמפיין המוצלח שלו גרפו את כל הקופה; ייתכן שגם גוסלינג ימצא את עצמו במצב דומה, אחרי שכבר קיבע את מעמדו כאחד השחקנים האהובים והקופתיים של התעשייה.
גוסלינג (45) הקנדי היה מועמד לאוסקר שלוש פעמים: על סרט הדרמה העצמאי "חצי נלסון" מ-2006, שנחשב לתפקיד הפריצה שלו כשחקן בוגר מוערך; עשור מאוחר יותר על המחזמר הססגוני ועטור הפרסים "לה לה לנד", שזיכה אותו בגלובוס הזהב לשחקן הראשי הטוב ביותר; וכמובן על השלאגר הענק "ברבי" מ-2023, שבו כמעט גנב את ההצגה בתור קן, בעיקר בזכות השיר ההיתולי I'm Just Ken שביצע בטקס האוסקר עצמו. בשלב מוקדם זה, נראה כי גוסלינג עלה שוב על הרדאר, והפסלון הנכסף עשוי להיות במרחק נגיעה עם סרטו החדש שובר הקופות.
"פרויקט הייל מרי", שעלה אצלנו השבוע באיחור קל מאז חזרו בתי הקולנוע לפעול בצל המלחמה, כבר הספיק להכניס קרוב לחצי מיליארד דולר ולקבל ביקורות חמות על משחקו של גוסלינג - שנראה כאילו מחזיק את הסרט כמעט לבדו. הסרט מבוסס על רב המכר של הסופר אנדי וויר ("לבד על מאדים", שעובד בשנת 2015 לסרט המצליח "להציל את מארק וואטני" בכיכובו של מאט דיימון). למעשה, הזכויות לעיבוד הקולנועי נרכשו עוד לפני שהספר יצא לאור, וגוסלינג עצמו היה מעורב ומחויב לפרויקט משלב מוקדם מאוד, בתפקיד השחקן הראשי ובאחד מתפקידי ההפקה.
בסרט המדע-בדיוני מגלם גוסלינג את ריילנד גרייס, אדם מן השורה ומורה למדעים בחטיבת ביניים, בעל ידע יוצא דופן בביולוגיה מולקולרית. יום אחד הוא מגויס בעל כורחו להוביל פרויקט חשאי של סוכנות החלל נאס"א, שמטרתו להציל את כדור הארץ מישויות פרזיטיות המכרסמות את אנרגיית השמש - מצב שעלול לגרום לאסון אקולוגי, להאיץ את האנושות לעידן קרח נוסף ולהחריב את העולם. גרייס שורד את המסע החד-סטרי במעבורת החלל לבדו, עד שישות בלתי-מזוהה יוצרת איתו קשר. הוא מפתח קשר עם החייזר, אותו הוא מכנה "רוקי", שהופך לחבר הקרוב ביותר שלו.
"אני לא איזה מומחה גדול במדע בדיוני - ובטח שלא יודע לנבא מה צופן לנו העתיד", אומר גוסלינג בריאיון בלעדי ל-mako, לקידום הסרט. "בתור ילד לא ממש התעסקתי בנושאים כאלה, לא בדיוק עניין אותי להיות אסטרונאוט ולהגיע לחלל יום אחד. כנראה שאולי לא חלמתי מספיק גדול מכורח נסיבות חיי והדברים שיותר קסמו לי. בוא נגיד שהאסוציאציה הראשונה שלי לגבי החלל היא הפסלון של איש הירח של MTV שמעניקים בטקס ה-VMA.
"אבל מה שקוסם לי בז'אנר הוא ההזדמנות לצפות בסרט, להיטמע בעולם שמציג תחזית כלשהי למה שאולי יקרה, ולרוב זה תרחיש נורא שעלינו להיערך לקראתו או לנסות למנוע אותו. כך שברגע שמסיימים את החוויה של פיזית לצפות בסרט כזה, יש לכל אחד מאיתנו הרגע לקחת את הגורל בידיים, לעמת את עצמנו עם שאלות והחלטות כדי לנסות ולהבין מה בכוחנו לעשות בנידון, ופשוט לדעת שיש לנו את האפשרות לפעול ולא להיות אדישים למה שקורה. עבורי, כשחקן, זה קורה כבר בשלב שבו אני קורא תסריט ואז המוח מתחיל לעבוד שעות נוספות".
לגלם מדען, אדם בעל ידע, החכים אותך?
"לא כמו שהייתי מקווה".
כשאתה מרכיב משקפיים זה נראה משכנע.
"המשקפיים עושות את מרבית העבודה. האמת שהבת שלי אמרה 'אתה נראה הרבה יותר חכם עם משקפיים', ולכן אמרתי לעצמי שארכיב משקפיים בסרט. חשוב לתת לה את הקרדיט המלא, לי רק נותר לענות 'תודה רבה לך, אני אקח את ההערה הזאת לתשומת לבי'".
הבנות מבינות את ההתלהבות ושאבא הוא כוכב קולנוע מפורסם?
"לא, אבל הן עוזרות לי. הן מקור כוח וצפו בכל כך הרבה קטעים מתוך הסרט, נתנו הערות. המבקרות הכי טובות".
אם תביים בשנית, יש לך כבר ייעוץ מבית.
"נכון, עשיתי את זה פעם אחת ממש לפני ששתי בנותיי נולדו ואני בטוח שיום יבוא ואביים שוב. זאת אחת החוויות הכי מדהימות שהיו לי בחיי המקצועיים ואני מאוד אשמח לחזור ולביים בעתיד. אבל זה יהיה כשמשהו באמת יידבר אליי, כמו שקורה לי במשחק. סרטים תיעודיים מאוד מדברים אליי לדוגמה, אבל אני לא מחפש משהו ספציפי. מעל הכל בחיי כרגע בחיים זה התא המשפחתי, הבנות שלנו תמיד בעדיפות עליונה. ואווה היא אמא מהחלומות עבורן".

האישה שאיתי
במסע הקידום המרשים של "פרויקט הייל מרי" השתלבה במפתיע אורחת מזדמנת: רעייתו של גוסלינג, השחקנית אווה מנדז. מאז שהשניים הפכו להורים לשתי בנות, אזמרלדה (11) ואמדה לי (9), מנדז פרשה באופן לא רשמי ממקצוע המשחק ולא נצפית בדרך כלל לצדו באירועים - אפילו לא בטקס האוסקר שבו היה מועמד. הזוג שומר בקנאות על פרטיות המשפחה, כולל העובדה הפשוטה שהם מיסדו את הקשר, שהחל בשנת 2011, ונישאו לפני כמה שנים מבלי לנדב פרטים. עם זאת, מנדז החלה לקרוא לגוסלינג "בעלי" בפוסטים ברשתות החברתיות.
מנדז בת ה-52, דוגמנית לשעבר ילידת מיאמי וממוצא קובני, שיחקה בסרטים כמו "יום אימונים מסוכן", "מהיר ועצבני 2" ו"היו זמנים במקסיקו". היא הכירה את גוסלינג על סט הצילומים של מותחן הפשע "מקום בתוך היער", שבו הם כיכבו לצד בראדלי קופר. למעשה, הפעם האחרונה שבה שיחקה הייתה ב"נהר אבוד" מ-2014, סרט הבכורה הקולנועי של גוסלינג כבמאי, שגם הוקרן בפסטיבל קאן. "עייפתי מלרדוף אחר תפקידים טובים, והגעתי לנקודה שבה רציתי ליצור לעצמי הזדמנויות ולהיות מפיקה ולייצר חומרים משלי - אבל זה לא שווה את זה", הסבירה בעבר בריאיון ל"וראייטי". "דברים השתנו מאז ומי יודע, אולי אחזור בעתיד. אבל לבינתיים, אני נשארת בבית עם הילדות".
לאחר שנים רבות שבהן חמקה מאור הזרקורים והתמקדה במותגי האופנה והטיפוח שייסדה, בחודש שעבר הופיעה מנדז באופן פתאומי במהלך ריאיון של גוסלינג בתוכנית "הטונייט שואו" עם ג'ימי פאלון. לאורך הריאיון עם גוסלינג, המתקיים במלון יוקרתי בבוורלי הילס, הוא נמנע מלהתייחס לחייו הפרטיים, וגם כשבאופן טבעי נפלט איזה אזכור למנדז או בנותיהן - הוא ממהר להחזיר את השיחה לנושא הסרט.

"אני בר מזל שאני עושה סרטים, זאת התשוקה שלי וזה עונג לעבוד בתור שחקן וכזה שיש לו את היכולת לבחור בין פרויקטים", הוא מסביר בענווה, "אבל גם ישנם היבטים יותר מורכבים במקצוע כשאתה צריך להתאמץ ולשכנע את הקהל לבוא כל פעם מחדש לקולנוע לראות אותך על המסך בתפקיד הזה שכל כך נהנית לגלם. אבל באמת שאין לי על מה להתלונן. ואני גם מנסה שלא להיות קשוח עם עצמי ולא לבקר את מה שעשיתי במהלך הצילומים אחרי שהכל עבר ואני צופה בסרט. הכי חשוב זה לשמור על החדווה ליצור, להיות פעיל ולהציב עבור עצמך אתגר גדול יותר לפעם הבאה. רק ככה אפשר לצמוח ולהתקדם בחיים, לא אם נשארים במקום".
מה לגבי המחיר של להיות סלבריטי?
"אני מרגיש שאני מנהל מערכת יחסים די טובה עם כל עניין התהילה בחיי וזה כל הזמן משתנה. ויום אחד זה גם הרי עלול בקלות להסתיים. אני מתגורר בלוס אנג'לס מרבית חיי בשלב זה. אני קנדי בלב ותמיד אהיה, אבל אני מאוד אוהב את לוס אנג'לס ולהיות חלק מהתעשייה, זאת אנרגיה מיוחדת שהופכת לחלק מהחיים. אני עדיין מנסה להבין מי זה בדיוק ראיין גוסלינג, זה תהליך בלתי פוסק בחיים לגלות דברים חדשים על עצמך ומה אתה יכול להציע בתור שחקן לפרויקט הבא. כל עוד לא פונים אליי בטעות בתור ריאן ריינולדס, הכל טוב. עד היום מתבלבלים בינינו".
איך אתה בוחר פרויקטים?
"החיבור שלי תמיד מתחיל מהטקסט. אני מוכרח שיהיה סיפור שירתק אותי, שארגיש בבטן שאני חייב לקבל את התפקיד. אחר כך מגיעים כל האלמנטים הנלווים של עבודת המשחק ופיתוח הדמות. לשחק זה קצת כמו להיות בלש חוקר. אתה מנסה לבחון לעומק ולאפיין את מי בדיוק אתה עומד לגלם, מפצח תעלומות שניצבות מולך במטרה לגבש את הרעיון של כיצד אותו אדם עומד וצריך להיראות. בין אם אני צריך לשנות את המראה - ובסרט הזה אני עובר כמה לוקים - או אם אני צריך לרקוד ולשיר, שאלו דברים שעשיתי בעבר ויש גם משהו קטן כזה בסרט. אבל הגרעין של הסיפור הוא במערכת היחסים הלא-שגרתית שנרקמת. משם אני מאמין שגם הצופה ירגיש את החיבור.
"מההתחלה היה ברור שאנדי הבריק ולכד ברק בבקבוק, שהוא כתב משהו מאוד מיוחד. הפרויקט הגיע לידיי בתקופת הקורונה, כשבתי הקולנוע היו סגורים והפקות של סרטים הוקפאו. ולפתע צצה הזדמנות מרגשת ומלאת אופטימיות להביט אל עבר העתיד כמשהו שאין ממה לפחד ממנו, אלא פשוט להבין אותו. וזה הרגיש לי כמו גישה מאוד רדיקלית ואחת הפעמים המיוחדות שזה קורה. כי אני חושב שלכולנו יש סרטים שאנחנו זוכרים איפה היינו כשצפינו בהם, מה המשמעות שלהם ביחס לתקופה כשנחשפנו אליהם. ולסרט היה את כל הפוטנציאל להפוך לחוויה שכזו. כל שנותר לי הוא לא לפשל בדרך ולכן הייתי צריך את צוות החלומות הכי טוב שאפשר להשיג. ואני חושב שעשינו את זה".
ארבע דמויות בגיבור אחד
"פרויקט הייל מרי" צולם באנגליה בקיץ 2024, עם תקציב מוערך של רבע מיליארד דולר, כשעל המושכות צמד הבמאים פיל לורד וכריסטופר מילר ("לגו", "ג'אמפ 22"). ב-2017 השניים החלו בבימוי "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים", על אודות גיבור התאגיד האיקוני האן סולו בצעירותו, אך פוטרו מהפרויקט בעקבות חילוקי דעות קריאייטיבים עם חברת ההפקות של ג'ורג' לוקאס. במקומו הם התמקדו ב"ספיידרמן: ממד העכביש שיצא" (2018) שזיכה אותם באוסקר עבור סרט האנימציה הטוב ביותר.
"אנחנו עסוקים לא מעט בשלל פרויקטים, אבל הנה חזרנו לביים סרט - וזה כבוד ענק לחבור לאחד השחקנים הגדולים של ימינו בתפקיד מורכב שדורש ממנו מנעד רחב. הוא כאילו ארבע דמויות בגיבור אחד", מספרים הבמאים. "הוא היה מעורב מאחורי הקלעים, עבר על התסריט כמה פעמים ונתן כל מיני רעיונות. ראיין הוא שותף מעולה ויצירתי בטירוף כפי שלא ציפינו שיהיה".
הם מספרים כי במהלך הצילומים בלונדון גוסלינג ננעל מחוץ לבית שבו הוא התגורר, והבחין מרחוק בשועל. "למחרת בבוקר הוא בא לסט ואמר שהוא רוצה שירקמו שועל על הסוודר - הקרדיגן מצמר שהוא לובש עם הדמות של השועל זה רעיון שלו. חוץ מזה, יש חולצה שלו עם חתול - שגם היא הייתה רעיון שלו. הוא עבד צמוד עם מחלקת התלבושות כדי לעבור על כל לוק, אפילו כשהוא היה אמור להיראות מוזנח באחת הסצנות".

"למען האמת, השועל היה מוטיב חוזר לאורך הסרט ששתלתי בקריצה לשתי הבנות שלי", מבהיר גוסלינג בתגובה. "אחד מכוחות העל של כריס ופיל הוא שהם יודעים כיצד להוציא ממך בכי וצחוק. קודם תצחק, אחר כך תבכה, וחוזר חלילה. עד שבשלב מסוים פשוט עשיתי את שניהם במקביל, קראתי לזה 'בחוק'. בכי וצחוק. מבחינתי הסרט לא היה יכול להתקיים אלמלא כריס ופיל. ובגלל שהייתי מעורב בשלב מוקדם, אמרתי שאין אופציה אחרת מלבדם. יש להם את התעוזה שנדרשת לטובת פרויקט כה מאתגר.
"אחד האתגרים הוא כמות זמן המסך שלי לבד לאורך הסרט. וזה נכון שאני בגפי מול המצלמה, אבל תמיד הם היו שם איתי. באחד מימי הצילום הרגשתי בדידות וקצת אבוד יצירתית, כאילו כבר נתתי את כל מה שיש לי באיזו סצנה וממש השתוקקתי לפרטנר מולי. הייתי צריך חבר. ואז הם פשוט יצרו לי מעיין בובה ממגב לניקיון, עטפו אותו בסרט הדבקה ויום שלם ביליתי עם המגב הזה. הם קולנוענים כאלה שיעצרו כל מה שהם עושים כדי לעזור לך במה שאתה הכי זקוק לו באותו רגע וזה מקסים".
נשיא ארה"ב לשעבר אובמה הכריז לאחרונה שחייזרים קיימים. האם אתה מאמין בחייזרים?
"אני חושב שזה מרגש שהשיח הולך ומשתנה, כבר לא האם חייזרים קיימים אלא איפה ומתי נגלה זאת. זה מעורר התרגשות. ואני גם מאמין ברוקי (דמות החייזר בסרט; ד"כ), לדעתי החייזר הכי אמיתי שייצא לנו להכיר בזמן הקרוב, ובטוח שהכי מגניב".

התגלית של הסרט.
"הוא באמת כזה. אבל הוא גם קצת דיוה אם להיות כן. יש לו דרישות רבות, היה לו צוות גלאם צמוד לבושים כמו נינג'ות, עסק שלם. בוודאי היה יותר קל לעשות את הסצנות עם רוקי באמצעות אפקטים מיוחדים כרגיל, אבל מערכת היחסים בין הדמויות יוצאת דופן והתקשורת מסובכת. רמת ההשקעה ביצירה של כל אותן הסצנות, מבלי להלאות בפרטים, היא גם הקסם של הסרט והרגשנו את זה. היה לנו את המומחה שתפעל את הבובה של רוקי, שהחל להשמיע את קולו, ורוקי מצא את הקול שלו מול המצלמה בזכותו. הכל הגיע משום-מקום והפך למרכיב הקסמים בסרט".
ועכשיו לחלק המוזיקלי
המעורבות של גוסלינג מאחורי הקלעים אינה מפתיעה כל כך. הוא נכנס לעולם הבידור בגיל 13, כשהשתתף בתכנית הילדים והנוער של ערוץ דיסני "המועדון של מיקי מאוס", לצד כוכבים עתידיים כמו בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה וג'סטין טימברלייק - חברו הטוב עד היום. במהלך הצילומים התגורר גוסלינג עם משפחת טימברלייק, בזמן שאמו נאלצה לשוב לקנדה, ואמו של טימברלייק קיבלה אפוטרופסות זמנית עליו.
"אפילו לא סיימתי תיכון", אומר גוסלינג שאחרי ימיו בדיסני, בחר לפתח את קריירת המשחק, "מעולם לא הייתי טוב במקצועות הלימוד והיה לי קשה בבית ספר. שמחתי לגלם בסרט את סוג המורה שתמיד קיוויתי שהיה לי. הייתה מורה אחת שהשפיעה עליי עמוקות, אני זוכר שהיא אמרה במהלך השיעורים בכיתה שמי שיקרא הכי טוב, יזכה לסיבוב בג'יפ שלה. ומי שיגיע למקום השני, יקבל במתנה דיסק של ניו קידז און דה בלוק.
"לג'יפ לא הגעתי, אבל כן קיבלתי את הדיסק שמאוד רציתי. ובסוף שנת הלימודים, כשהיא עמדה לעזוב אותנו, עליתי על השולחן וביצעתי את המונולוג של 'הו קפטן' מתוך הסרט 'ללכת שבי אחריו', שמשום מה צפיתי בו בתור ילד קטן - אבל אף אחד אחר מבין התלמידים לא הבין במה מדובר. היא הייתה דמות משמעותית עבורי בחיי, וזה הערך של מורה טוב. לכן זה כבוד לגלם בסרט מורה שכזה, שהוא מעיין גיבור של התלמידים, כי יש רבים שהם כאלה".
גוסלינג לא ממש הסתדר בבית הספר היסודי וחווה בריונות, וכבר מגיל צעיר מצא את המפלט שלו במשחק ועל הבמה. הוא הופיע יחד עם דוד שלו, שהיה חקיין של אלביס, שר באירועים משפחתיים ואפילו היה בחוג בלט עד שלוהק לערוץ דיסני. "גדלתי בבית מאוד מוזיקלי. אבי עבד בתחום, דוד שלי חיקה את אלביס למחייתו, האחיות שלי תמיד אהבו מחזות זמר - ואני כנראה ספגתי מכולם. אני גם גם מנגן בכמה כלים, מוזיקה היא חלק מהחיים".
לפני שנים ביקרת בישראל והקלטת חומרים להרכב המוזיקלי Dead Man’s Bones. מה קרה עם זה?
"כן, זה נכון. הקלטנו אלבום וזה היה כיף, אתה יודע. אני עדיין מנגן עושה מוזיקה, פשוט לא הקלטתי אלבום מאז".
קיוויתי לראות בסרט איזה רגע מוזיקלי שלך.
"יש איזו מסיבת קריוקי באחת הסצנות בסרט, סנדרה הולר שמשחקת לצידי מבצעת שיר של הארי סטיילס בצורה נהדרת שהותירה את כולנו בדמעות. אני זוכר שצילמנו חלק מהסרט על נושאת מטוסים וחדרי ההלבשה שלנו היו בסמיכות זה עם זה, ובאחת עושים איזשהו דואט קטן".
תמונה הפעמים שישבתי בחדר שלי שמעתי קול של מלאך בוקע מהמסדרון, כאילו גן עדן טפטף לי דבש באוזן. לא הבנתי מה קורה, וכשהלכתי בעקבות הקול גיליתי אותה שרה, וביקשתי ממנה אם היא תהיה מוכנה לשיר בסרט. היא ענתה שהיא תחשוב על זה.
"הייתי במתח מורט עצבים במשך יומיים עד שהיא הסכימה, ואז בחרנו את השיר - שהפך בסופו של דבר למרכיב מרכזי בכל קמפיין הקידום לסרט ובטריילרים. שיר ששיקף את הרוח, העוצמה והנשמה של הסרט, מה שגם נכון לגבי סנדרה בכל סצנה שלה בסרט. סצנת הקריוקי שלה היא הטובה ביותר. וגם יש סצנה אחרת שבה רוקי ואני עושים איזשהו דואט קטן".

לו היית בנעלי הדמות והיה עלייך להציל את העולם - מה הדבר הראשון שהיית עושה?
"הו אלוהים, אני לא מוכן לזה. אני לא יודע, הייתי חוזר בזמן וחושב על תשובה לשאלה. מה אתה היית עושה?".
מקיף את עצמי בקרוביי וחושב בעזרתם כיצד להגן על העולם.
"זאת תשובה טובה. מה שאני אוהב בגישה של הסופר אנדי וויר זה שהוא חושב איך עלינו להתמודד עם מה שצופן העתיד במקום לפחד ממה שיקרה. הוא מזכיר לנו מה אנחנו מסוגלים לעשות, כבני אדם אנחנו פעמים רבות הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי, זה הקטע שלנו. אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר ממה שאומרים לנו שאנחנו יכולים ויותר ממה שאנחנו קולטים לגבי עצמנו".
לאיזו תגובה אתה מקווה ממי שיצפה בסרט?
"בעיניי הקול של אנדי וויר הוא מסר מאוד חשוב לעולם כרגע, בצורה מאוד ייחודית ויפהפה במבט שלו לעתיד. הוא יצר תרחיש שבו הגיבור מגיע לגלקסיה אחרת, מתיידד עם חייזר ועל הדרך מציל את העולם. עסק לא רע. חוויה של פעם בחיים. ובו זמנית, זהו לא סיפור אסקפיסטי לדעתי. אלא תזכורת לכוח האנושי.
"בתור איש משפחה, זה מאמץ למצוא סרט שיתאים לכולנו לצפות בו יחד, ומתוך רצון לצאת במשותף עם זיכרונות מעצבים מחוויית הקולנוע כמו שיש לנו כולנו מהתקופה שהיינו ילדים. אני רק רוצה לייצר רגעים כאלו. ומעצם היכולת שלי לחיות בעולם של הסרט ולחלוק אותו עם משפחתי, הרעיון הזה של להפוך פחד לסקרנות, זה מסר שאנחנו מוכרחים לאמץ או לכל הפחות לנסות. ואני אסיר תודה על כך ומקווה שהדור הצעיר יהיה שותף למה שהרגשתי".
