כוכבת נטפליקס מגלה: מה נשים מפנטזות על סקס?

השחקנית ג'יליאן אנדרסון, כוכבת "תיקים באפלה" שכבשה בשנים האחרונות את נטפליקס עם "חינוך מיני" והכתר", מלקטת ברב המכר "רוצות" פנטזיות מיניות נשיות שנשלחו אליה בעילום שם. אז מה נשים באמת מפנטזות על סקס, כשאף אחד לא יודע מי הן, והן חופשיות להיות אנונימיות לחלוטין?

אזהרה: הטקסט כולל תוכן מיני בוטה

השבויה

"הלב שלי דופק, אני מבועתת, אבל הדרך שבה הוא נוגע בי היא כמו משהו שבחיים לא הרגשתי"

בחיים האמיתיים שלנו, בטיחות והסכמה הן הדבר החשוב ביותר בכל הקשור לסקס. בפנטזיה, לעומת זאת, הדברים יכולים לפנות לטריטוריה מסוכנת, כפי שמראים המכתבים בחלק הנוכחי. רבים מהם הגיעו בלוויית הסתייגויות והצטדקויות כגון, "התחבטתי המון עם הפנטזיה הזו. זה תסריט מיני שבו אני לא בשליטה וזה הפריע לי".

התלבטתי ארוכות אם לכלול כמה מהפנטזיות שכללו תרחישים אלימים יותר, וביניהן כאלה שתיארו שבי וסקס עם שובה או שובים, כי אפשר לפרש אותן כפנטזיות אונס. אני בהחלט מודעת לכך שזה נושא מאוד שנוי במחלוקת. למותר לציין שהדבר האחרון שאנחנו מעוניינות בו הוא לנרמל כל צורה שהיא של חטיפה או אלימות כלפי נשים. ועם זאת, השמטת המכתבים האלה והכחשת העובדה שנשים רבות אכן מפנטזות על דברים כאלה, נדמות לי כחוסר כנות ועלולות לעורר ביתר שאת את הבושה שהקובץ הזה מבקש לפרק באמצעות ייצוג כן.

אבל מה זה אומר על נשים, שעבורן תקיפה מינית היא פחד מתמיד, אם הן מפנטזות על כך שיִשבו אותן ויתנפלו עליהן, לעתים קרובות לא רק גבר אחד אלא רבים? אני לא מוסמכת לדון בפסיכולוגיה שעומדת מאחורי נטיות מיניות מסוימות, או התפקיד שמשחקות פנטזיות כאלה בעולם הדמיון שלנו, אבל מה שאני כן יכולה לומר, בביטחון מלא, הוא שמעט מאוד נשים היו רוצות שהפנטזיות המסוימות הללו יתממשו בחיים האמיתיים. מחשבות ארוטיות על כך שתוקף או תוקפת אלימים יכריעו אותנו וייקחו אותנו בשבי, קשורות לסקס. תקיפה מינית קשורה לכוח. ובפנטזיה, אנחנו, הנשים, שולטות באופן יוצא דופן על מה שנעשה לנו. אנחנו הבמאיות שבראשינו; אנחנו מקבלות את ההחלטות בנוגע לאיך שמתייחסים לגופינו. מן הסתם, במציאות ההפך הוא הנכון. אנחנו חסרות אונים.

פנטזיות מיניות על כך שמתנפלים עלינו עוסקות בכוח ובשליטה, אבל לא כפי שניתן לשער. בפנטזיה על כפייה או שבי, האישה בהכרח תופסת את תפקיד הנשלטת. אבל הפנטזיה שלה גם עוסקת בשליטה בפרטנר/ית שלה. כמי שאחראית על הכיוון של הפנטזיה, היא המושכת בחוטים, זו שהביאה את בן או בת הזוג המיניים שלה, בין שמדובר בזר/ה או באהוב/ה, למצב כזה של גירוי ותשוקה מיניים, עד שהם לא מסוגלים לשלוט בעצמם. הדבר נקשר גם לרעיון שהפנטזיות האלה נובעות מהצורך להיות נחשקת בצורה כל כך אינטנסיבית, להיתפס כמישהי שעד כדי כך אי אפשר לעמוד בפניה, עד שהפרטנר/ית המיני/ת מאבדים כל שמץ שליטה עצמית או נימוסים.

לפני שנים רבות שיחקתי את דמותה של ד"ר בדליה דו מאורייר, הפסיכולוגית של חניבעל לקטר בסדרת הטלוויזיה "חניבעל". באחת העונות, בדליה מוחזקת בפלאצו האיטלקי של חניבעל, שם ההפרזה והשחיתות שלו מוצגות לראווה. היא יכולה לעזוב אבל בוחרת להישאר. האם היא נתונה לשליטתו הכפויה, או שזו בחירתה שלה? האם הסכנה מגרה אותה? יש משהו מעורר בעובדה שהיא שבויה, על גבול הארוטי - זה כמעט כמו מימוש של הזיית חום.

משפט אזהרה: הפנטזיות הבאות מכילות תיאורי סקס שמטשטשים את הגבולות בין הסכמה לאי-הסכמה. לכן, בשעה שפנטזיות מאפשרות לנו שליטה מלאה בתהליך היצירה, הדבר נכון גם לחוויית הקריאה שלך. בפנייך, כקוראת, עומדת הבחירה; את יכולה לבחור אם לקרוא את הפנטזיות האלה או לא, וההחלטה כולה שלך.

הפנטזיה שמעוררת בי את התגובות העוצמתיות ביותר היא זו שעומדת בניגוד לדברים רבים שחשובים לי, ופעם נהגתי להרגיש אשמה מאוד לגבי זה. אבל זאת האמת: אני שוכבת במיטה, לבד, וכמה גברים נכנסים לדירה שלי. אני לא רואה אותם, אני לא יודעת כמה הם, אבל אני יודעת בבירור שהם כולם לגמרי הטיפוס שלי. לפעמים הם פורצים, לפעמים הם הלכו לאיבוד ישר לתוך הבית שלי והחליטו לנצל את ההזדמנות. ההזדמנות המדוברת היא, כמובן, לבצע בי את זממם. הם מכסים את עיני לפני שאני מספיקה לראות אותם. האמת היא שאני מטרד עבורם. הם לא פה בשבילי, הם פה בשביל הכיף או חפצי הערך או מה שלא יהיה, ובהתחלה הם לא שמו לב שאני עדיין בבית.

הם לא מתכוונים לאנוס אותי. אבל אני עירומה ובמיטה ועל אחד מהם מוטלת המשימה לוודא שאני לא מצייצת כדי להקשות על חייהם. לכן כיסוי העיניים, יד על פי, יד נוספת כדי שלא אזוז, עוד כמה בחדר כדי לוודא שאני לא עושה בעיות. ואז אלה בדרך כלל הגניחות שלי שמסגירות זאת, או לפעמים גבר סקרן אחד מביניהם, ש"לא יכול להימנע" מלהסתכל ולגעת, ויבחין באיזה מצב אני שרויה. ככה הם מגלים כמה אני רטובה. כמה אני רגישה לכל מגע וחיכוך. כמה זה מגרה אותי.

הם מעבירים את הציפורניים שלהם על הפטמות שלי ונסוגים מופתעים מהתגובות הנלהבות שלי. ואז ישנן עוד ידיים, יותר משאני מצליחה לספור. מתחילות בהיסוס ונעשות נועזות יותר ויותר. נוגעות, מגששות. קולות אחרים מצטרפים, אומרים לאורחים שלי להפסיק עם זה, לא בשביל זה הם פה. "אבל תראו כמה היא רוצה את זה", הם יאמרו, או משהו בסגנון. רק עוד קצת ודי. ועוד קצת. רק עוד חמש דקות. רק עוד נגיעה אחת. "אני רק אשפשף פה קצת את הזין שלי, תראו איך היא נושכת את השפה בגלל זה. אכה בדגדגן שלה איתו ככה, תראו איך היא גונחת. אני אכניס רק את הקצה". כי גם הם לא מצליחים לשלוט בעצמם - גם אני מדליקה אותם. הם קשים בשבילי בדיוק כמו שאני רטובה בשבילם.

הפעם הראשונה שאחד מהם מחליק לתוכי מלווה בגניחה מקוטעת שאינה שלי אלא של האדם שאני עוטפת ושואבת לתוכי. הוא לא התכוון לעשות את זה, אבל הוא לא הצליח להתאפק. זאת לא היתה התוכנית שלו, אבל הנה הוא, עם הזין שלו שמחליק לתוכי אחרי הכול, גם אם החתיאר הזה הבטיח לחבר'ה שלו שהוא לא, הוא יוכל לשלוט בעצמו, אל תדאגו.

כשאני מדמיינת אותו סוף-סוף פורץ לתוכי, אני משפשפת את עצמי וגומרת מיד. אין דפיקות קדחתניות, אין חדירה כפולה, אין שום דבר. הדימוי של חבורה של בחורים מושכים חסרי פנים מכושפים על ידי התשוקה שלי, נמשכים אלי, ואחד מהם נכנס לתוכי בתנועה אחת עמוקה, איטית ותאוותנית, בזמן שהידיים של האחרים עלי, זה כל מה שאני צריכה כדי לגמור. אפילו כשאני כותבת את זה, אני רטובה לגמרי ועדיין לא נגעתי בחלק כלשהו בגופי. התחבטתי המון עם הפנטזיה הזאת. זה תסריט מיני שבו אני לא בשליטה וזה הפריע לי. זו הסכמה מפוקפקת במקרה הטוב וגם זה הפריע לי.

אבל אני זו שכותבת את הסיפור הזה בראש שלי, שוב ושוב, וזו לא המציאות אלא אני הבמאית, ואלוהים כמה שאני רוצה את זה כשאני מדמיינת את זה, ולכן אין ספק שאני מסכימה לזה. הפנטזיה הזו היא לא משהו שהייתי רוצה לחוות באמת - לא יכולה להיות לה האיכות ותחושת הבטיחות שיש לה בראש שלי. לכל היותר, הייתי רוצה את זה בסצנה משחקית - משהו שבחיים לא הייתי מעִזה ליישם. אני פמיניסטית. אני סקס-פוזיטיב. יש לי הרבה כוח ויש לי אחריות רבה ולפעמים זה חונק כשאני רוצה להשתחרר מזה ולשחרר. אני מונוגמית ושמחה במערכת היחסים שלי. והשלמתי עם הפנטזיה הזו כמקום האישי והפרטי שלי; אין בפנטזיה הזו שום דבר שלילי.

קבוצה אתנית ואזרחות: גרמנייה לבנה
דת: חצי יהודייה
הכנסה שנתית: בין 15,000£ ל-29,000£
נטייה מינית: ביסקסואלית/פאנסקסואלית
מצב משפחתי: נשואה/ידועים בציבור
ילדים: לא

הפנטזיה שלי היא משהו שחלקתי במידה מסוימת עם החברה הכי טובה שלי. יצרנו פנטזיות משותפות רבות כאלה במרוצת השנים, עם דמויות ועם עצמנו כדמויות בחלומות בהקיץ האלה שנוצרו לאורך זמן, ואנחנו מדברות בכנות ובפתיחות גם על הפרטים המיניים. יצרנו ביחד וריאציות על הפנטזיה המרכזית שלי פעמים רבות לאורך השנים, אבל הפרטים של זו שכאן כולם רק שלי.

איכשהו נתפסתי על ידי קבוצה של אופנוענים מושכים להדהים, המחזיקים אותי בשבי בבסיס שלהם. בהתחלה הם מקניטים אותי ומתגרים בי, נהנים מהתסכול שלי בשעה שאני נאבקת שלא להודות שהם כולם מאוד מוצאים חן בעיני... אבל יום אחד אני עושה משהו שמכעיס אותם, אולי מנסה להימלט, ובשלב הזה הכיף מתחיל. שלושה מתוך חמשת האופנוענים מקיפים אותי, כמעט מאפשרים לי לברוח אבל תמיד תופסים אותי, קורעים מעלי את בגדי בזה אחר זה. בסופו של דבר אני עירומה לגמרי ומאוד מגורה, וגם הם, וגם מנחים אותי כלפי מטה כדי שאמצוץ את כל הפינים שלהם, אחד אחרי השני.

הם חסרי סבלנות, תופסים אותי בראש או בשיער, והולמים לתוך הפה שלי. הפעילות הולכת וצוברת תאוצה, בזמן שכולם נוגעים בגופי, משתמשים בפה שלי להנאתם, עד שהם רוצים עוד. משכיבים אותי, והם מזיינים אותי בתורות. אבל הם לא סתם משתמשים בי, הם גם דואגים לדעת ולענג אותי, מקנטרים אותי על זה שברור שאני ממש נהנית מזה. ואולם, בשלב מסוים אני מצליחה לחמוק מהם שוב, ועכשיו האווירה משתנה, מהקנטה קלה לצורך להעניש אותי. הם מכופפים אותי על המיטה, רגלי על הרצפה אבל פלג גופי העליון על המזרן, והמנהיג שלהם מפליק לי. כשהתחת שלי אדום מספיק (והכוּס שלי רטוב מאוד), הוא ממשיך ותוקע את הזין הגדול שלו קודם לתוך הכוּס שלי, ואז הוא מפשק את פלחי הישבן שלי. הוא משפשף את הזין שלו ביניהם, נותן לי להבין מה הולך לקרות לפני שהוא מתחיל לדחוף את הזין שלו לתוך התחת שלי.

אני נאבקת אבל זה לא כואב: עמוק בפנים, אני גם אוהבת שעושים אותי אנאלית. כל אחד מהגברים מזיין אותי בתחת, חלקם לאט כשהם נהנים מכל רגע, אחרים מהר יותר וגס יותר, מתענגים על האנקות שזה מוציא ממני. אם אני מתנגדת, הם פשוט בועטים ברגלי כך שייפתחו עוד יותר ותופסים בזרועותי, מחזיקים אותי במקום ופתוחה בשבילם. בשלב הזה, הם מוציאים ויברטור וונד, מניחים אותו על הדגדגן שלי ומחברים אותו לגופי עם משהו כך שאני לא יכולה להימלט מהתחושה. הם ממשיכים לעשות אותי בצורה הזו כל הלילה, כולל אורגזמות מרובות והשפכה בתוך כל שלושת החורים שלי.

קבוצה אתנית ואזרחות: פינית לבנה
דת: אין תשובה
הכנסה שנתית: בין 15,000£ ל-29,000£
נטייה מינית: ביסקסואלית/פאנסקסואלית
מצב משפחתי: רווקה
ילדים: לא 

הפנטזיה שלי, שעלולה להישמע מטרידה, כוללת נסיעה לחו"ל וחטיפה על ידי ארגון טרור. טוב, לשם ההבהרה: אני לא תומכת בארגונים אלימים. אבל אני כן מגיעה מרקע של טראומת ילדות שבה האיום באלימות היה אמיתי מאוד. חלקתי בית עם רוצח ופדופיל. אני לא בטוחה שהטראומה שיחקה תפקיד ביצירת הפנטזיה הזו. אבל בפנטזיה שלי החוטפים חייבים להיות מסוכנים מאוד. הם מחזיקים בי כבת ערובה, חוקרים אותי, ואני מפחדת. אני מתכננת את הבריחה שלי ושוכבת בתנוחת עובר על רצפה מאוד מלוכלכת ולא נוחה. לבסוף אחד השובים שלי נכנס לחדר ותופס אותי בשיער כדי לשאול למה אני לא אוכלת את האוכל שהם השאירו עבורי. אני לא עונה אבל אנחנו יוצרים קשר עין. ידו האחת לא זזה בזמן שהוא אוחז בחוזקה בשערי, והשנייה מתחילה להחליק בעדינות במעלה גופי, מעל למכנסיים מכוסי האבק שלי ואז מתחת לטישירט הרחבה שלי וחושף את עורי הרך. היד שלו נעצרת כשהיא מגיעה לחזה שלי.

הלב שלי דופק, אני מבועתת, אבל הדרך שבה הוא נוגע בי לא דומה לשום דבר שאי-פעם הרגשתי. אני לא יודעת מה שמו, אנחנו לא מדברים את אותה השפה, אבל הוא מנשק אותי ומסיר את בגדי. הסקס תשוקתי מאוד ובכלל לא אלים. אנחנו מתגרים זה בזה, מתנשקים ואז נסוגים. הוא מחזיק את ידַי מעל לראשי ומשלב את אצבעותיו באצבעותי. אני יכולה להרגיש כל טיפת זיעה שנופלת מפניו על פני. אבל בכל פעם שעינינו נפגשות, אני עדיין רואה את אותו המבט כמו בזמן החטיפה שלי - יש בעיניו אלימות, כאב, צורך להרוס.

בכך טמונה הפנטזיה, להיות מזוינת בתאווה על ידי מישהו, שלכאורה אכפת לו ממני ומגופי בכל פעולה שבה הוא נוקט, בזמן שעיניו מספרות סיפור אחר לגמרי. אני לא יכולה להפסיק להסתכל בעיניו. לראות את הכוח ואת האפלה שבתוכו רק מדליק אותי יותר. אני יודעת שהוא אדם מסוכן, אבל אף פעם לא הרגשתי מחוברת יותר למישהו. הדרך שבה אנחנו קוראים זה את גופו של זה מעידה על כבוד ועל אהבה. אני מסתכלת לתוך עיניו בפעם האחרונה ורואה את הכעס, את הסכנה. אני גומרת. אני לא בטוחה אם הוא גומר או לא. הוא קם, פותח את הדלת ומחווה לי ללכת. בחוץ, הרחוב רועש והומה אדם. אני מסתכלת אחורה אל השובֶה שלי והעיניים שלו לא השתנו. אני נרעדת. זה באמת קורה? האם אני חופשייה? אני נבלעת בהמון ומתחילה להתרחק במהירות, לפני שהוא ישנה את דעתו. אני חופשייה. אני מחוזקת. אני אבודה.

קבוצה אתנית ואזרחות: אמריקאית היספנית/לבנה
דת: טאואיסטית
הכנסה שנתית: בין 15,000£ ל-29,000£
נטייה מינית: הטרוסקסואלית
מצב משפחתי: מגורים משותפים
ילדים: לא

בילדותי, אני זוכרת שהפנטזיות הראשונות (הטהורות) שלי בזמן שנרדמתי בלילה עסקו בכך שאני פצועה או מוגבלת באופן כלשהו, ואז דמות מסתורית ומעורפלת מטפלת בי עד שאני מחלימה. אני לא יודעת מאיפה הגיעה ההשראה שלי. אולי צפיתי בסרט "רומן בלתי נשכח" בגיל צעיר מדי? אולי היא פשוט תמיד היתה שם?

מאוחר יותר, כשהתבגרתי, הפנטזיות הפכו לטהורות פחות, והדמויות המסתוריות והמעורפלות הפכו לפעמים לנחמדות פחות, שובֶה במקום מציל ולעתים קרובות מאיים מינית באיזשהו אופן חמקמק (וסקסי) שלא תמיד יכולתי להגדיר. עכשיו אני בשנות הארבעים לחיי, קווירית, פוליאמורית, נכה למחצה, כבר לא ילדה תמימה מעיירה קטנה. הפנטזיות שלי גם הפכו למפורשות יותר. אבל הגרעין שלהן נשאר זהה במובהק.

בפנטזיות שלי אני אף פעם לא בשליטה. אני פצועה ומנוטרלת וזקוקה לטיפול, או שאני קשורה ומאוימת באופן כלשהו. בחיי האמיתיים אני לגמרי מאמינה בהסכמה. בפנטזיות שלי, ההסכמה שלי לא חשובה, וטוב מכך, אין בה צורך. כל מה שקורה לי, לא משנה כמה הוא טאבו, הוא גם משהו שאני רוצה וגם משהו שאני לא צריכה לבקש. זה משחרר באופן שסקס אף פעם לא יכול להיות עם הפרטנרים והפרטנריות האמיתיים שלי.

קבוצה אתנית ואזרחות: אמריקאית לבנה
דת: אפיסקופלית
הכנסה שנתית: אין תשובה
נטייה מינית: ביסקסואלית/פאנסקסואלית
מצב משפחתי: נשואה/ידועים בציבור
ילדים: לא

"רוצות", ג'יליאן אנדרסון | תרגום: תום קלנר | הוצאת כנרת זמורה דביר | 400 עמודים