"ברל'ה" הוא סיפורה של משפחה שמנסה לאחות את השברים לאחר השואה. המספר, עמית, הוא בנם הצבר של זוג ממוצא פולני, שנאבק כל חייו בצל המעיב של משפחתו הקטועה. עם השנים הוא עקר בחזרה לאירופה, התעשר והקים משפחה עם אישה הולנדית יפייפיה, אלא שבמהרה היא הפכה בעיניו למפלצת. הילד, עכשיו בדמות אב, נחוש להילחם על הילדות של בניו כדי שלא תילקח מהם כפי שנלקחה ממנו. לאורך כל הדרך הוא מנסה לעשות שלום עם עצמו ועם המציאות, אך נכשל. בספר הוא מדווח על אירועי חייו, המניעים והמאבקים שלו.
למעשה, "ברל'ה" הוא כמו ביקור ארוך מדי במוזיאון. ההתלהבות מיצירות האמנות המפורסמות הופכת במהרה לגרירת רגליים מעיקה בחיפוש אחר ספסל לנוח עליו. במבט ראשון הספר נראה כמו ספר עיון, עם כריכה קשה ויוקרתית עליה מודפס תצלום של פסל מאוסף אומנות פרטי. אותו אוסף מלווה את העלילה לכל אורכה, כשכל פרק נפתח עם תצלום של פריט אחר.
אחרי שחוצים את השליש הראשון של הספר מבינים בדיוק מה הבעיה הכי גדולה בו: החיצוניות המנוכרת שלו זולגת פנימה. האוטוביוגרפיה בשמות בדויים מגוללת הצלחה כלכלית יוצאת דופן, סיפור משפחתי קשה ומערכת יחסים מסועפת בין גבר לאישה שאין להם דבר במשותף, אבל גוטקינד לא חושף איך כל זה קרה.
התחושה הכללית היא שגוטקינד נזהר מאוד מלכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, בדיוק כמו שלימדו אותו הוריו הפולנים. הדילוג על הפרטים הקטנים משאיר יותר מדי שאלות לא פתורות והופך את הדמויות לשטחיות. כמו כן, הספר כתוב בצורה רהוטה וחדה שמזכירה יותר מסמך משפטי מפרוזה. הוא קופץ מנקודת זמן אחת לאחרת כשבכולן הוא פורק תסכול. פעם אחת זה על ההורים שלו, בפעם אחרת על כל הנשים שהכניס להריון וגרם להן לעשות הפלה. הוא מדלג בין האירועים המסובכים ומצפה מהקוראים להבין אותם (ולקבל אותו), עוד לפני שיצר קשר המבוסס על אמון עם הקורא.
בעיה נוספת היא הפרספקטיבה הצרה של המספר. כמי שגדל במשפחה מפורקת ששורשיה נעקרו במלחמה והחליט לחזור לאירופה כדי להתעשר, הוא רואה בסביבה קודם כל לאום וגזע - ובטוח שכך כולם רואים אותו. כל דמות בספר מתוארת קודם כל על פי המוצא שלה: אם ילדיו, למשל, היא הולנדית גויה שמשפחתה חשודה בקשרים עם הנאצים; הוא חושד שהחבר הפולני שלו התנכל ליהודי עירו במהלך המלחמה; וחשוב לו מאוד להדגיש שהשופטת המטפלת במשמורת על ילדיו היא שחורה.
ברל'ה הוא ספר זיכרונות שמתרכז בעובדות ובאירועים שטחיים. אין כלל עניין בתחושות ורגשות, אלא התפזרות על רצף של אירועים שמנסים להתחבר לסיפור אחד. אין ספק שהספר הוא פיסת אמנות יוקרתית, אבל הוא לא מהנה לקריאה. סיפור החיים הזה היה אמור לגרום לי למרר בבכי מתוך הזדהות עמוקה, ובסוף רק שמחתי שהוא נגמר.
"ברל'ה", אפרים גוטקינד, הוצאת כרמל, 306 עמודים.