כמיליניאלית מזדקנת, רציתי להיות, ורוב הזמן גם הייתי, בצד של "ישראל בידור". ולא בכדי: ההתחלה של "ישראל בידור" הייתה יפה. הנה מגיע משום מקום דוד סער, אנדרדוג צעיר שבנה את עצמו לגמרי לבד, ופותח עמוד אינסטגרם מצליח שהיה למשב רוח מרענן ומעודכן בעולם המזקין והמעיק של סיקור הרכילות בישראל.
ההצלחה הייתה מהירה ודי חסרת תקדים. "ישראל בידור" הפך את העיסוק במי האפסיים של התעשייה המקומית לגוף תוכן בעל נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה, עם למעלה מ-750 אלף עוקבים באינסטגרם (גוף התקשורת הנעקב ביותר בישראל, לפי שורת הביו), מעל שלושה מיליון עוקבים בטיק טוק, אתר אינטרנט, תכנית מצליחה ביוטיוב ועל פי השמועות גם מעבר עתידי קבוע למסך הקטן. מה שהתחיל אולי כקוריוז הפך תוך זמן קצר לתופעה אמיתית בעולם, מספיק תופעה בשביל ש"הצינור" יזהו את הפוטנציאל של נועה כהן - שהגישה לצדו של סער את התכנית ביוטיוב - ויציעו לה ג'וב בטלוויזיה, בעולם של המבוגרים.
"ישראל בידור" מצליח כי הוא נותן לעוקביו הצעירים את מה שהם רוצים ומבלי להתעליין מעליהם: לא הסתבכויות של בר רפאלי או ליהוקים של יהודה לוי, אלא עדכונים על מצב הזוגיות של ליהי בנין ואלעד לוי, וסיקור מלא של המלטדאון של היוטיוברית מיכל מצוב. אין שילוב של "גבוה" ו"נמוך", תמהיל של אייליסטים לצד פליטי ריאליטי או טון אפילו חצי ביקורתי כלפי המסוקרים - בעולם של ישראל בידור כולם שווים עד אחרון אמני הסליים. כולם, זאת אומרת, חוץ מערבים.
את כל זה האנשים של "ישראל בידור" עשו מבלי להחשיב את עצמם, או כך לפחות אני מקווה, לגוף רציני שנדרש לסטנדרטים שנהוגים בעיתונות. אני מקווה שהם לא החשיבו עצמם לגוף כזה, כי האפשרות לפיה הם מתנהלים כמו שהם מתנהלים מתוך מחשבה שזה מה שנדרש מגוף עיתונאי מבעיתה אותי פי כמה. בין הערצה מוחלטת לסלבס שהם מסקרים לבין שיתופי פעולה מסחריים שהגבול בינם לבין אייטמים חדשותיים לא קיים, "ישראל בידור" נתפס בעיניי עד עכשיו יותר כעמוד אינסטגרם בידורי מאשר אלטרנטיבה אמיתית למערכות סיקור הרכילות הוותיקות בסביבה.
אבל מי שהתחילו כשאף אחד לא לוקח אותם ממש ברצינות (אולי זה השימוש התכוף בסימני קריאה אדומים אחרי כל משפט? סתם מחשבה), הם היום כוח של ממש והכוח הזה, תסלחו לי על הביטוי, הוא פחד אלוהים. אנשי "ישראל בידור" חולשים עכשיו על אימפריה קטנה: הם נמצאים בכל מקום והם מגובים בצבא של עוקבים צעירים, שיוצאים בהוראתם למשימות "הסברה". הסברה, אתם יודעים, אחד מהמושגים החולים ביותר שהחברה הישראלית פיתחה במסגרתו חשוב גם להצדיק כל דבר שמדינת ישראל עושה וגם לתקוף ולגנות את כל מי שמעז לבקר אותה.
אחד מהמבקרים האלה הוא אנואר חדיד, דוגמן ואחיהן הקטן של הדוגמניות בלה וג'יג'י חדיד ומושא לאובססיה ארוכת ימים של אנשי העמוד. בדצמבר האחרון, חדיד, שמוצאו חצי פלסטיני, הגיע לארץ ונחקר בנתב"ג שעות ארוכות לפני שהמשיך לסיור ברמאללה. אני בטוחה שהמערכת תססה, במיוחד לאור ההיסטוריה הארוכה של משפחת חדיד עם מדינת ישראל: כמעט כל בני המשפחה התבטאו בנושא הכיבוש בשלב כזה או אחר, מביקורת על הרג מפגינים פלסטינים בעזה ועד התייחסות לירושלים כ"בירתה הכבושה של פלסטין".
עבור "ישראל בידור", עמוד שמעלה תמונות של חללי צה"ל ונרצחים בפיגועים תחת ההאשטאג הכי_עצוב_שיש, ובימים שמחים יותר מתעד דוגמניות ישראליות זוטרות ברחבי העולם תחת ההאשטאג אל_אל_ישראל, המשפחה הזו סומנה היטב. לכן כשדואה ליפה מפרסמת תכנים שמבקרים את פעילות צה"ל בעזה, היא לא יודעת עם מי היא מסתבכת. לא, באמת, מה לדואה ליפה ולישראל בידור? היא לא יודעת מי הם וכנראה שלא תדע לעולם.
הפשע של דואה ליפה, שהיא בת זוגו של חדיד וכוכבת מפורסמת ממנו פי מאה בערך, היה לשתף בסטורי שלה מספר פוסטים הנוגעים לרצח ג'ורג' פלויד וגם פוסט שהעלה צלם ובמאי אמריקאי בשם וין ארפוסו. ארפוסו פרסם תמונה של חיילי צה"ל אוחזים, שלא לומר חונקים בחלק מהמקרים, ילדים ונערים פלסטיניים וכתב: "כשכולם במצב הרוח לדבר על זכויות אדם, זה מה שקורה מדי יום בפלסטין וממומן על ידי כספי תשלום המיסים שלנו".
"ישראל בידור" מיהרו להכין קולאז' של דגל ישראל ודואה ליפה, והציעו לזמרת "לפרוש לדוקים" לא לפני שטענו שאותם ילדים ונערים בתמונות שליפה העלתה הם לא צעירים ותמימים כמו שהיא מנסה לטעון. הלך הבידור, אבל הישראל נשאר ועוד איך. כנציגי משרד החוץ הבידורי מטעם עצמם, הם גם עדכנו את הגולשים ש"ההסברה הישראלית לא בשיאה", שלחו את המעריצים "להפציץ אותה בהודעות ישראליות", הוסיפו אימוג'י מקיא וגם איימו/הודיעו: "היא לא יודעת על מי היא נפלה החיה בסרט". זה כאילו שעמוד "האריות של הצל" הוליד תינוק אינסטגרמי אפל וחסר גבולות.
בסוף שבוע שבו שוטרי מג"ב יורים למוות בצעיר ערבי חף מפשע בעל אוטיזם, וארצות הברית בוערת, פשוטו כמשמעו, בעקבות מהומות שנובעות מרוב תסכול על רצח נוסף של אדם שחור בידי המשטרה, זכינו לקבל תמונת מצב ברורה של הדור הצעיר בישראל: אטום לביקורת, אלים, תוקפני וכזה שלא מסתפק רק בהבעה דעה שאיננה מבוססת על דבר מלבד גזענות עמוקה וממוסדת, אלא מעוניין להשתמש בכוח שיש לו בידיים לרעה, לעידוד בריונות אינטרנטית כלפי זמרת שלא עשתה דבר מלבד לשתף דעה של אדם אחר. ואם אלו הם הפנים של הדור הזה, אלו פנים מכוערות מאוד.