שקט, מדויק ומרגש: "ביקור התזמורת" עובד גם כמחזמר

"ביקור התזמורת" הוא לא רק אחד הסרטים הישראלים המוערכים ביותר שנעשו כאן, אלא גם אחד הטובים שבהם. סרט קטן לכאורה, שהצליח לזקק מפגש אנושי פשוט לרגע קולנועי חכם, עדין ועמוק שהפך לקלאסיקה מקומית. משם הדרך לבמה הייתה כמעט מתבקשת. העיבוד הבימתי, שעלה בברודוויי וזכה להצלחה מסחררת, המשיך לווסט אנד הלונדוני (שם כיכב בתפקיד הראשי אלון אבוטבול ז"ל) והוכיח שהסיפור הזה חוצה שפות, תרבויות וגבולות בלי לאבד מהקסם המקורי שלו.

למי שבמקרה פספס, "ביקור התזמורת" מספר על תזמורת משטרתית ממצרים שמגיעה בטעות לעיירה ישראלית נידחת. חברי התזמורת מוצאים את עצמם תקועים ללילה אחד במקום שאין בו כמעט כלום - מלבד האנשים. בין דינה, בעלת בית קפה מקומי, ותאופיק, מפקד התזמורת, נרקם חיבור אנושי, עדין ומפתיע. עכשיו, אחרי זכייה בעשרה פרסי טוני, המחזמר דובר האנגלית מגיע לראשונה גם לישראל, בתיאטרון היכל שלמה. על העיבוד הבימתי חתום ערן קולירין, שביים גם את הסרט ועושה כאן עבודה חכמה ומדויקת בהתאמת החומר לבמה. קולירין מבין היטב שהכוח של "ביקור התזמורת" נמצא באיפוק, בשקט ובמרווחים שבין המילים, ומצליח לשמור על כל אלו בגרסה הבימתית.

השירים ב"ביקור התזמורת" הם תוספת מבורכת שעושה חסד עם הסיפור. נכון, חלקם מרגישים מעט בידוריים מדי ביחס לאופי המאופק של הסרט (כמו Welcome to Nowhere), אבל יש גם שירים שנותנים רובד עומק נוסף, כמו הביצוע המפעים של מירי מסיקה ל"עומר שריף", שהוא מרגעי השיא של המחזמר.

אגב מירי מסיקה, היא נאלצה להתמודד עם משימה בלתי אפשרית: הדמות של דינה מזוהה כל כך עם רונית אלקבץ שקשה לראות מישהי אחרת נכנסת לנעליים שלה - שלא לדבר על זה שזו תצוגת משחק שפשוט אי אפשר להתעלות עליה. מסיקה מבינה את זה מאוד טוב ולא משחזרת את אלקבץ, אלא בונה דינה אחרת, רגישה ופגיעה יותר. זו הופעה מדויקת ומכבדת שאומנם נמצאת תחת צל עצום, אבל מצליחה לייצר נוכחות עצמאית לגמרי.

הדמות של תאופיק היא כבר מזמן אייקון תרבותי, כזה שקשה לדמיין מישהו אחר מגלם אותו. האתגר של ששון גבאי כאן כפול - גם לחזור לדמות שמזוהה איתו באופן מוחלט, וגם להתמודד עם הגלגולים הבימתיים שעברה, כולל זה של אלון אבוטבול ז"ל בווסט אנד. גבאי לא רק משחזר את תאופיק המוכר, אלא משכלל אותו. דרך ניואנסים קטנים, דקויות של מבט, תנועה וטון, הוא מעניק לדמות הכי גדולה שלו עומק נוסף. לצד גבאי ומסיקה, הקאסט כולו עושה עבודה אחידה ומדויקת, בלי חוליות חלשות. בתוך האנסמבל הזה בולט במיוחד אמיר ח'ורי, שמשדרג את דמותו של חאלד (סלאח בכרי) עם תצוגת משחק כובשת.

בסופו של דבר, "ביקור התזמורת" בגרסתו הבימתית מצליח לעשות את הבלתי אפשרי: לעמוד בציפיות האדירות של הסרט - ועדיין לצאת מזה עם זהות משל עצמו. מי שראה את הסרט יתאהב מחדש במחזמר (אני ישר רצתי לצפות שוב בסרט), ומי שלא יתאהב באחד הסיפורים היפים שסיפק הקולנוע הישראלי.