הכוכבת שנשחטה בהיריון והאב שקינא בבתו: 4 רציחות (ותעלומה אחת) שזעזעו את הוליווד

השבוע עולם התרבות ובכלל הוכו בהלם, כשנודע כי הבמאי רוב ריינר (78) ואשתו מישל סינגר (68) נמצאו מתים בביתם שבלוס אנג'לס. הכאב העמוק, במקרה הזה, נגרם לא רק בשל רמת פרסומו וחשיבותו של הבמאי - כמי שאחראי על קלאסיקות על-זמניות דוגמת "כשהארי פגש את סאלי", "אני והחבר'ה" ו"הנסיכה הקסומה" - אלא גם בשל נסיבות המוות האיומות. אחרי הדיווח המעורפל על מותם של בני הזוג, החלו לצוץ ידיעות לפיהן השניים נרצחו בדקירות - ואז התגלה הפרט המזעזע ביותר: מי שחשוד במעשה הוא לא אחר מאשר בנם המשותף, ניק ריינר, שסיפר בעבר על מאבקו בהתמכרות לסמים.

בימים האחרונים, פרטים נוספים באשר למקרה הנורא מתחילים להתברר. לפי דיווח באתר TMZ, שעות ספורות לפני הרצח ניק הגיע עם הוריו למסיבת חג המולד שאירח קונאן אובריין בביתו. שם, לפי נוכחים במקום, התנהל ויכוח קולני בין בני המשפחה; ניק, לפי אותם עדים, "נראה מנותק והתנהג באופן בלתי רגיל". בהמשך הלילה, לפי הדיווחים, ניק הגיע למלון - וכשצוות המקום נכנס לחדרו הוא גילה כתמי דם בכל מקום. ביום שלמחרת המסיבה רוב ומישל נמצאו מתים בביתם בברנטווד, כשגרונותיהם משוספים - ולמרבה הזעזוע, בתם רומי הייתה זו שגילתה את הגופה של אביה והזעיקה עזרה. ניק נעצר, והוגשה נגדו תלונה על רצח; הוא מוחזק במעצר משטרתי ללא אפשרות שחרור בערבות.

מובן שעדיין קיימים פערים רבים בסיפור, והאמת המלאה באשר לאותו הלילה עוד רחוקה מלהיות ברורה לגמרי. בינתיים, דבר אחד בטוח - הרצח הכפול של ריינר וסינגר הוא אחד המזעזעים שידעה הוליווד בתולדותיה, והוא מצטרף לשורה של סיפורי רצח מחרידים שהסעירו את התעשייה לאורך השנים. אספנו כאן את כמה מהסיפורים הבולטים ביותר, כאלה שלא יימחו לעולם מהזיכרון הציבורי.

הרצח של שרון טייט (1969)

אחד המקרים האפלים והנודעים ביותר בהיסטוריה ההוליוודית הוא הרצח של שרון טייט, שהייתה דוגמנית ושחקנית מצליחה בשנות ה-60. למעשה, היא נחשבה להבטחה גדולה בתקופתה - והיא אף הושוותה לא פעם למרילין מונרו. טייט נולדה ב-1943 וכבר בגיל חצי שנה זוהה בה פוטנציאל, כשזכתה בתחרות יופי לתינוקות בדאלאס. את הקריירה שלה כשחקנית היא החלה כבר כשסיימה את לימודי התיכון, אבל לתהילתה המשמעותית הגיעה עם קבלת התפקיד הראשי הראשון שלה - בסרט "עין השטן" מ-1965. הסרט הצטלם בלונדון, וטייט נשארה בעיר לאחר סיום הצילומים; שם, פגשה את הבמאי רומן פולנסקי, שהפך בהמשך לאהוב ליבה.

בימים ההם, הקריירה של טייט הייתה בנסיקה: בשנת 1967 היא השתתפה בסרט המצליח "עמק הבובות", וגם בסרט שביים פולנסקי עצמו - ששמו "סלח לי, אבל אתה נושך את צווארי". גם בגזרה האישית טייט הייתה בשיאה, עם נישואיה לפולנסקי - שממנו היא נכנסה להיריון; השניים אף עברו להתגורר יחד בלוס אנג'לס. אבל אז, סיפור הסינדרלה של השחקנית נגדע באיבו.

ב-9 באוגוסט 1969, פרצו ארבעה מחברי משפחת מנסון לבית פולנסקי ורצחו את טייט, כשהיא בחודש השמיני להריונה, יחד עם ארבעה אנשים נוספים שהתארחו בביתם של הזוג. פולנסקי עצמו, אגב, שהה באנגליה באותם ימים, והיה אמור לחזור ב-12 באוגוסט - ימים ספורים לאחר הרצח. הירצחה של טייט וחבריה זעזע את ארה"ב, לא רק בשל מעמדה כשחקנית אלא גם בשל זהות רוצחיה - שהיו, כאמור, חברים בכת של צ'ארלס מנסון. ואם תהיתם: כשמנסון ושותפיו נשאלו מה היה המניע לרצח, הם טענו כי לא עניינה אותם זהות הקורבנות - אלא הכתובת של טייט ופולנסקי, שבה גר קודם לכן מפיק מוזיקלי שהיה מכר של מנסון.

הרצח של דורותי סטראטן (1980)

רצח מזעזע נוסף הוא זה של דורותי סטראטן, דוגמנית ושחקנית קנדית. סטראטן נולדה בוונקובר ב-1960 למשפחה קשת יום, ובהיותה בחורה צעירה היא עבדה במסעדת מזון מהיר - שם פגשה לראשונה את פול סניידר: איש חיי לילה מפוקפק שהיה מבוגר ממנה בשבע שנים. השניים החלו לצאת, וסניידר היה זה שדחף את סטראטן לעולם הדוגמנות. תמונות עירום של סטראטן שצולמו ביוזמתו הגיעו למגזין פלייבוי בקיץ של 1978, ופרסומן הביא לה חשיפה אדירה; ב-1980 היא אף נבחרה לנערת השנה של המגזין. זו הייתה, עבורה, מקפצה לקריירה גם בתחום המשחק - היא כיכבה בסרטים הוליוודיים, ויותר לא נתפסה רק כסמל מין אלא גם כשחקנית בעלת פוטנציאל. זאת, במיוחד לאחר ליהוקה לסרט " They All Laughed" של הבמאי הנחשב פיטר בוגדנוביץ'.

עם זאת, מאחורי הקלעים, מערכת היחסים של סטראטן וסניידר הלכה והפכה אלימה יותר. סניידר, שהיה בשלב זה גם בעלה של השחקנית וגם מנהלה האישי, התקשה להתמודד עם העצמאות הגוברת שלה ועם הקשרים המקצועיים שיצרה; הוא גילה כלפיה קנאה אובססיבית, וניסה לשלוט על פעולותיה. במקביל, בוגדנוביץ' וסטראטן - אז בת 20 - התאהבו על סט הסרט בבימויו ובכיכובה. בעידודו של בוגדנוביץ' התרחקה סטראטן מסניידר ואף עזבה את דירתם המשותפת, אבל למרות ניסיונותיה היא לא הצליחה להשתחרר מאחיזתו של הגבר האלים.

באוגוסט 1980, זמן קצר לאחר שהסתיימו צילומי הסרט, הזמין סניידר את סטראטן לפגישה בדירתם לשעבר, שם הוא אנס אותה, כך על פי הערכת רשויות החוק המקומיות, ירה בראשה עם שוטגאן והתאבד. הסיפור הקשה הזה זעזע את עולם הבידור, והוא נתפס לא רק כטרגדיה אישית, אלא גם כסמל לאלימות מגדרית ולניצול של נשים צעירות בתעשיית הבידור; למעשה, הסיפור אף זכה לייצוג על המסך הקטן לא כל כך מזמן, בסדרה "ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס". ולסיום, עוד פרט מטריד: כשהיה בן 49, התחתן פיטר בוגדנוביץ' עם לואיז סטראטן, אחותה הצעירה של דורותי, שהייתה אז בת 20.

הרצח של פיל הארטמן (1998)

עוד רצח שזעזע את הוליווד הוא זה של פיל הארטמן, שחקן וקומיקאי קנדי שהיה מוכר במיוחד בזכות עבודתו ב"סאטרדיי נייט לייב". הארטמן החל את דרכו בעולם הקומדיה כשהצטרף לקבוצת הקומיקאים The Groundlings ב-1975, שם הוא עזר בפיתוח הדמות הנודעת של פיווי הרמן. עם זאת, לפרסומו העיקרי הוא זכה, כאמור, כשהפך לחבר צוות בתוכנית המערכונים הפופולרית SNL - שם נשאר במשך לא פחות משמונה עונות; בשנת 1989 הוא אף זכה בפרס אמי על חלקו בתוכנית. הארטמן גם כיכב בסיטקום "עיקר החדשות" בתפקיד ביל מקניל, העניק את קולו כמדבב ב"משפחת סימפסון" והופיע בתפקידי אורח בסרטים שונים.

בכל הנוגע לחיים האישיים, אלה של הרטמן היו סוערים למדי: בשנת 1970 נישא לגרטשן לואיס, ב-1982 נישא לליסה סטריין, וב-1987 - אחרי שהתגרש פעמיים - נשא את אשתו השלישית, דוגמנית ושחקנית בשם ברין אומדאל, ועמה הביא לעולם שני ילדים. אבל הנישואים הללו היו, כך נראה, קשים מאוד. אומדאל קינאה בהצלחתו של הרטמן, וכן התנהגה באלימות כלפי אחת מנשותיו לשעבר: היא שלחה לה מכתב שבו איימה "לקרוע לה את העיניים" אם תעז לדבר איתו שוב. הארטמן ניסה להשיג עבור אשתו תפקידי משחק, אך זו נעשתה תלויה יותר ויותר באלכוהול וסמים - וההתפרצויות האלימות שלה גרמו להארטמן להרחיק ממנה את ילדיהם המשותפים. למרבה האימה, הוא עצמו לא הצליח להישמר ממנה.

ב-27 במאי 1998 בילתה ברין אומדאל עם חברתה, ולאחר הבילוי התפתח ויכוח סוער בינה לבין הארטמן, שלאחריו הוא הלך לישון. בשעת לילה, ובעודו ישן, נכנסה אשתו לחדרם וירתה בו למוות שלוש פעמים - בראש, בגרון ובחזרה העליון. הוא היה בן 49 במותו. ברין נסעה לביתו של חברה רון דאגלס והודתה ברצח; אותו דאגלס גם היה מי שהתקשר בסופו של דבר למשטרה. ובעוד המשטרה פינתה את ילדיהם של בני הזוג מהבית, אומדאל נעלה את עצמה בחדר - שם היא שמה קץ לחייה.

הרצח של ג'ודית בארסי (1988)

כשמדברים על רציחות בהוליווד אי-אפשר שלא להזכיר את הרצח הנורא של ג'ודית בארסי, ילדה-שחקנית שחייה נגדעו כשהייתה בת 10 בלבד. בארסי נולדה ב-1978 בלוס אנג'לס, והייתה בתם היחידה של יוזף אישטבן ומריה בארסי, מהגרים הונגרים שהשתקעו בארצות הברית והכירו כששניהם נשואים לאחרים. ג'ודית הקטנה החלה את הקריירה שלה בתעשיית הבידור כבר בגיל חמש. היא כיכבה בלמעלה מ-70 פרסומות, בתפקידי אורח בסדרות וסרטי טלוויזיה, וכן בסרטי קולנוע כמו "מלתעות: הנקמה". בנוסף, היא עבדה גם כמדבבת. כשהייתה בכיתה ד', שכרה השנתי של בארסי כשחקנית הגיע ל-100,000 דולר (ששווים כ-285,000 דולר בשנת 2025).

עם זאת, ככל שהקריירה של הילדה המשיכה לנסוק, גברה קנאתו של אביה - שהיה אלכוהוליסט אלים, ונהג לאיים על ג'ודית ומריה באיומי מוות. יוזף החל לשתות בכבדות ב-1983, התמכרות שגרמה לו לאבד את עבודתו כשרברב - ושגרמה למריה להגיש תלונה נגדו במשטרה. המשטרה לא מצאה תיעוד לאלימות פיזית והחליטה שלא לנקוט בהליך פלילי נגדו. לאחר תקרית נוספת עם המשטרה, יוזף נגמל מהשתייה - אך המשיך לאיים על אשתו ובתו.

באחד המקרים דווח שיוזף הצמיד סכין לגרונה של ג'ודית; ג'ודית, מצידה, סיפרה לחבריה שאביה משליך עליה סירים ומחבתות. הילדה החלה לפתח התנהגויות שמאפיינות טריכוטילומניה (הפרעה נפשית המאופיינת בדחף אובססיבי למרוט את השיער הצומח על הגוף). בעקבות ההידרדרות במצבה, פסיכולוג ילדים זיהה התעללות ודיווח על המצב לרשויות הרווחה, אך הדבר לא עזר. חבריה של מריה אף עודדו אותה לעזוב את יוזף, אך היא חששה שבעקבות המהלך היא תפסיד את ביתה ורכושה.

למרבה הצער, ההתנהגות האלימה של יוזף הגיעה לשיאה ביולי 1988. יוזף ירה בג'ודית בת ה-10 בזמן שישנה בחדרה; מריה, ששמעה את קול הירייה, רצה לעבר חדר השינה של הילדה - ובעלה ירה בה גם כן. לאחר מכן, שפך יוזף נוזל דליק על הגופות, הצית אש בבית, הלך לחנייה המקורה - והתאבד בירייה.

המוות של נטלי ווד (1981)

באופן רשמי, מותה של נטלי ווד לא מוגדר כרצח, אלא כתאונה. עם זאת, ההתרחשויות בדקות האחרונות של חייה נותרו בגדר תעלומה עד ימינו אנו - ולכן, נדמה שאין ברירה אלא להביא את סיפורה כאן. ווד, שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית, נולדה ב-1938 והחלה את דרכה בתעשיית הבידור כבר בהיותה ילדה - ובגיל שמונה, למשל, שיחקה בסרט "נס ברחוב 34" לצד ג'יימס דין. בגיל 17 כיכבה ב"מרד הנעורים" (1955), הופעה שזיכתה אותה במועמדות לפרס אוסקר - מה שתרם למעברה מתפקידים ילדיים לתפקידים של שחקנית בוגרת. ואכן, הקריירה שלה המריאה: בין השאר, כיכבה ווד בסרטים המוזיקליים "סיפור הפרברים" ו"ג'יפסי" משנות השישים; היא אף הייתה מועמדת פעמים נוספות לפרס האוסקר, למשל עבור הופעתה בסרט "זוהר בדשא".

ואומנם ווד זכתה לתהילה בזכות תפקידיה בסרטי קולנוע שונים, אבל מקומה בספרי ההיסטוריה של הוליווד שמור לה גם עקב מותה המסתורי. בנובמבר 1981, בהיותה בת 43, בילתה ווד על יאכטה יחד עם בעלה רוברט וגנר ועם השחקן כריסטופר ווקן. על הסיפון היה גם קברניט הספינה, דניס דוורן, שעבד עם בני הזוג ווד ו-וגנר במשך שנים. ווד, בנסיבות שאינן ברורות לגמרי, החליקה מהיאכטה ונפלה למים. אישה ששהתה ביאכטה סמוכה שמעה קריאות לעזרה בסיבות חצות; הצעקות נמשכו במשך דקות ארוכות, ונענו בידי מישהו שאמר - בטון נינוח, על פי העדה - "תקחי את זה בקלות, אנחנו נעזור לך".

חקירה שערך חוקר מקרי המוות של מחוז לוס אנג'לס, תומאס נוגוצ'י, הסתיימה בדוח רשמי שקבע כי מדובר בתאונה. נוגוצ'י הסיק כי ווד שתתה שבע או שמונה כוסות יין, והייתה שתויה כשטבעה; הוא גם כתב מאוחר יותר כי אילולא הייתה ווד שתויה, היא הייתה מבינה שהמעיל ספוג המים שלה מושך אותה מתחת למים, ומסירה אותו. עם זאת, לאורך השנים אחותה של ווד שבה והביעה את חשדה - לפיו רוברט וגנר היה מעורב במות השחקנית. בשנת 2018 התוודה קברניט הספינה כי הוא שיקר בעדותו בפרשה, ובעקבות כך שבה ונפתחה חקירה נגד וגנר. עם זאת, ב-2022, נשללה אפשרות מעורבותו של זה. במילים אחרות, למעלה מ-40 שנה חלפו מאז המוות של ווד - וסימני שאלה רבים עדיין מרחפים באוויר.