הצבע החם ביותר

הסיפורים כולם קצרצרים, שניים שלושה עמודים גג. חלקם די ביזאריים, כמו למשל סיפור של לי יו, כותב סיני מהמאה ה-16 שכתב על בחור עם איבר ממש קטן שהחליט לעשות ניתוח להגדלה (וואו, הספאם הזה ממש עתיק) ומתאר איך השתילו לו בולבול של כלב. חלק מהסיפורים דוחים, כמו זה של פליקס סלטן (שכתב גם את "במבי"! הו לא) שנקרא "שיעורו של הכומר", המספר על כומר ותלמידותיו הפעוטות (הצעירה שבהן בת שמונה). כמובן שבסיפור הכומר לא מבצע בהן עבירות מין, אלא הן אלו ששוכבות איתו בהתלהבות. מוכרחים לציין שכמעט כל הכותבים הם גברים ושהסיפורים ממש לא משעממים וחלקם מהנים לקריאה, אבל מרביתם מרגישים יותר כמו וידוי מטונף לעיתון מאשר יצירה ספרותית.

אסופת הסיפורים הזאת היא בעיקר הצצה אנתרופולוגית לימים שלפני הפוליטיקלי קורקט. נכון שגם היום נשים רבות מנוצלות ובלא מעט תרבויות הן נחשבות ללא יותר מרכוש, אבל היום לפחות טורחים למחות על זה. כשמביטים אחורה על כתיבה על מיניות, מבינים ששום דבר לא השתנה בסקס מהמאה ה-11 ועד "חמישים גוונים של אפור" - ב"חמישים גוונים" הכוחניות היא חלק ממשחקי סאדו מאזו הנעשים בהסכמה ופעם היא פשוט הייתה שם. השוני היחידי הוא בשפה, שהיא הדרך היחידה שלנו לשנות את מאזן הכוחות במיטה ואולי בסוף, אם ממש ננסה, גם בעולם.

כחול: 50 סיפורים ארוטיים של גדולי הספרות העולמית / הוצאת אסטרולוג / 68 שקלים