אחד המחזות המצליחים ביותר שהשאירה אחריה ענת גוב, שנפטרה לפני חצי שנה, הוא "חברות הכי טובות". המחזה עלה לראשונה על במות תאטרון הקאמרי ב-1999, ולאחר מותה של גוב החליטו להעלותו בשנית, בבימויו של גלעד קמחי. אחד הליהוקים המסקרנים בבימוי המחודש של ההצגה, שכולל גם את מיה דגן, שרית וינו אלעד ויעל לבנטל, הוא זה של דינה סנדרסון.
"אף אחד לא דחף את השני למקום ספציפי", היא מספרת על הקשר המשפחתי לבחירת הקריירה, "היה חופש בבית, שכל אחד ימצא את המקום שלו ואת התשוקה שלו וזה מה שיצא באופן טבעי. אין פה יד מכוונת ודוחפת."
ב"חברות הכי טובות", מגלמת סנדרסון את תרצה בצעירותה (שבגרסה הבוגרת מגולמת על ידי יעל לבנטל). כידוע, ההצגה עוסקת בשלוש חברות שהסתכתסו לאחר שלושים שנות חברות, ונפגשות בעל כורחן לערב אחד שבו חולפת חברותן לנגד עיניהן.
מאיזה מקום את מתחברת להצגה?
"אני חושבת שמהמקום של חברות מגיל מאוד צעיר, שבה אתה חותם על הסכם לא מדובר ויום אחד מרגיש צורך לפרוץ החוצה ולהפר את ההסכם הזה. זה משהו שאני חושבת שקורה להרבה אנשים בחיים."
זו לא פעם ראשונה שסנדרסון משחקת במחזותיה של ענת גוב ("עקר בית", "משפחה חמה"), אך זו הפעם הראשונה בה היא משחקת באחד מהם לאחר פטירתה של גוב בדצמבר האחרון.
לפטירתה של ענת גוב הייתה השפעה על תהליך העבודה על ההצגה?
"כן, מאוד. זה ליווה אותי הרבה. חשבתי עליה המון בחזרות, גם עליה כמחזאית, כאישה, כחברה וגם הרבה על כך שהיא בעצם ביססה את זה על עצמה. זה גרם לי לחשוב על דמותה, איך היא הייתה כאישה צעירה בשנות ה-20 ואיך היא התפתחה. מאוד התחברתי לזה בחזרות וגם עכשיו, בתקופת ההצגות, אני חושבת עליה הרבה על הבמה."
יש דינאמיקה אחרת כשיש איתך רק נשים על הבמה?
"אני מרגישה את זה בעיקר מאחורי הקלעים וזה תענוג צרוף. אנחנו באמת שש בנות והאווירה היא אווירה נשית וחברית מאוד. יש המון צחוקים והרבה הבנה אחת כלפי השנייה, באמת יש חיבור מאוד חזק בקאסט הזה. אנחנו שש קאטשקעס שמוצאות כל הזמן על מה לדבר ולקשקש."
אוריה בר מאיר הוא כתב של תיאטרון הקאמרי
