יאיר ניצני מציג: המדריך המלא לחיים עצמם

את יאיר ניצני אין באמת צורך להציג - חבר להקת "תיסלם" שהיה ממייסדיה וחתום על כמה להיטי ענק במוזיקה הישראלית, שהוא גם איש טלוויזיה, רדיו וקומיקאי אשר במשך שנים פרסם בעיתון טור שבועי הומוריסטי. עכשיו הוא חוזר עם ספרו השני, "כפסע מהשיגעון", שהוא מעין מדריך לחיים עצמם - כיצד מתלבשים ליציאה, איך תדע שאתה בומר - ומהי הדרך הנכונה לנסח מודעת אבל? קראו את הפרק הראשון.

הרֵי אַת

עונת החתונות חוזרת בגדול

מדי שנה מגיעה לה עונת החתונות. לא תקראו על זה בשום עיתון, אבל המפץ הגדול בדרך. הוא יגיע ביוני ויישאר עד החגים, והוא עומד להשפיע על תזרים המזומנים שלנו לא פחות מהגזירות הכלכליות. בעודכם מחשבים איזה חוג כדאי לבטל לילד, שחמט או קפוארה, אלפי זוגות מתאגדים במטרה להקים עוד משפחה בישראל, אחדים מהם קרובי משפחה שלכם, ומה שמדאיג זה שהם זוממים שאתם תממנו את החגיגה. בשעה שההזמנות יוצאות אליכם, דעו לכם שהשמשיות כבר נפתחות, החציר נערם, הלפידים בוערים והמפות חזרו מהכביסה. אז כַּנסו לכוננות ספיגה.

על פי צו האופנה, זוגות רבים מתכננים לנו אירועים אקזוטיים בלתי נשכחים, כמו חופה עם עטלפים במערת בית גוברין, מעגל מתופפים בוואדי במדבר יהודה, חתונה בליל ירח מלא במכתש תמנע ועוד. את האירועים הבלתי נשכחים הללו לעולם לא נשכח, ובכל פעם שניזכר בהם, נקלל את הזוג שגרם לנו לנהוג ארבע שעות הביתה כשלמחרת יום עבודה.

פעם, לפני כל הטכנולוגיות החדשות, עוד יכולת להתחמק מאירועים מהסוג הזה בתירוץ פשוט - "ההזמנה לא הגיעה" או "אני לא בארץ". אבל היום כל הזמנה לחתונה מלוּוה בווידוא הריגה במייל, בסמס, בפייסבוק, ולרוב גם מתקשרת אליך "לילך מחברת ההפקה" כדי לוודא "שאתם מגיעים לאירוע של משפחת נחשון". אם שיקרת שאתה בחו"ל, קח בחשבון שגם כאן כל הפייסבוקים למיניהם ישמשו נגדך. כולם יודעים איפה אתה נמצא כל הזמן, ואם בטעות העלית תמונה של המשפחה ביורודיסני, תתקשה לטעון שאתה בתרגיל בצאלים. גם תירוצים שקשורים לאוכל לא עובדים יותר. תגיד אני צמחוני - יגידו יש סלט עולש, תגיד אני רגיש ללקטוז - יגידו יש קינוחים מסויה, תגיד אני אוכל רק כשרות של הרב קובנה - יגידו קובנה הוא הרב שמחתן. אי-אפשר לברוח.

אל תבינו אותי לא נכון. יש בי שמחה אמיתית על כל זוג שהתמסד ועל כל אהבה שמתממשת, אבל צריך להודות שההזמנות האלה יוצרות לחץ בלא מעט בתים בישראל. בואו לא נהיה יפֵי נפש. בסופו של דבר מדובר באירועים גוזלי זמן וכסף, שעל רובם הייתם מוותרים בשמחה. הרבה "לא נעים" מעורב בהזמנות לחתונות מסוג זה, כשלמזמינים לא נעים לא להזמין, ולנו לא נעים לא ללכת. המצב נפיץ ודליק ועלול לגרום מבוכה במקרה הטוב, ופירוק משפחות במקרה הרע. הנה כמה עצות והרהורים שחלפו בראשי בדרך לעוד לקוח מרוצה (במקרה הזה, חתונה של בן דוד רחוק שלי באיזו קרחת יער ליד טבעון).

נתחיל עם המלצה למתחתנים: עשו זאת בתחילת הקיץ. באופן טבעי האירועים הראשונים נהנים מתזרים משופר של האורחים. ככל שנוקפים החודשים והטמפרטורות עולות, הכיסים מתרוקנים וחשבון העו"ש זועק הצילו. לחתונות של אוגוסט המוזמנים כבר מגיעים עם הלשון בחוץ, בלי שקל על התחת, עם רף עצבים גבוה וכונס נכסים על הקו. אם בכל זאת החתונה נפלה על סוף הקיץ, לכו על אירוע אינטימי ל-50 איש עם סנדוויצ'ים ושתייה קלה, אפשר בבית קפה או בפיצוצייה השכונתית. בואו נהיה ריאליים. כמו שהדברים נראים, יהיו הקיץ הרבה פשיטות רגל. רוב הסיכויים שלא יישארו בסביבה אנשים שיוכלו לממן לכם מתנה סבירה. אז עדיף לא להתגרות בגורל ולסגור אירוע כבר למחר.

חוק מגביל אירועים. כפפה שאני זורק לשר הפנים החדש. הגיע הזמן לחוקק חוק, שיגביל את מספר האירועים שאזרח מהמעמד הבינוני ומטה חייב להגיע אליהם. כשייקבע חוק "מגביל אירועים", יהיה הרבה יותר קל לכולנו לסרב ולומר, "מצטערים, עברנו את המכסה. כבר היינו החודש בחתונה ובריתה". זה יתקבל בהבנה. אחרי הכול, רובנו אנשים שומרי חוק, ואך אחד לא רוצה להתעסק עם המשטרה. חוק כזה יעשה לנו סדר בחיים ויצמצם מאוד את מספר המוזמנים באירוע, ככה שמי שיגיע יישאר לו בסוף הערב יותר מוס שוקולד (פרווה).

אפליקציה "לא כועס/לא נכעס". אפליקציית שיח כנה בין הזוג למוזמנים. זוג שמתכנן להתמסד מודיע מיד על כוונתו לחבר'ה. ברגע שאתה, המוזמן בפוטנציה, שומע על האיום, עליך למהר ולהשיב בתוך האפליקציה: "לא אכעס אם לא תזמינו אותי". הזוג יוכל להשיב מיד: "לא נכעס אם לא תבוא". וכולם מרוצים. במצב כזה הזוג יכול להיות בטוח, שמי שהגיע באמת רצה לבוא ולהשתתף בשמחתם, ולא עשה טובה לאשתו או להורים שלו, או בא לתפוס איזה שידוך.

תחקיר מוקדם חוסך כאב לב יותר מאוחר. על פי הסטטיסטיקה, שלושים אחוז מהזוגות מתגרשים. אין טיפשות גדולה יותר מלתת צ'ק שמן לזוג שלא ישרוד אפילו שלוש שנים. אני מציע שתיפגשו עם הזוג לפני, תרחרחו, תבדקו אותם, ואם אתם חושדים שזה לא ילך, אל תתביישו להגיד: "חבר'ה, מזל טוב, אבל לדעתנו אין לכם עתיד". תלכו לחתונה אבל תנו פחות כסף. תבטיחו להשלים את הסכום בצ'ק בונוס, אם הם יחזיקו עשרים שנה.

להיות מוזמן לחתונה פירושו שאתה עומד לנסוע שעתיים בפקקים עם אשתך, שקנתה שמלה לאירוע במחיר של חופשה במלדיביים; לאכול ארוחת ערב שהכין שף מפוקפק שלא בחרת, שתלכלך את אותה שמלה יוקרתית; ולשבת עם אנשים שאתה לא מכיר בשולחן ה"לא מזוהים", על רקע מוזיקה של התקליטן די-ג'יי מוש חור־בראש. אם אתה טיפוס שמתנחם מסבלם של אחרים, הנחמה היחידה שלך תהיה שמשפחות החתן והכלה סובלות יותר. אחרי חודשים של הכנות וסידורים, במקרה הטוב הן כבר לא מדברות זו עם זו, ובמקרה הרע הן מתקוטטות על הרחבה.

תעבדו מסודר. אל תיתנו לשום דבר ליפול בתחום האפור. לפני שאתם מחליטים אם לנסוע לאירוע או לא (ואם כן - כמה כסף להביא), קחו טבלת אקסל ותתחילו למלא: איפה החתונה, כמה זמן לוקח להגיע, האם יהיו פקקים, כמה אנשים יהיו, עם מי תשבו בשולחן וכו'. סכמו הכול ותרשמו בצד. עכשיו חַשבו את דרגת הקִרבה מ-1 עד 10 והשוו לתחושת ה"לא נעים". נסו להיזכר מה קיבלתם מהם לחתונה, מה הם מצפים לקבל מכם, כמה מבאסת המשפחה, מה הסיכוי שהברזה תוביל לריב עם אשתך או תזיק לעסקים. אם אתה שכיר, תחשוב טוב איך יגיב הבוס להיעדרות שלך, וכיצד זה ישפיע עליו כשתבוא לבקש העלאה (רמז: לא טוב).

למרות הרושם העולה, חתונות הם ללא ספק מקור לשמחה אמיתית, לפחות למשפחה הקרובה ולבני הזוג שזה הלילה שלהם. בבוקר הם כבר יתחילו לחשוב ברצינות על ילדים, דירה ומשכנתה. אבל אתה כבר לא תהיה שם.
עכשיו בואו נדבר על הצד המזמין. אני עצמי התחתנתי רק פעם אחת, וחיתנתי רק בת אחת. למרות שנכחתי בהרבה מאוד חתונות, אין לי ניסיון בתחום ההפקה, חוץ מניסיוני כאורח וכרב מחתֵן, מה שכמובן לא מפריע לי להעניק כמה טיפים לארגון החתונה המושלמת. לגזור ולשמור בתיקיית "כשהילדים יתחתנו".

בחירת בן/בת הזוג של הילד היא עניין שבו השפעתך מוגבלת. אם מגיל צעיר כיוונת את הילדים לבחור בן/בת זוג "לפי מה שהלב אומר", תוך התחשבות בערכים כמו חוכמה, מוסר ויושר, והם אכן מצאו חתן או כלה יפים ועשירים - כנראה שעשית משהו נכון. אבל אם לא התמזל מזלך לחתן את הילד עם נצר למשפחת אריסון או עם הבן של אופרה ווינפרי, צריך לנהוג במשנה זהירות.

יש להביא בחשבון שאנשים שעד היום החשבת בצד שלך, כמו ילדיך ורעייתך, יכולים פתאום להחליף צד ולעבוד נגדך ביחד עם משפחת הצד השני בנושאים שברומו של אולם - לוקיישן, קייטרינג, די-ג'יי, שמלה. מצד אחד, זה יפה ששתי משפחות מתחברות, ואם לא יתרחשו טעויות דרסטיות, תזכו לנכדים משותפים. מצד שני, יש גבול כמה לארג' אתה יכול להיות עבור נכדים שעוד לא נולדו וחם וחמות שעוד לא הכרת (ולפי טיב היחסים ביניכם כרגע, הם מקסימום פושר ופושרת). הדרך הטובה ביותר לבדוק אם כדאי לקשור את גורל משפחתך במשפחתם היא לנסות להפיל עליהם את מרבית ההוצאות של האירוע, ולראות אם זה עובד.

אל תנסה להסתיר את עובדת היותך קמצן. זה קצת לא נעים בהתחלה, אבל ישתלם בעתיד. אם אתה אינטליגנטי מספיק להבין, שתפקידך כהורה הוא לשמש כספומט, ושדעתך בכל עניין אחר לא מעניינת, מצבך מצוין. תחליט על סכום שנראה לך הגיוני למימון האירוע, תכפיל אותו בשלוש, ולֵך לבנק לקחת הלוואה. עדיף לך לא לנסות להתערב בהחלטות היכן ייערך האירוע, מי יכין את האוכל ואיזו מוזיקה תושמע. דעתך לא רלוונטית, ואף אחד לא יתרשם מכך שאתה מכיר די-ג'יי זול שעבד בתקופתך עם תקליטים ומתמחה בטנגו ובפסדובלה.

שאלת מיקום האירוע היא דרמטית. המשימה הראשונה שלך היא לחסוך את עלויות האולם, והמשימה השנייה היא למנוע את קיום האירוע אצלך בבית, תרחיש שאחריו הנכס שלך ייראה כמו עזה בסיום מבצע שומר החומות. לכן מומלץ כבר בפגישה הראשונה עם הורי הצד השני להחמיא להם על הדירה ועל הנוף הנהדרים שיש להם מהמרפסת בבית המשותף שלהם, ולקבוע שזה המקום הכי ראוי לערוך בו את המסיבה. העובדה שלך ולרעייתך יש בית עם חצר לא אמורה לעמוד בדרכך: תסביר לכולם שהיום הכי אופנתי באלפיון העליון זה חתונות בקומה חמישית בלי מעלית עם נוף לשפד"ן.

אם לא הצלחת עם זה, יש סיכוי שהזוג הצעיר ואוכל החינם ינסה לקיים את האירוע במקום מרוחק ואופנתי. נסה לדאוג שלא יתרחקו מדי, מה שיחייב אותך לנסוע רחוק לא רק באירוע עצמו, אלא גם לטעימות ולפגישה עם בעלי האולם. בנוסף, המוזמנים צפויים לקלל אותך שתקעת אותם בפקקים של יום חמישי בערב בדרך לאיזו חושה בנגב או כרם ענבים עם יקב אורגני של פריקים בצפון, וגם על החול בנעליים.

המפה על ההזמנה תמיד קטנה ולא מספיק מפורטת, והווייז לא מכיר את "חוות דרדרים" במדבר, כך שכל החברים שהתברברו בדרך צפויים לצלצל אליך בזמן קבלת הפנים כדי לקבל הוראות הגעה. אחרים אולי יוותרו על החוויה וימציאו תירוץ ברגע האחרון ("אני עם 40 מעלות חום, הרופא רשם לי אנטיביוטיקה ולהתרחק מחופות"), מה שישחרר אותם מהאירוע ויפגע במאזן ההכנסות המתוכנן.

אם נפלת על מחותנים שזוממים על אירוע גדול רב-משתתפים, לזרוק דאווין על החברים שלהם על חשבונך, אכלת אותה. הרבה משתתפים פירושם אולם גדול, הרבה אוכל, הרבה מלצרים והרבה חיבוקים עם אנשים שאין לך מושג מי הם. כדי לחסוך כאב ראש, נסה להגניב את המחותנים על חתונה אינטימית, רומנטית, שיתופית ואנתרופוסופית באיזה יער, כשהאורחים מביאים פשטידות מהבית בתבנית חד־פעמית ואוכלים על שולחנות קק"ל. זה אמנם מכוער, אבל חסכוני מאוד. נסה להסביר לכולם שהַצלחת החתונה תלויה בריקודים, שקשה לרקוד כשאוכלים יותר מדי, ולכן עדיף לוותר על האוכל ולהסתפק בהשקעה באלכוהול ובדי-ג'יי. אתה גם יכול לשקר להם שקראת שחתונות כאלו הן ממש טרנדיות, ושהקרדשיאנז עשו עכשיו חתונה כזאת, ולהן הרי אין בעיה של כסף.

אם גם זה לא הולך, נסה לשלוט ברשימת המוזמנים, שהיא כמובן מלכודת מסוכנת שיכולה לצאת משליטה. הַמלצתי היא לערוך טבלה מסודרת, רצוי בתוכנת אקסל, שמדרגת את המוזמנים לא על פי חשיבות וקִרבה משפחתית, אלא בסדר יורד, על פי הצפי לגובה הצ'ק. טבלה כזו תסייע לך לקבל החלטה מושכלת, מי ראוי יותר לקבל הזמנה - דודה שולה, שתביא סט כוסות, או סוכן הביטוח שלך, שרוצה לצאת איתך בסדר ויביא צ'ק גדול על חשבון העסק.

ההתעסקות בנושא הדי-ג'יי מיותרת. אם עברת את גיל 45, אתה כבר לא אמור להבין בזה בכל מקרה - הרי אין סיכוי שבמהלך האירוע ישימו שירים של הביטלס או דוראן דוראן, אלא אם כן החתן הוא אילן בן שחר. מבחינתך, הדי-ג'יי זה הבחור שצועק במיקרופון ועושה רעש. אל תנסה להציע לו להחליף שירים או להנמיך. יש לו כל ערב נודניק כמוך, שמסביר לו שהוא אבא של החתן/כלה ושזכותו לבקש שיר של שארל אזנבור.

אם אתה חוטף מהאורחים פרצופים על המוזיקה, אל תיקח ללב. כל חתונה עוברת בשלב זה או אחר מריקוד חתן־כלה למוזיקת רקע, אחר כך למזרחי, מחרוזת דורון מדלי, ואז טראנסים שדופקים בראש. היתרון של הטראנסים הוא שהבום-בום מבריח את האורחים שאינם החברים הסטלנים של הזוג.

הכנת הכלה לאירוע, הבגדים, הנעליים והתסרוקות שלה ושל אמא שלה ואחיותיה הם מלכודת תקציבית רצינית, אבל אין לך סיכוי להשפיע עליה, אז תתרחק. אתה יכול לנסות לשכנע את הכלה ללבוש את שמלת הכלה של אמא שלה, להגיד לה שזה וינטג' ושזה מגניב, למרות שעברו כמה שנים ופה ושם יש חורים של עש. אם הצלחת - אתה גאון. אם לא, יש סיכוי שיזרקו עליך נעל שעלתה 4,000 שקל.

מומלץ לתאם עם הורי הצד השני את נושא הבגדים. אם הם הולכים להפציץ עם בגד יקר, זו מלכודת שתאלץ גם אותך להכניס את היד לכיס של ז'קט יוקרתי, או לוותר ולצאת קמצן עם לוּק של קבצן. נסה להסביר להם שכיוון שהם נראים מעולה וצעירים לגילם, הכי יחמיא להם להגיע לאירוע בג'ינס פשוט, ככה הם גם לא יגנבו את ההצגה לחתן ולכלה.

אם אתה הורה מגניב, יש סיכוי שמצפים ממך לכתוב ברכה מרגשת. מדובר בכאב ראש לא קטן, שאתה לא רוצה להיכשל בו. אני מציע להשקיע בעניין הרבה מחשבה, להיות יצירתי, לכתוב כמה טיוטות, לנסות לראות מה יש לצ'אט גי-פי-טי להציע, ואז לזרוק את כל הטיוטות ולהעתיק ברכה מאיזה סרט טוב כמו "ארבע חתונות ולוויה אחת", עם שינויים קלים. רק אל תשכח לשנות את השמות. ראיתי פעם מישהו שבירך את החתן והכלה וקרא להם בשמות השחקנים בסרט. הזוג הצעיר עשה לו אחר כך סצנה שלקוחה מסרט אימה.

"כפסע מהשיגעון", יאיר ניצני | הוצאת יצירה עברית | 128 עמודים