ב"שיער" עיבדו את הסיפור האיקוני לישראל 2025 - אבל לא בטוח שזה חכם

המחזמר "שיער" משתייך לאותן היצירות האייקוניות, שלא משנה אילו עיבודים הן יעברו - הן יהיו רלוונטיות לכל תקופה. ואלוהים יודע כמה עיבודים המחזמר הזה עבר מאז עלה לראשונה ב-1968 מעל במות ברודווי. ג'יימס רדו וג'רום ראגני כתבו וגאלט מקדרמוט הלחין את הטקסטים והשירים סביב מעלליהם של ילדי הפרחים בארצות הברית של שנות ה-60, שעה שהצבא האמריקאי טובע בבוץ של וייטנאם. ו"שיער" היה המניפסט האולטימטיבי של תרבות הנגד: שירים יפים וקצביים על סמים, פציפיזם בכמויות, אורגיות ומין אוראלי, ומלחמות בין גזעיות.

באופן טבעי ובדומה למחזות זמר אחרים, "שיער" התגלגל לישראל ב-1970. בגרסה הישראלית אהוד מנור תרגם, צביקה פיק וגבי שושן פצחו בשירה והקהל התאהב. מאז עבר המחזמר גלגולים רבים ועכשיו הוא חוזר אל הבמה בעיבוד חדש מבית התיאטרון הישראלי עם הבטחה לעדכון הטקסטים ברוח התקופה הנוכחית, קרי - כל מה שקרה כאן מאז 7 באוקטובר. בעיבוד הנוכחי את דמותו של ברגר, מנהיג ההיפים, מגלם עדי אלון; לצדו סטפן לגר מגלם את האד, רותם שפי (שפיטה) לוקחת על עצמה את תפקיד ג'יני ההריונית, ועילי צ'פמן נכנס לנעליו של קלוד בוקובסקי ממנצ'סטר (אינגלנד, אינגלנד). לצדם מצטרפים גם ענבל ביבי, אדר גולד ואוהד שרגאי, שעל הנייר לפחות משלימים קאסט צעיר ורענן.

טרם עליית השחקנים לבמה, די. ג'יי סמג' מחממת את הקהל עם טרקים אלקטרוניים ותפאורה שמזכירה את מסיבת הנובה. האם זה חלק מ"רוח התקופה" אליה התכוון המשורר? בכל אופן, זה גימיק נחמד שמכניס את הקהל לאווירה, אבל שונה בתכלית ממה שמצפה לו לאחר מכן. כלומר, ירידה דרסטית באחוז הורמוני ההנאה. המחזמר נפתח עם "אקווריוס", שיר שהוא המנון של דור שלם. רק לא ברור כל כך מה השתבש בהפקה הנוכחית שגרם לו להישמע כמו שיר ילדים מעצבן. ככלל, משהו בעיבודים המוזיקליים של "שיער" מקרטע לאללה ועד לסיום עם "תנו לשמש יד", שעבר סירוס מכאיב ביותר.

עיקר הבעיה נמצאת בסאונד הבעייתי, שזה ביג נו נו במחזמר. כאן, המוזיקה האפילה על קולות הזמרים ומסכי הכתוביות בצדי הבמה תרגמו את הג'יבריש שנשמעה ממרכזה. אבל את הבעיות הטכניות עוד אפשר לפתור.

כמחזמר שהפך לאייקון ברזל בתרבות הפופ, הטקסטים של "שיער" ממש לא צריכים עדכון ובטח שלא "ברוח התקופה". המסרים שלו מאז ומתמיד היו ברורים - מתחת ומעל לפני השטח - וטעונים במשמעויות רבות ולכל אחד בנפרד. אז מה היה דחוף לכותבי העיבוד החדש להכניס לתוך השירים שורות מגלגלות עיניים על הפקרה והחזרת החטופים? זו מטרה נעלה וקדושה בפני עצמה, שבתודה לאל כמעט והתייתרה כעת עם שובם של החטופים החיים, אבל אין לה מקום במחזמר הזה. השאלה היא אם בכוונת היוצרים להשמיט את הקטע הזה לחלוטין.

בטוטאל לוק, "שיער" גרסת 2025 הוא לא מחזמר טוב בכל רובד אפשרי: טכני, מוזיקלי וטקסטואלי. ולא צריך להרחיב על מסכי הלדים הענקיים או הקוביות החשופות של עדי אלון (סורי, אבל זה לא הברגר שמגיע לנו) וסטפן (שדווקא הפציץ בנאמבר לא רע). במקום חתרנות אמיתית, מסרים של שלום ואחווה, ואהבה אמיתית למקור העל-זמני, מתקבל עיבוד רפה ובינוני מאוד, שמנסה לזעוק את מה שלא צריך, ולשנות את מה שלא מצריך אף שינוי.