אחרי אופוריית ה"נובל הישראלי" הבנו לפתע שישנם עוד דמויות מפתח אחרות שאפשר לנכס לטובת העם היושב בציון. מבוב דילן ועד ברברה סטרייסנד, מדייויד שווימר ועד נטלי פורטמן, יורדים נלוזים שממלאים את ליבנו בגאווה
40 שנה,עדיין זוכרים
זה היה שבוע של גאווה ישראלית. טוב, כמעט. גאווה ישראלית-לשעבר. גאווה ישראלית-אמריקאית. ישראלית-ברוחה. ישראלית-צ'יק. בקיצור, יש לנו נובל! כן, החתנים הטריים אמנם לא בילו כאן בארבעים השנים האחרונות, ובראיונות עם גופי תקשורת ישראליים הם בעיקר סיפרו על הקושי למצוא עבודה במדינה, אבל היי, נתניהו כבר בירך: "אתה אחד משלנו". אמר והוסיף: סטופ-כדור-הארץ-נגעתי-באדום!
מרגע ההכרזה על הזכייה הפכנו כולנו יחד ללימור לבנת מיוזעת אחת שנדחפת לפודיום ונוגעת קצת יותר מדי. אבל ככה זה אצלנו, אנשים חמים ומסבירי פנים. זו בטח לא הפעם הראשונה שהצלחנו למצוא דרך שש דרגות של הפרדה את "הקשר הישראלי". החל מ"הומלנד" וכלה בליאונרדו דיקפריו – תמיד אהבנו לתקוע למי שמוצא חן בעינינו דגל ישראל ביד אחת וספריי חוטים ביד השנייה. אז הנה כמה מה"ישראלים" שהסבו לנו נחת לאורך השנים. ריבוזום פור דה ווין!
נטלי פורטמן היא כמובן נערת הפוסטר של הניכוס הישראלי. הודות לזוגיות הארוכה עם לירון "שירתתי בגולני" לבו, למשחק לצדה של חנה "הרגליים של המדינה" לסלאו ולתקופת לימודיה באוניברסיטה העברית, נטלי יחסית ראויה לתואר חובבת ישראל. אולי לא "הכוכבת הישראלית" – אבל אחת שבהחלט יש לה קשר כלשהו לארץ, והנה בימים אלו ממש היא מסתובבת לה בבוגרשוב ושוקלת ביקור בדיאדה. אבל כמובן שלא עצרנו אצל פורטמן – גם מילה קוניס, מרגע שנבחרה לבחורה הסקסית בעולם (בדימוס), הפכה ל"שחקנית היהודייה", ויחד עם העניין שלה (בואו נודה בזה, העניין של אשטון) בקבלה היא כפסע מלעבוד במזנון הכנסת. מעניין שלאף אחד לא דחוף להזכיר את השורשים היהודיים של אמנדה ביינס.
או/וגם: החטיארים. ברברה סטרייסנד באה לשיר לפרס שיר ערש, מדונה היא בכלל אסתר, וויטני יוסטון חברה של הכושים העבריים, לאונרד כהן שר את תפילת יום כיפור, דיויד שווימר (יסלח לי אלוהים שאני כוללת אותו בקטגוריה הזו) יצא עם מילי אביטל ואל תעזו לשכוח שלבוב דילן קראו פעם צימרמן. בגילאים האלה לכל אדם שני יש איזו התנדבות בקיבוץ בעברו שאפשר להתעלק עליה, ואם אי אפשר למצוא איזו מילה שבורה שהם למדו בהיברוּ סקול, בטח יש איזה "ערב טוב גיא" שמתחבא בארכיון.
חנה? זאת את? | צילום:
Ronald Martinez, GettyImages IL
הספורטאים
אתם מוכנים לחתום על זה שלא מדובר במתעמלת הישראלית חנה קנייזבה בתמונה? או באחת האלופות האחרות שייבאנו לאחרונה כחלק מתכנית "הענף במשבר – הגירה היא חבר"? קנייזבה, שטילוב ובערך כל מכבי ת"א בכדורסל, כולם נמנים במועדון החברים שאמנם מקבלים אזרחות מזורזת, אבל חוטפים קללות גזעניות אם הם לא מביאים הביתה לפחות מדליית כסף.
_OBJהבינלאומיות
מהצד השני יש את "הבינלאומיות" – עם כל כמה שאנחנו אוהבים לאזרח סלבס זרים, אין כמו לתקוע את איילת זורר בחיקו של טום הנקס בכל הזדמנות שניה, או לדווח על סשה גרישקוב שמדגימה לארה"ב מהי פתטיות - סליחה, חוצפה – ישראלית. למורן אטיאס הדביקו זוגיות בערך עם כל כוכב הוליוודי חוץ מסטיבן סיגל, מיטל דוהן היא ליידי גאגא הבאה ומישהו ממשיך לטעון בעקביות שבר פאלי היא אדם אמיתי ולא דאחקה שתפסה חיים משל עצמה. נמשיך לעדכן.
המפתיעים
עם כל הכבוד לכמה שזה מביך ופרובינציאלי, זה לא אומר שזה לא מהנה. אז בשם הסתירה הפנימית, הנה כמה אנשים שאולי תתפלאו לגלות שיש להם קשר הדוק לעם ישראל: מסתבר שקרייג דיויד לא סתם שר על שבעה ימים – הוא גם נוהג לברך קידוש, שון פול גאט טו לאב את החצי היהודי שבו, פאולה עבדול, שני שליש מ-בויז טו מן וסמי דיוויס ג'וניור כולם מתהדרים במוצא אפרו-יהודי, רייצ'ל בילסון, הלוא היא סאמר מה-O.C (וכיום כוכבת "חשיפה לדרום"), חוגגת אף היא את כריסמוּקה, וגם לווינונה ריידר החמדנות לא הופיעה יש מאין. ובעצם, אדם סנדלר היה הראשון לזהות:
