"יש לנו ביד יכולת אסטרטגית - הסוללות של מכשירי הקשר"

למרות שהצנזורה אישרה לפרסם את "הודעה גורלית", למחבר הספר החדש לא באמת קוראים אדם פיין - שם העט של בכיר לשעבר במערכת הביטחון. דרך עבודה של שנים רבות כאיש שטח ומנהל בארץ ובחו"ל, פיין השפיע גם על מבצע הביפרים מספטמבר 2024, מוקד מותחן הריגול שכתב בהשראתו.

ינואר 2020
מטה המוסד, מרכז הארץ

כל משתתפי חדר הדיונים העצום המתינו בדריכות. הם ידעו שלוח הזמנים של ראש המוסד נתון לשינויים תכופים, לעיתים קרובות הוא נדרש להצטרף בהתראה קצרה להתייעצויות שונות בנושאי מודיעין וביטחון לאומי, ולהיות זמין לשיחות טלפון דחופות עם בכירי המערכת, כולל ראש הממשלה.

עינת הסתכלה על השעון שהיה תלוי על קיר החדר. השעה הייתה שש וחצי. היא הבטיחה לאופיר שתגיע היום בזמן לארוחת הערב.

הדלת נפתחה, ולחדר נכנס אבי, העוזר האישי הנמרץ של ראש המוסד. הוא העיף מבט מהיר כדי לוודא שכל המוזמנים נוכחים במקום, חזר לדלת, הציץ החוצה והנהן קלות בראשו. כל משתתפי הדיון השתתקו.

כעבור כמה שניות הדלת נפתחה לרווחה, ובפתח עמד ראש המוסד בכבודו ובעצמו, זקוף, שרמנטי, לבוש חולצה לבנה מגוהצת ושערו מסורק. הוא התיישב בראש השולחן, סימן בראשו לסגן ראש המוסד שישב לימינו, וכשקלט בקצה השולחן עובדת שהכיר מאחד המבצעים בהם השתתפה בעבר, קרץ לה והניד בראשו: "מה שלום הבן שלך?" העובדת הסמיקה והנהנה בראשה בהכרת תודה.

"סליחה על העיכוב, הייתי צריך לסיים שיחה עם ראש ה-CIA ." ראש המוסד התבונן מסביב לוודא שכולם קשובים, ופתח בדברים: "לפני ארבע-עשרה שנה, כאשר מאיר דגן החליט על הקמת מחלקת המבצעים המיוחדים באגף הצומת ומינה אותי לעמוד בראשה," הוא חייך לעברו של עוז, שישב בהמשך השולחן ומילא את התפקיד כעת, "דגן הבין שמדובר בלא פחות מיכולת אסטרטגית של המוסד, יכולת שמאפשרת לנצח מלחמות."

חלק גדול ממשתתפי הדיון הצטרפו לארגון שנים רבות אחרי תקופת כהונתו של ראש המוסד המיתולוגי, האלוף במיל' מאיר דגן, אך כולם ידעו שהשנים בהן פיקד על המוסד היו שנים מכוננות שהפכו את המוסד מארגון שעוסק בעיקר באיסוף מודיעין על פי דרישות הצבא, לארגון עצמאי בעל תחומי אחריות מובהקים ובלעדיים, המוביל מבצעים מיוחדים בעצמו ולמטרותיו, ביניהם כמובן גם מבצעים בתחום שרשרת האספקה.

"הוכחנו את היכולת בזעיר אנפין במלחמת לבנון השנייה, ואחת המסקנות של דגן אחרי המלחמה הייתה שצריך להעצים ולהגדיל את היכולת הזאת בצורה משמעותית, וכך עשינו. וכעת, יש לנו ביד יכולת אסטרטגית ראשונה, שכולכם מכירים - הסוללות של מכשירי הקשר."

הוא סקר במבטו את יושבי החדר, שאת חלקם הגדול הכיר משנים של פעילות מבצעית. "בעקבות החיסול של מפקד כוח קודס, סולימאני, על ידי האמריקאים לפני מספר ימים, מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה התרברב ביכולתו לפגוע באמצעות טילים מדויקים בכל נקודה על מפת ישראל. חשוב לי להדגיש בפניכם שאין מדובר באיומי סרק. רמת האיום שחזבאללה מציב כנגדנו הגיעה לממדים בלתי נסבלים."

הוא החליף מבטים עם סרמס"ד. "אני ביקשתי מסרמס"ד להעמיד יכולת נוספת ומשלימה, בלי לסכן את היכולת הקיימת." הוא הסתכל לכיוונו של עוז. "ואני מבין שהמבצע שאתם מציעים מבוסס על - ביפרים?". עוז קם ממקומו וצעד לעברו של ראש המוסד, כל המבטים מתמקדים בו. הוא הניח חפץ על השולחן לפני ראש המוסד, ולאחר מכן חזר למקומו והתיישב.

ראש המוסד הרים את החפץ בידו, הייתה זו איתורית קטנה ושחורה, וכל הנוכחים התבוננו בה בתשומת לב. "זה הביפר?" ראש המוסד פנה לעוז, ואז הרכיב משקפיים כדי להיטיב לראות את המכשיר שבידו. "ראש המוסד," עוז פנה לעברו. "אני גאה להציג בפניך את הביפר של חזבאללה. השיגה אותו עינת, מפקדת המבצע," הוא החווה בידו לעברה של עינת שישבה לצידו, היא התכווצה במקומה בעוד כל העיניים מתבוננות לעברה. "מסרנו ביפר נוסף גם לאגף הטכנולוגיה, כדי שיוכלו לבחון אותו." ראש המוסד פנה לעברו של גיורא. "ומה המסקנות שלכם?"

גיורא סימן למיגל שישב לצידו לענות על השאלה. מיגל הזדקף ופנה לעברו של רמס"ד. "המסקנות הן, כפי
שחשבנו קודם כאשר ניתחנו את דפי הנתונים של המוצר, שאין שום סיכוי להשתיל חומר נפץ בתוכו. לעומת זאת," הוא סימן לעובד צעיר שישב בקצה השולחן להעביר שקף במצגת, "העלינו רעיון והצענו תוכנית לפתח ולייצר ביפר חדש מתוצרת המוסד, שאגף הצומת יוכל למכור לחזבאללה."

עינת הסתכלה לעברו בזעם. הרעיון היה שלה! רבים מסביב לשולחן שמעו אותה מעלה אותו בדיון אצל סגן ראש המוסד. הניסיון של מיגל לזקוף את הרעיון לזכותו של האגף הטכנולוגי העלה בה כעס לצד הרגשת מיאוס. מיגל המשיך, מתעלם ממנה. "כפי שאתה יכול לראות כאן בהדמיה," כל הנוכחים הפנו את ראשם לעבר המצגת. "העמדנו תכנון ראשוני של מוצר שיאפשר לנו לעשות את העבודה." על המסך הופיע מודל של ביפר בתלת ממד, מסתובב כדי שניתן יהיה להתרשם ממנו מכל צדדיו. קולות התפעלות נשמעו מסביב לשולחן.

"מדובר על מוצר יותר גדול, עם סוללה נטענת, מוצר שתכננו במיוחד באופן שיאפשר לנו להטמין חומר נפץ בתוך הסוללה. ואם יורשה לי," מיגל פזל לעברו של עוז. "המוצר מעוצב בצורה חדשנית שתקל מאוד על השיווק שלו לחזבאללה."

עוז גיחך. "מעוצב בצורה חדשנית? תכננתם מוצר גדול ומגושם בהרבה מהמוצר שחזבאללה משתמש בו היום." כל אנשי הטכנולוגיה שבחדר וגיורא בראשם נעצו בעוז עיניים זועמות, כמי שמזלזל בתוצאות עבודתם. עוז פנה לראש המוסד. "ראש המוסד, אנחנו מבינים כמובן את האילוצים הכרוכים בעבודת הטכנולוגיה, ונדע למכור לחזבאללה גם את המוצר הזה, על אף חסרונותיו. אבל אסור לנו לשכוח שמחבלי חזבאללה התרגלו למוצר קטן וקומפקטי שהם יכולים לסחוב בכיס, ולא למוצר כבד עם חלקי פלסטיק עבים."

"ביפר מוקשח לשימוש בשטח," אמרה לפתע עינת. כל המבטים הופנו לעברה, רובם בארשת של חוסר הבנה, כאילו אינם מבינים את ההקשר שבו נאמרו הדברים. "נהפוך את החיסרון ליתרון." עיניה ברקו. "נשווק להם את המוצר כביפר בגרסה מוקשחת ועמידה יותר."

"רעיון מצוין, עינת," קרא סגן ראש המוסד מראש השולחן. "אני כבר מדמיין את סרט התדמית שנכין למוצר הזה... נציג אותו צף בתוך אקווריום מלא מים, וקבור בתוך ערמה של עפר. מחבלי חזבאללה רואים את עצמם כאנשי שטח קשוחים, הם יריבו ביניהם להיות הראשונים בתור לקבל את המוצר שלנו!"

נשמעו צחקוקים מסביב לשולחן, בזמן שאנשים דמיינו את הסרט שסגן ראש המוסד דיבר עליו. רמס"ד סימן בידו לשקט. הוא הסתכל לעברו של עוז. "מהי התוכנית המבצעית?"

עוז השיב: "המוצר שחזבאללה קונה, מיוצר בחברה טייוואנית. התוכנית שלנו היא לשכנע את החברה הטייוואנית להפסיק לשווק להם את המוצר מתוצרתה, ובמקומו לשווק לחזבאללה את המוצר שלנו."

נשמעו התלחשויות, עינת ראתה את הבעת הפנים הספקנית על פניהם של חלק מהאנשים.

רמס"ד פנה לעוז שאל: "ואיפה אתם עומדים נכון לעכשיו?"

עוז הצביע לעברה של עינת. "עינת כבר נמצאת בקשר עם מנהלת המכירות של החברה."

"מנכ"ל החברה לא מוכן אפילו לדבר איתה..." סינן בארסיות חיים, שישב לצידו של ארנון. ארנון הנהן בראשו כמאשר את דבריו של חיים. עינת הביטה בחיים במבט כועס, אך הוא חייך אליה.

לפתע עינת הבינה: חיים מקנא בה על כך שנבחרה להיות מפקדת המבצע במקומו. ויש לו גיבוי מלא מראש האגף, שתומך בו. חיים נחשב לאיש אמונו של ארנון, והיא נזכרה בסיפור ששמעה על הקשר ביניהם שנוצר בתקופה שבה שירתו בחו"ל, כשארנון היה ראש השלוחה של חיים. לפי הסיפור, חיים נדרס ונפצע ברגלו על ידי אופנוע חולף בזמן שמיהר לפגישה עם סוכן, וארנון היה מי שדאג לו לטיפול רפואי בשטח, במקביל לכך שטיפל בהרחקת הסוכן מהמקום.

היא חשבה: אולי חיים עושה זאת כדי לנגח את עוז? הוא היה מבוגר מעוז בכמה שנים, וסביר שלא ראה בעין יפה את קידומו המהיר של עוז, אותו סימן כמתחרה עתידי על ראשות אגף הצומת. היא תיארה לעצמה שחיים ראה את עצמו כמועמד הטבעי להוביל את מבצע הביפרים, והתאכזב כשעוז דאג שהיא תתמנה לתפקיד, בניגוד לרצונו של ארנון ראש האגף. האמירה על פיה היה עסוק עד מעל לראשו במבצע הסוללות של מכשירי הקשר ולכן לא היה פנוי להוביל מבצע נוסף, לא נשמעה אמיתית.

"התוכנית הזאת גרועה," חיים התפרץ בזעם. "אם אני הייתי מטפל במבצע, הייתי פונה ישירות למנכ"ל ומשכנע אותו. כמו שאומרים: 'אלג'וראת - מפתח אלפורסת', כלומר האומץ הוא המפתח להזדמנות."

חיוכו של חיים התרחב. "אני יכול להבין למה יותר קל לעינת לעבוד עם אשת המכירות, אבל זה לא יביא אותנו לשום מקום."

עינת הרגישה את הכעס גואה בתוכה. חיים בעצם רומז שבתור אישה יותר קל לה לפנות למנהלת המכירות במקום למנכ"ל, שהוא מקבל ההחלטות האמיתי בחברה. כלומר, יכולתה להצליח במבצע מוגבלת מכיוון שאינה גבר. עינת עבדה על המבצע הזה מסביב לשעון, נשארת במשרד שעות ארוכות על חשבון הזמן שלה עם בעלה אופיר ועם שני ילדיה. היא ידעה שאופיר כבר מאבד את הסבלנות אל הקריירה שלה במוסד, ושאלה את עצמה כמה זמן היחסים איתו יוכלו להחזיק מעמד. היא הסתכלה שוב בשעון. שבע. היא דמיינה את אופיר עומד במטבח ומכין חביתות, ואת רומי ודניאל יושבים מסביב לשולחן. עינת הרגישה את התסכול עולה בתוך גופה כמו מין גוש בגרונה. היא התאמצה להחזיר את מחשבותיה אל הדיון.

ארנון המשיך את דבריו של חיים. "ודאי שמגיעות לעינת הרבה מחמאות על ההתקדמות שכבר עשתה," הוא אמר במתק שפתיים. "אבל לצערי זה לא מספיק. החלטה למכור לחזבאללה מוצר חדש, היא החלטה בדרג מנכ"ל ולא בדרג אשת מכירות, וזאת צריכה להיות רמת הקשר שלנו עם החברה הזאת. אם הצוות הקיים לא מצליח לעשות זאת, אולי נצטרך להחליף את הצוות," חיוכו של חיים התרחב, והוא התבונן לעברם של עוז ועינת.

עוז הביט בחזרה לעברו של ארנון, פניו אטומות כפני שחקן פוקר. "מנכ"ל החברה מסתמן כטיפוס קשה ושמרן. הקשר של עינת עם מנהלת המכירות הוא האמצעי שבאמצעותו נגיע אל המטרה. כדי להמחיש לכם את רמת האמון שעינת הצליחה להגיע אליה, מנהלת המכירות שיתפה את עינת במחשבותיה לעזוב את מקום עבודתה."

הוא עצר לרגע. "אנחנו ננצל את ההתלבטויות שלה, ונגייס אותה לעבוד עבורנו. ואז בעזרתה, נגיע גם למנכ"ל ונדאג לשכנע אותו להסכים לשווק את המוצר שלנו." הוא הסתכל סביב, נראה שרוב הנוכחים התרשמו מהתוכנית, אף על פי שארנון וחיים עדיין נראו ספקנים. עוז פנה לעברו של מיגל. "כמה זמן ייקח לכם לפתח ולייצר את המוצר?"

מיגל התלחש לכמה שניות עם גיורא. לבסוף היה זה גיורא שענה: "מדובר בפרויקט מורכב מאוד. אבל אנחנו מעריכים שיש היתכנות להשלים את הפיתוח והייצור של הביפר בזמן משוער של שנה וחצי."

אנשי המבצעים שבחדר החליפו מבטים. כולם ידעו שבפרויקטים של אגף הטכנולוגיה יש הרבה מאוד חוסר ודאות וסיכוני פיתוח. כאשר הטכנולוגיה מתחייבת לשנה וחצי, הפרויקט יכול לקחת גם שנתיים ואפילו יותר. עוז פנה לעברו של ארנון, פניו עדיין רציניות. "אם כך יש לנו שנה וחצי להגיע אל המנכ"ל ולשכנע אותו."

"אני חושב שהבנתי את המצב." ראש המוסד חתך את השיחה בקוצר רוח, והעביר את מבטו בין המשתתפים. "חזבאללה ארגון שמרן ולא יסכים לקנות מוצר מחברה שהוא לא מכיר. לכן התוכנית למכור להם את המוצר דרך החברה שכבר מוכרת להם כיום, היא תוכנית טובה." הוא הסתכל לעברו של סרמס"ד. "אני מאשר את המבצע הזה, וממנה את סרמס"ד כאחראי עליו בארגון.

ואני מדגיש כדי שאף אחד לא יטעה: מדובר על מבצע קריטי. לא פחות מכך. אני מנחה אתכם להשקיע בו את כל המשאבים הנדרשים." משה, מנהל אגף הכספים של המוסד, איש קירח וממושקף שישב לצד השולחן ולפניו קלסר עבה, הנהן בראשו במרץ, כמבין את משמעות הדברים מבחינתו.

רמס"ד המשיך. "אני מבין את האתגר, גם במישור המבצעי וגם במישור הטכנולוגי. אני נותן לכם שנה בלבד. בזמן הזה אגף הטכנולוגיה צריך להשלים את פיתוח המוצר, והצומת, האגף המבצעי, צריך להגיע ליכולת למכור לחזבאללה דרך החברה הטייוואנית. לגבי איך לעשות את זה, אני משאיר את זה להחלטת סרמס"ד." הוא הסתכל מסביב. "מישהו רוצה להוסיף משהו?"

משתתפי הדיון החליפו מבטים. בעוד כשנה ראש המוסד אמור לסיים את כהונתו, חשבה עינת. האם ייתכן שהגביל את משך המבצע לשנה בשאיפה שהמבצע יושלם עוד בזמן כהונתו?

"עבודה יפה של כולם, אבל אתם רק בתחילת הדרך. אני וכל המערכת הביטחונית סומכים עליכם שתצליחו!". הוא סימן לעוזרו האישי, ושניהם יצאו מהחדר. אחריהם החלו לצאת שאר המשתתפים, משוחחים ומתווכחים ביניהם על תוצאות הדיון.

עוז סימן לעינת ללכת לצידו. הוא חיכה עד שהם התרחקו מהאחרים לפני שהתחיל לדבר. "ברור שארנון וחיים משוכנעים שהם יכלו להוביל את המבצע הזה טוב יותר, ושאת ואני נגרום לעסק להיכשל. הם יפעילו הרבה מאוד לחץ כדי להראות את זה. ומובן שמעורבים בזה גם תסכולים אישיים וחשבונות מהעבר. ארנון לא סובל אותי וחושב שאני לא מתאים לפיקוד בכיר, וחיים בטוח שלא מיניתי אותו למפקד המבצע רק כי אני מתנכל לו. המסקנה מכל זה היא שאנחנו צריכים להזדרז ולהביא תוצאות."

עינת הנהנה בשקט. היא שנאה את הפוליטיקה הארגונית, אבל הבינה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים בארגון. עוז הרגיש שהיא נסערת. הוא פנה אליה והניח יד חמה על כתפה. "תתעלמי מכל מי שמזלזל בך. אני סומך עלייך במאה אחוז!" היא הרגישה כאילו עיניו הירוקות והחודרות מסתכלות ישר לתוך נשמתה.

היא השפילה את מבטה. גם בתפקידיה הקודמים לפני שהגיעה למוסד, תחילה כקצינה ביחידה 8200, ולאחר מכן כיועצת בחברת ייעוץ עסקי, היא תמיד תפקדה בצורה הטובה ביותר כשהלחץ היה בשיאו. בראשה הסתחרר בליל של דמויות: חיים, ארנון, אופיר בעלה, מיגל, גיורא, סרמס"ד, ראש המוסד. אני אוכיח לכולם שאני מסוגלת להביא את המבצע הזה לקו הגמר.

הבעת האמון של עוז ריגשה אותה. היא הרגישה כאילו המילים שלו מעניקות לה ביטחון וערך עצמי, תחושות שהיו כל כך חסרות לה בתקופה האחרונה. היא חייכה אליו. "תודה."

"אל תתרגלי לזה," עוז חייך חזרה. "רמס"ד ביקש לקבל טיוטה של פקודת המבצע עד שמונה בבוקר. קראתי את מה שהשארת לי וכתבתי כמה הערות. תוכלי לעבור עליהן בזריזות לפני שאני מעביר לו?" הוא נעלם בצעדים מהירים לאורך המסדרון.

עינת הסתכלה בשעונה. שבע וחצי. היא הנידה בראשה בייאוש. אולי אחזור מהר לארוחת ערב ואגיע למשרד מוקדם בבוקר? הדמויות של אופיר והילדים היטשטשו במוחה, והתחלפו בדמותו של עוז, מניח את ידו על כתפה. היא ניערה את ראשה כאילו כדי למחוק את התמונה. גם לארוחת הערב הזאת כבר לא תגיע. היא נאנחה ופנתה לכיוון משרדה.

"הודעה גורלית", אדם פיין | הוצאת תכלת | 304 עמודים