mako
פרסומת

סוד הקסם של טייכר וזרחוביץ' התגלה דווקא בתור לשירותים

21 שנות רדיו של שרון טייכר וערן זרחוביץ' הגיעו לסיומן - על הבמה של היכל התרבות, עם רשימת אורחים מפוארת ואלפי חברי כת בקהל. ובלי שאף מלביש או מאפרת ינקפו אצבע, היה ברור שיש הצדקה לפלטפורמה נוספת של המוסד הקומי. "זה תלוי רק בסכום", כפי ששרו בעצמם

רועי אבן
פורסם:
שרון טייכר, ערן זרחוביץ'
מפגן כוח כביר. שרון טייכר וערן זרחוביץ' במופע הפרידה | צילום: רועי אבן
הקישור הועתק

מעולם לא היה כדבר הזה בהיכל התרבות: בדקות המכריעות לקראת המופע, כשהקהל ניגש לסידורים אחרונים לפני שיתיישב באולם, שירותי הנשים היו פנויים לחלוטין - בעוד שהתור לשירותי הגברים התארך עד למבואה. כבר תקופה שהמוסד התל-אביבי נוהג לחצות את גבולות המוזיקה והתיאטרון לטובת אירועי שוליים מז'אנר הפודקאסט לייב, כשהבמה הגדולה שלו נותנת תוקף להפיכתם למיינסטרים החדש. אבל שרון טייכר וערן זרחוביץ' לא זקוקים לזה בשביל לדעת שהם המיינסטרים הקומי בישראל, אחרי 21 שנות הומור נישתי מעל גלי האתר. את ההוכחה לכך שפרצו את הנישה הם קיבלו כשסגרו את רשימת האורחים המפוארת של הערב, עם האנשים הכי מצחיקים במדינה שבמידה רבה חייבים להם את הקריירה שלהם.

כשבקהל יושבים כל החברים מ"ארץ נהדרת" ועוד אלפי חברי כת, רובם כאמור גברים, טייכר וזרחוביץ' העלו את הערב השני מתוך שניים - בינתיים - של "שון ורון סותמים חור העוגיות", מופע הפרידה מתוכנית הרדיו המיתולוגית שלהם שנחתמה לפני חודשיים, אבל לא מהם כצמד. ערב קודם הם עלו בבית החייל, אבל השדרוג להיכל התרבות, שנבע מסולד-אאוט מיידי, התבטא קודם כל בכמות האורחים. כשלצדם להקה חיה ומסביבם אולפן רדיו משוחזר, טייכר וזרחוביץ' שחזרו את כל הלהיטים שלהם ואת כל הלהיטים של מי שעברו דרכם: אושרית סרוסי וחן רוטמן (שכיאה לרדיו בימתי לא הסיטו את המבט מהתסריטים המודפסים שלהם), דור מוסקל ועומר ריבק, יותם בקר ודור כאהן, בן פרג' ומיכאל זילבר, ליאת הר לב ועומר עציון, אסי כהן בתפקיד הרב אמנון יצחק, מריאנו אידלמן בתפקיד מרגול, רון זילברשטיין בתפקיד עורך הדין ברק כהן, עורך הדין ברק כהן בעצמו, ואפילו יובל המבולבל. "יש דבר אחד שמשמח אותי בקהל", התפייט האחרון אחרי נאמבר מוזיקלי עם זרחו, "כולם פה מסודרים בשורות".

מפגן הכוח הכביר הזה שמור רק למי שהצמיחו כאן דור שלם של קומיקאים, ועוד אחד, ועוד אחד. אבל עבור חברי הכת של טייכר וזרחוביץ', שהתרגשו לצפות בהם כמו במופע של הכבש השישה עשר והשתוללו לשמוע אותם כמו במופע של רוקסטארים, גולת הכותרת הייתה ונותרה הצמד המקורי. והם קיבלו ממנו הכל: המופע התחיל הכי חזק (מקבילית המוחות עם עודד שוסטקוביץ' ממגדיאל, חייל, סטודנט), ואז הגביר (ננסי ברנדס), והגביר (ראובן ואסתי) ואז הגביר (יורם שפטל). הרפרנסים היו הכי עדכניים שיש - עד לרמת היהודית רביץ והאבי שושן - ואפילו מי שלא בקיא בכל "אשתי" או מכיר כל פיני בודגוב נסחף אחר אחד הקהלים הכי מסורים שהיו פה. "איך נעבור יום בלי לעבור כל ערב את הדבר הזה?", תהה זרחוביץ', שיכור מהאהבה שהוא וטייכר קיבלו שתי יממות ברצף. גם המאזינים האדוקים שואלים את זה.

אחרי כמות בלתי נתפסת של מערכונים ומופע שנמשך קרוב לשעתיים וחצי, טייכר וזרחוביץ' החזירו לבמה את כל האורחים לנאמבר "עם אחד עם כת אחת". זה היה הסיום האולטימטיבי לחוויית 360 למעריצים - שכללה הולוגרמה של שמעון פרס בכניסה להיכל ודברי פתיחה של חבר הכת הבכיר עקיבא נוביק - והוא נחתם עם שורה מובנת מאליה: "אולי עוד נחזור, זה תלוי רק בסכום". מאחר שהשניים לא נפרדים כצמד, וספק אם אי-פעם ייפרדו, ברור להם ולכולם שהמותג שהוא טייכר וזרחוביץ' לא יכול להתקיים רק בדמויות פרטניות ב"ארץ נהדרת". המופע הראשון-אחרון הראה שלא רק שיש קהל לפלטפורמה מצולמת או בימתית של המוסד המשותף, אלא שיש לה הצדקה. ובלי שאף מלביש או מאפרת ינקפו אצבע, סוד הקסם של שון ורון התברר גם כשהם המשיכו להיראות כמו עצמם. ההפיכה המיידית של כל אחד מהם לג'רי פנדלבאום או הזמרת אילנה התאפשרה בזכות הקול בלבד, ובזכות אלפי גברים מסורים שגילו באותו ערב איך זה לעמוד בתור לאסלה.