מחזמר חשוב מאוד: "אופרה בגרוש" ששווה מיליונים

עוול עצום נגרם לז'אנר המחזמר בארצנו. הקהל הרחב סקפטי לגבי כל הפקה חדשה שעולה וכנראה שבצדק – הרי לא לחינם מחזות זמר זכו אצלנו לתדמית מפוקפקת, אלא בזכות הפקות גנריות ובינוניות רבות. בעוד שבווסט אנד בלונדון ובברודוויי הניו יורקי מצליחים לייצר בכל שנה מחדש לפחות שני מחזות זמר חדשים שהופכים ללהיטי ענק, בארץ מתקשים ליישר קו, הן מבחינת העושר ההפקתי וכמובן מבחינת ההצלחה הקופתית. גם מעבר לים לא מגיעה אלינו הישועה, כי כשכבר כיתתה רגליה לארצנו איזו הפקה בינלאומית בדרך כלל זכינו לארוחת שאריות מהאייטיז (ע"ע קאטס) או למחזמר טראשי במיוחד (ע"ע מאמה מיה), כך שממש לא מפליא שהקהל הישראלי פיתח אלרגיה לז'אנר.

המחזמר הקודר והקברטי משנת 1928 הוא עיבוד מודרני ל"אופרת הקבצנים" משנת 1728. המספרים האלו אולי נראים לכם פרה-היסטוריים אבל הסיפור שנרקם על במת תיאטרון הקאמרי צעיר ותוסס ובעיקר רלבנטי מאי פעם. עלילת "אופרה בגרוש" מתרחשת בלונדון במאה ה-18, וברחובותיה שולט מקי סכין, עבריין מבוקש ומסוקס וחובב זונות מושבע, שמתחתן עם פולי פיצ'ם, בתם של מלך קבצני העיר ואשתו האלכוהוליסטית. מקי אמנם נהנה מחסינות בזכות טייגר בראון, מפקד המשטרה שלחם עמו בשדה הקרב (פלוס רמיזות הומו ארוטיות מפתיעות), אך השחצנות שלו והבגידה של הסובבים אותו משנה את פני המשחק וסופו המר פשוט בלתי נמנע.

גם מבחינה עיצובית "אופרה בגרוש" היא מעדן לעיניים ולאוזניים: התפאורה החצופה של ערן עצמון שהעז להציג לנו במה פגומה (מלשון פיגומים). האיפור המסקרן והתלבושות המבריקות והקריפיות של אולה שבצוב שדייקה באופן בלתי רגיל גם את התקופה וגם את המיניות המתפרצת של המחזה. הכוריאוגרפיה המקורית (על אף הגניבה מנאמבר הכיסאות הקלאסי מ"קברט") של קמחי עצמו יחד עם נדב צלנר, ובכלל עבודת התנועה המוקפדת עד לפרט הכי קטן של כל אחד מהשחקנים והרקדנים על הבמה. התאורה המחשמלת של אבי יונה בואנו (במבי) שבהחלט מותירה את חותמה וכך גם הניהול המוסיקלי של אמיר לקנר על ההרכב הפנטסטי של התזמורת הסימפונית חיפה. לכל אחד מהיוצרים מגיע שאפו ענק על המעוף וגם על התעוזה.

לא שהיינו צריכים את ברכט שיסביר לנו שהעולם חסר מוסר מטבעו, ושבמקום לאסור את הפושעים הראשיים, הטייקונים ובעלי ההון, המשטרה רודפת אחרי האנשים הקטנים שרק מנסים לשרוד, אבל תמיד משמח לראות שגם תכנים בועטים ומחאתיים כאלו מקבלים ביטוי בתיאטרון הממסדי. מעבר לבידור הטהור ממחזמר עשוי כהלכה שקמחי מגיש לקהל, הוא הצליח ליצור כאן הפקה רבת משמעות וחשיבות, תיאטרון פוליטי במיטבו, בעיקר בימים בהם שרת התרבות מאיימת בקלות רבה מדי עם גיליוטינת הצנזורה. "אופרה בגרוש" לא רק עושה חסד לז'אנר, בראש ובראשונה זו הצגה חשובה מאוד.