ספרות ארוטית ורומנטית

הספרות ארוטית והרומנטית הפכה בשנים האחרונות לאחד האפיקים הקורצים למי שמקווה להתפרנס מספרות. מי שרוצה להצליח בז'אנר צריך לשמור על כללים נוקשים יחסית, כמו הדרישה לסיים את העלילה בצורה מספקת. אם הגיבורה מתלבטת בין אופציה בטוחה ומשעממת לבין אופציה מרגשת ומסוכנת, היא צריכה בסוף לבחור בריגוש, כשלרוב הפתרון יגיע על ידי "אילוף הסורר". הסיפורים יסופרו לרוב בגוף ראשון מנקודת מבט נשית, וייפתחו פעמים רבות בחשיפה וצלילה לתוך עולם חדש ונסתר. אם אתם רוצים לרענן מעט את התבניות הקשיחות, אפשר ואף רצוי לשלב את הסיפור הרומנטי עם ז'אנרים פופולאריים נוספים כמו מתח או פנטזיה.

עם או בלי עלילת מתח על טבעית, הזאנר הארוטי-רומנטי צובר תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר הודות לעלייה במכירות ספרים דיגיטליים, אבל גם מדפי הספרייה הלאומית התמלאו להתפקע בספרות מקור ארוטית (כשבעים וחמישה ספרים בשנה, שמונה אחוזים מכלל הספרים, כמחציתם בהוצאה עצמית). גם מתוך הספרים המודפסים, רבים מהם הוצעו קודם בפורמט דיגיטלי ורק לאחר הצלחתם קיבלו גם עותק מודפס (לעיתים בהדפסה לפי דרישה).

הוצאת אדל-יהלומים, שמתמחה בספרות רומנטית, הפכה בשנתיים וחצי מאז הקמתה לאחד השחקנים החזקים בשוק. לדברי המו"לית לינדה מזרחי, הפעילות השיווקית ממוקדת בטיפוח קהל קוראות שהתבסס לקהילה נאמנה, וההפצה נעשית במקביל באופן ישיר ברשת וגם בחנויות הספרים המרכזיות. הקוראות מגיעות לרוב דרך המלצות קריאה בפייסבוק, הגרסה המודרנית של "מפה לאוזן", אך האתגר העיקרי הוא לשמר את הקוראות ולגרום להן להמשיך לקנות את הספרים הבאים.

הדרך לטיפוח קהילת הקוראות היא כפולה - מצד אחד לבחור את הספרים בקפידה ולשמור על קו אחיד ואיכותי. הלקוחות יודעות למה לצפות מהספר הבא, וסומכות על הלקטורה הממוקדת של ההוצאה. מהצד השני, ההוצאה מקפידה להוציא ספר חדש בכל שבוע כדי לשמור על עקביות ולמנוע מהקהילה שלה לרעות בשדות זרים. רוב הספרים מתורגמים, אך הסופרות הישראליות בהוצאת יהלומים (המוקדשת לספרים כחול-לבן) יכולות להצליח לא פחות מהמתורגמים.

מזרחי בוחרת את הספרים לפי הטעם והאינטואיציה שלה, אבל כן מספקת מעט קווים מנחים לפנייה לקהל היעד: "נשים, בגילי שמונה-עשרה עד חמישים, שרוצות לקרוא ספר טוב, איכותי, עם רומן טוב. צריך גם משהו מעבר לרומן, מתח, פעולה, אולי אפילו גם קצת לברוח לעל-טבעי. משהו שיאתגר אותן שכלית, שהן לא יצפו את הסוף, כל מיני טוויסטים מגניבים. רק שלא יהיה עצוב, עצוב יש מספיק. מניסיוני, לקרוא דברים שהם דרמה, ספרים שאחד הגיבורים הראשיים מת וכדומה, זה פחות עובד".

לינדה מזרחי (צילום: באדיבות לינדה מזרחי)
לינדה מזרחי | צילום: באדיבות לינדה מזרחי

לפי מזרחי, האפיק של הוצאה עצמית או במימון המונים פחות כדאי, וכרוך לרוב בהוצאה כספית גדולה שלא מחזירה את עצמה, בוודאי כשהוצאה עצמית מוגבלת מבחינת יכולות השיווק וההפצה. גם קמפיין מימון המונים לא נראה כאפיק מבטיח במיוחד. מזרחי מספרת על סופרת שהרימה קמפיין מימון המונים שהפקתו עלתה לה חמישה-עשר אלף שקלים, ואפילו לא הגיע לסכום המבוקש כדי להוציא את ספרה לאור.

אם יש לך ביד את הלהיט הארוטי הבא (שנכתב לפי כללי הז'אנר), מומלץ לפנות להוצאה קטנה או בינונית שתיקח את הוצאת הספר על עצמה. הלקטורה מייצרת גושפנקה עבור הקוראות, וההוצאה מספקת גב כלכלי ושיווקי. למי שכן תצליח להתקבל להוצאה מבוססת יש מקום לאופטימיות, לדברי מזרחי, הסופרות של הוצאת יהלומים יכולות בהחלט להתפרנס מהכתיבה, גם מי שספריהן מצליחים באופן סביר אבל לא הפכו ללהיט כמו "הלביאה הלוחמת". סופרת שתפרסם ספר בכל כשמונה חודשים, והספרים יימכרו בצורה טובה, תוכל להתפרנס בכבוד מכתיבה.

הוצאה עצמית באמזון

אם החלטתם שברצונכם לכתוב ספרות ז'אנרית (לאו דווקא ארוטית או רומנטית) ולא מצאתם את הוצאת הספרים המתאימה, הוצאה עצמית של ספרים דיגיטליים אפשרית ואפילו יכולה להשתלם, בתנאי אחד מרכזי: אתם צריכים לכתוב באנגלית, או למצוא מתרגם טוב שישתף אתכם פעולה. הסופר הישראלי מיכאל עומר הגיע השנה לראש טבלת המכירות של אמזון, והוא מבטיח כי בהינתן כישרון כתיבה ועמידה בקווים המנחים, "זאת מטרה לגמרי סבירה להגיע למצב שבו אתה מתפרנס מזה".

אז מה הכללים? נתחיל בז'אנר, חייבים לבחור ז'אנר שאתם יודעים שמוכר טוב. מומלץ שיהיה מדובר בז'אנר שאתם אוהבים לקרוא, אבל לא חובה. חובה שזה יהיה ז'אנר פופולארי. ספרי מתח על רוצחים סדרתיים עובדים טוב, ספרי פנטזיה מודרנית (לדוגמה, ערפדים בימינו כמו "דמדומים") מצליחים יחסית, פעמים רבות עם גיבור או גיבורה בני עשרה (לרשימה מלאה של הז'אנרים, פשוט עברו על רבי המכר של אמזון). הספר המצליח ביותר של עומר, "A Killer's Mind" עוסק ברוצח סדרתי, לא כי הנושא נוגע לליבו באופן מיוחד, אלא פשוט כי "האמריקאים מאוד אוהבים רוצחים סדרתיים".

מיכאל עומר (צילום: ליאורה עומר)
מיכאל עומר | צילום: ליאורה עומר

העלילה תתרחש בארה"ב, ומומלץ לבצע תחקיר מקיף יחסית על הנושאים במוקד העלילה (אינטרנטי כמובן, אל תדאגו, לא צריך לצאת מהבית). 'לכתוב על מה שאתה מכיר' לא תקף פה, אתה צריך לכתוב על מה שהקהל רוצה לקרוא. הספרים צריכים כמובן לעמוד בקווים המנחים של כל ז'אנר, אם הסיפור בלשי - התעלומה תיפתר בסוף, אם רומנטי - הזוג יתאחד.

עומר מקדיש שם עט שונה לכל ז'אנר כדי למקד את האלגוריתמים ולא לערבב את קהלי היעד. מי שרוצה את ספרי המתח של מייק עומר, לאו דווקא יתחבר לספרי הפנטזיה של שם העט הנוסף, אלכס ריברס (אלכס זה שם שיכול להישמע נשי, מה שמתאים לקהל היעד הספציפי). בעולם ספרי הז'אנר, אנשים רוצים לדעת למה לצפות, ואם אתה מאכזב את הקוראים, אתה תרגיש את זה בביקורות.

ביקורות טובות עוזרות, אבל מדובר רק בביקורות קוראים באמזון, עומר מתעקש שאין סיבה להתעסק עם מבקרי ספרות. הדבר היחיד שעובד זה הרבה פרסומות בפייסבוק ובאמזון, סה טו: "בהתחלה ניסיתי דברים כמו לשלוח לבלוגים, להשיג ביקורות. לאט-לאט הבנתי שזה שטויות, ששום דבר מהדברים האלה לא באמת עובד. כל מה שעובד זה פרסומות בפייסבוק ואמזון. זה הכל". אלמנט קריטי נוסף הוא הכריכה, שצריכה להיות יפה ומושכת, אבל מעל לכל להתאים לז'אנר. לא צריך עיצוב יוצא דופן, אנשים יודעים מה הם מחפשים ואיך זה אמור להיראות, כמו בכל שאר האלמנטים, צריך להתאים את עצמך לציפיות הקוראים, לא להילחם בהן.

הוצאה עצמית של ספר דיגיטלי יכולה להיות חסכונית למדי (בניגוד להדפסה פיזית), ואם תצליחו לבנות לעצמכם שם, אחרי שניים-שלושה ספרים אולי תקבלו חוזה מהוצאת ספרים דיגיטליים (מה שקרה למייק עומר, אבל עדיין לא לשמות העט האחרים). כדי להדגים עד כמה המטרה ריאלית, עומר מביא דוגמה מספרית: "יצרתי קשר עם משהו כמו שלושים סופרים אחרים, גם מתחילים בתחום, שכולנו התחלנו בערך באותו זמן, אמריקאים, רק אני ישראלי. כולנו לא מכרנו אז כמעט שום דבר. מתוכם חצי כרגע מתפרנסים, שמונה מתוכם מתפרנסים ממש טוב, הרבה מעל השכר הממוצע, ושמונה מהם מתפרנסים יפה... ברגע שזה הפוקוס שלך, הסיכויים הם יותר מחצי, כי גם מתוך החצי שלא הצליחו, ארבעה עדיין לא סיימו ספר, ויש עוד כמה שפשוט מסרבים לכתוב בז'אנרים שמוכרים. אלה שממש היה להם פוקוס, כמעט כולם הצליחו".

הוצאות בוטיק

אם אתם סנובים ספרותיים, ולא יכולים לדמיין את עצמכם כותבים ספרים ז'אנריים (ועוד באנגלית), הדרך להשתכרות מעט מסובכת יותר. אם נניח בצד סופרים מצליחים כמו אשכול נבו ואתגר קרת, קשה למצוא פרנסה במה שמכונה "ספרות יפה". עלויות השיווק, ההוצאה לאור וההנחות הגדולות שדורשות רשתות הספרים הגדולות (לעיתים גם שבעים אחוז הנחה) כמעט מחסלות את האפשרות להתפרנס מתמלוגים.

עם זאת, לא הכל שחור בעולם הספרות הגבוהה. באופן מפתיע, גם הוצאות בוטיק איכותיות כמו הוצאת לוקוס יכולות לשמור על ראש מעל למים מבלי להקריב את האיכות. לפי המו"לית והעורכת הראשית של ההוצאה, שירה חפר, סוד ההצלחה הוא פשוט למדי. הכלל הראשון, בדומה להוצאת אדל-יהלומים: דע את קהל היעד שלך. הכלל השני: שמור על צניעות כמותית לטובת האיכות, והקדש לכל ספר את תשומת הלב המלאה. חפר בוחרת כעשרה ספרים להוצאה בכל שנה, ומה שמנחה אותה אינו החיפוש אחר רב המכר המיינסטרימי הבא, אלא ספרים שימתגו את ההוצאה באופן מדויק.

"אם מוציאים מעט ספרים, בוררים אותם בקפידה ושומרים על עלויות שיווק והפצה נמוכות, לא צריך למכור אלפי עותקים כדי לשמור על איזון כלכלי ואף לצמוח כל הזמן". חפר מחפשת יצירות יוצאות דופן בשוק הספרות, כאלה שלא ניתן יהיה למצוא במקומות אחרים. היא מתמחה בתרגום משפות שזוכות להתייחסות מועטה בישראל, משתדלת להימנע מתרגום ספרים דווקא מאנגלית, ומתמקדת ביצירות שכנראה לא היו מגיעות לישראל בלעדיה.

שירה חפר (צילום: אלינה פרי)
שירה חפר | צילום: אלינה פרי

באופן ספציפי, המיתוג של לוקוס כהוצאת בוטיק "גבוהה" מנחה את כל התהליך, מבחירת הספרים, דרך הפקתם, עיצובם ועד השיווק. הספרים יוצאים לדרך בהשקות חגיגיות עם ניחוח ברנז'אי, וכך כל יציאה של ספר הופכת לאירוע קטן. כדי לספק לקוראים ערך מוסף בספר המודפס, הם מקדישים תשומת לב רבה לעיצוב, לכריכה ואפילו לנעימות המגע של הדפים. הספרים נעשים למעין חפצי נוי, לאובייקטים נחשקים, וכך קנייה של ספר שירה יפני הופכת להוצאה כספית משתלמת ומספקת ללקוח.

למעשה, רב המכר הגדול של ההוצאה הוא ספר שירה יפני בשם "הבוקר בא תמיד" מאת המשוררת שיבטה טויו. הספר קיבל ביקורות טובות, נראה מעולה ומצא את דרכו הישר אל לב הקוראים. עד כה הוא נדפס בקרוב לעשרת אלפים עותקים, הישג מרשים ליצירה בז'אנר שנחשב הרבה פחות כלכלי. אבל זה מקרה יוצא דופן של רב מכר, טוענת חפר, ובדרך כלל לא צריך להגיע לעשרות אלפי עותקים כדי להצליח להתפרנס ממו"לות עצמאית. עקביות באיכות ובתדירות ההוצאה עובדת יחד עם קהל ממוקד שהולך וגדל.

מתוך

הפרסום של הוצאות הבוטיק נעשה ברובו בפייסבוק ובאינסטגרם, בדומה להמלצתו של מיכאל עומר. פרסום בפייסבוק מאפשר מיקוד של קהל היעד, ומוביל את הקוראים לרכישה ישירה ברשת, שהיא גם דרך המכירה הרווחית ביותר להוצאה כי אין בה מתווכים. חפר עובדת גם עם חנויות הספרים העצמאיות, ועם כעשרים סניפים מובחרים ברשת "צומת ספרים". היא מעניקה לחנויות הנחה גדולה כמקובל תחום, אבל נמנעת מהפצה בעסקאות לא רווחיות: "אלף ספרים במכירה איכותנית שווי ערך לשלושת אלפים ספרים במכירה כמותית ברשתות".

חפר טוענת שבקרב הקהל יש צמא לא מבוטל לתכנים חדשים, ובהחלט נותר מקום בשוק להוצאות בוטיק נוספות. הוצאות שפונות למכנה המשותף הרחב יש מספיק. הוצאה קטנה וקפדנית תיתן למוצרים שלה ערך מוסף, שיכול גם לעזור לקיים אותה. אם עוקבים אחר הכללים הללו, בתוספת כישרון, מחקר ומזל, אפשר למצוא פרנסה יפה בספרות יפה.

ספרי ילדים מודעים

עולם ספרי הילדים נראה במבט חיצוני כמו אפשרות פרנסה מבטיחה, למרות שבירור קצר אצל העוסקים במלאכה מגלה שגם בתחום הזה קשה להתפרנס בכבוד, בעיקר בגלל רשתות השיווק וההוצאות שנוגסות בהכנסות ומשאירות לסופרים תמלוגים מזעריים. אבל בואו נניח לרגע בצד את שאלת התמלוגים ונניח שאתם רוצים להפוך לסופרי ילדים, מה הגל הטרנדי הבא שתוכלו לנסות לקפוץ עליו?

הז'אנר המצליח בשנים האחרונות בספרי ילדים ונוער הוא כאמור הפנטזיה המודרנית, שלרוב תגיע עם נגיעות רומנטיות מתבקשות. הצלחה משמעותית שמורה גם לספרים שמבוססים על מותגים מבוססים - סדרות טלוויזיה וסרטים (אחד הספרים המצליחים השנה היה "גרוויטי פולס - יומן 3 חלק א" שמבוסס על סדרת טלוויזיה של דיסני.

אז מותגים של דיסני אתם לא הולכים לרכוש, וכפי שציינו קודם, אם יש לכם כישרון בכתיבת פנטזיה לבני נוער, מומלץ למצוא מתרגם לאנגלית ולהפיץ בעצמכם באמזון. אז בואו נעבור לטרנד הרבה פחות רווחי, אבל כזה שהולך וצובר תאוצה: ספרי ילדים מודעים פוליטית, או כמו שאומרים המיליניאלים - woke.

זה התחיל בספרים לפעוטות בסגנון "אבא ואבא ולא חסר לנו אמא", או "אמא שלי הטרנס-קווירית ואני" (אלה לא כותרים אמיתיים, אבל אתם מבינים את הכוונה), ובשנים האחרונות הגענו לשלב הבא, ספרים לילדים בגיל יסודי, שמשתמשים בביוגרפיות היסטוריות כדי להעביר מסר מעצים ומחזק לקוראים הקטנים. עם הספר "סיפורים לפני השינה לילדות מורדות" וסדרות הספרים "נשים קטנות גדולות" ו"גיבורים אמיתיים", ההורים מקווים להציב לילדיהם וילדותיהם מודלים לחיקוי מעוררי השראה ו"נכונים פוליטית".

ביוגרפיות היסטוריות לילדים נכתבו גם בעבר, עם הסיפורים של שרה גיבורת ניל"י ודוד בן גוריון. אבל אם בעבר ספרים כוונו לדמויות משמעותיות לאתוס הציוני, הספרים החדשים מעבירים מסרים אוניברסליים ומתמקדים בדמויות מודרות פוליטית שנלחמו בצווי החברה כמו רוזה פארקס ואמלין פנקהרסט. ההורים המיליניאליים (וגם טיפה יותר מבוגרים), מחפשים תכנים שהולמים את תפיסת העולם הליברלית שלהם, ונראה שגם הילדים מתחברים לביוגרפיות המעצימות.

 סיפורים לפני השינה לילדות מורדות

אז מצאנו את הז'אנר המתאים לסופרי ילדים מתחילים? כן ולא. בשיחה עם סופרת שחתומה גם על יצירות מסוג זה, היא מבהירה שכמו בכל יצירה ספרותית, אין פה שום נוסחת קסם. הסיפורים אמנם מודעים ומתקדמים יותר, אבל עדיין צריכים לשמור על עלילה מהודקת, עם הנעה רגשית משמעותית של הדמויות. לא מספיק לספר על מארי קירי ולקוות שההורים ירצו לקנות לילדיהם יצירה חינוכית, צריך לכבוש את הילדים קודם כל, כי הם אלה שיכריעו אם לקנות גם את הספר הבא בסדרה. ובכל זאת, הבחירה בז'אנר הטרנדי תגדיל אולי את הסיכויים שלכם לשווק את הספר להוצאות הגדולות, והן אלה שידאגו להפקתו ולהפצתו.

 הרצאות, סדנאות והוראה

אז אמרנו שקשה להתפרנס כסופר או משורר "איכותי", אבל יש גם הסתייגויות. מתמלוגים אמנם קשה להתפרנס, אבל סופרים ומשוררים רבים מצאו לעצמם אפיק השתכרות מניב: הרצאות, סדנאות כתיבה ואפילו משרות הוראה באקדמיה. אם פרסמת ספר שזכה להערכה ביקורתית או באז תקשורתי, תוכל לנצל את היוקרה הספרותית כדי למשוך קהל למגשים רווחיים במיוחד.

יובל אברמוביץ', רן שריג, שי גולדן ועומר ברק, שהרה בלאו, רוני סומק, אשכול נבו, שרה שילה, אילן הייטנר, אילן שיינפלד ורבים אחרים - כולם מינפו את ההצלחה הספרותית ופתחו סדנאות כתיבה. לכך ניתן להוסיף הרצאות ספורדיות שנפוצות ברחבי הארץ, מקור הכנסה מוצלח גם לעיתונאים מפורסמים שמתקשים לגמור את החודש (כפי שענת גורן העידה על בן זוגה, רביב דרוקר).

כפי שטען מבקר הספרות יהודה ויזן במלחמת העולם שפתח על דפי עיתון "הארץ" עם החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, לרשימה הזאת אפשר גם להוסיף משרות הוראה באקדמיה, לרוב ללימוד כתיבה יוצרת. משוררים צעירים כמו נעם פרתום ורועי חסן, שאולי לא היו יכולים לקנות מסטיק בזוקה עם תמלוגים על ספרי השירה שפרסמו, מצאו בית חם ומשרת הוראה יציבה. ויזן ראה בזה הוכחה לקשר האפל שלדעתו הורס את שיח הספרות בישראל, אבל במבט אובייקטיבי בהחלט אפשר להבין את הבחירה בהם. נחשוב מה שנחשוב על השירה שלה, השם של פרתום הוא כלי שיווקי שעוזר למלא את הכיתות שלה בסטודנטים.

המודל הזה דומה לתהליך שעבר על תעשיית המוזיקה בעשורים האחרונים, הסינגלים והתקליטים הפכו ממקור הפרנסה העיקרי, לדרך לשיווק ההופעות החיות, שם נמצא הכסף האמיתי. עם עליית שירותי השיתוף וקליפים ביוטיוב, המוזיקאים נזעקו שלא יוכלו להתפרנס בעולם הטכנולוגי החדש. לקח קצת זמן להתרגל, והם נאלצים לכתת את רגליהם לקצוות הארץ ולהופיע בתדירות גבוהה, אבל רוב המוזיקאים הפופולאריים התאימו את עצמם ועברו להרוויח את מירב כספם בהופעות. הסופרים ראו, יישמו, והגדילו בסדנאות שעולות בדרך כלל כמה אלפי שקלים, ומתפרשות על פני כמה חודשים. אמנם מדובר בדרך עקיפה להתפרנס מכתיבה, אבל נראה שזאת הפרנסה הכי מבטיחה ובטוחה למי שכבר בנה לעצמו שם בעולם הספרות, ולמי שאין לו פחד משתק מדיבור מול קהל.