בשיאו של הקיץ, זאת אומרת ביום היחידי ההוא שבו הטרחתי את עצמי לעמוד בחוץ יותר מחמש דקות, הגעתי לירושלים לגרסת הבטא של "מקודשת", פסטיבל תרבות שמתקיים זו העונה התשיעית בעיר, מתוך מחשבה שאם יש עיר שמסוגלת לאזן את הקיץ – זו ירושלים. ובכן, לא. ירושלים היא עיר שעושה הכול מלבד לחפש איזון ונוחות ו"מקודשת" לא יוצא דופן במשוואה הזאת. לונג סטורי שורט: את הבוקר התחלתי עם אוזניות שנשברו כמו הרוח שלי וסיימתי אותו עם אוזניים שעברו תיקו מול אבטה בריהון, מוזיקאי אתיופי שמופיע בפסטיבל יחד עם אהוד בנאי אבל לזה – עוד נגיע.
בחוגי התרבות והאמנות בארץ, קשה למצוא אנשים שלא שמעו את השם של איתי מאוטנר, המנהל האמנותי של הפסטיבל מאז יומו הראשון שגם מסיים את תפקידו השנה. "עשיתי הרבה שנים ניהול אמנותי - הפצ'ה קוצ'ה (אירוע אמנותי עולמי, צ.ה), ערכתי את "42 מעלות" ו-"360 מעלות" (מגזין תרבות, צ.ה), 'ציפורי לילה' בגלי צה"ל, ועכשיו תכנית בתאגיד שרצה יפה בשם 'המכולה' והיא בוייב אחר. יותר מעשרים שנה שאני מתעסק בתרבות בכל האופנים שלה מתוך הבנה בסיסית שזה אחד הדברים היחידים שיכולים להזיז משהו אצלנו".
אני אמנם עורכת את התרבות ב-mako אבל עד לאחרונה וכמו לא מעט אנשים, הידע שלי על "מקודשת" הסתכם בידיעת המילים כולן לשיר של שרית חדד. אז מי האנשים שבאים לזה בכלל? "זה פתוח לכולם", עונה מאוטנר, "ותלוי איזה מופע אנחנו עושים. לפני שלוש שנים עשינו אירוע ענק במחנה יהודה שקראו לו 'בא לבסטה'. הגיעו כל שבוע 15,000 מכל המינים הסוגים. באירועים הקטנים זה שוחרי תרבות".
אז מה רוצים מאיתנו ב"מקודשת"? מה הפואנטה של כל העניין הזה? "הפרויקט הזה התחיל לפני שמונה שנים וחצי כשהמצב של ירושלים היה שונה, זאת הייתה עיר אחרת. תמיד קרו בה דברים מעניינים ואלטרנטיביים בגלל שזה מקום שאין בו מיינסטרים. בגלל השוני של האוכלוסיות בירושלים, אין משהו אחד שכולם מסכימים עליו, הרעיון הוא לספר סיפור של עיר".
פסטיבל חוצה מגזרים בירושלים נשמע כמו מתכון לחגיגת ספין של מירי רגב אבל "מקודשת" זכה להתקדש בהילה של מי שלא זקוק לתקצוב מהמדינה כדי להתקיים, לא מצב רגיל בעולם התרבות בארץ. "יש לנו את הלוקסוס בזה שנולדנו על ידי קרן פילנתרופית. קיבלתי שיחת טלפון מנציגת הקרן וזה שינה לי את החיים. המשימה הראשונה שלנו הייתה להחזיר את הרלוונטיות של העיר למי שאיבד את הרלוונטיות אליה. יש פה עיר שכולם מדברים עליה, ממש לא רק פלסטינים וישראלים, והיא יכולה ללמד אותי הרבה יותר ממה שאני יכול ללמוד בתל אביב, שבה כולם פחות או יותר מסכימים על אותו דבר".
מילא להסכים אבל מה עם לסכם? למאוטנר יש בכל זאת תשע שנים של זיכרונות לארוז עכשיו. "אחת מהעבודות שהכי אהבתי ב'מקודשת' היה פסטיבל שעשינו סביב הר הבית. רוב הזמן הריבים על הר הבית הם דתיים, השיח שם הוא דתי ולאומני ואנחנו לא מנהלים שיחות כאלה. בימים האחרונים של הפסטיבל, התחילה אינתיפאדת אל אקצה ואז פתאום הבנו כמה בדיוק זה רלוונטי אלינו.
הייתה לנו חבורה של בנות ההר שעשו כל מיני פעולות: התחפשו למוסלמים, ליהודים וכן הלאה. אחת מהן באה לכותל והתחילה לרקוד. מישהי צילמה אותה והעלתה את זה ואיזה די ג'יי בא ועשה על זה קטע טראנס וזה נהיה פסיכי. מהפעולה הכי פשוטה זה הפך לדבר הכי מעניין ואף אחד לא ראה את זה מגיע, זה בדיוק מה שכל כך יפה באמנות – כשהיא טובה, היא תופסת אותך לא מוכן".
"מקודשת" מתרחש ברחבי ירושלים מה-23.8 עד לסגירה ב-19.9. אז על מה אסור לוותר בשום אופן? הנה שלוש המלצות של איתי מאוטנר:
1. המסעות
"אני לא יכול לגלות מה באמת קורה שם כדי לא להרוס אבל אם יש משהו שלא כדאי לפספס - זה את המסעות. פגשתי שם אישה בת שבעים שהיא אם מרובת ילדים. הבת שלה היא מראשונות הלסביות הדתיות שהקימה קהילה ואימצה ילדה אתיופית שיצאה ונכנסה מתאי מעצר (אביגיל שפרבר, יוצרת הסרט "תקופת מבחן", צ.ה). בעבר פגשנו גם את ישכה סמית', טרנסג'נדרית שנולדה כגבר יהודי ניו יורקי והגיעה לפני 20 ומשהו שנה לכותל, שם הייתה צריכה לבחור בין עזרת נשים לגברים כשהיא לא ידעה מה לעשות. היא חוותה שם רגע, התחילה את תהליך השינוי והפכה להיות מורה רוחנית בנחלאות בדירה קטנה שבה היא מספרת את הסיפור שלה. בכל פעם שאני פוגש אותה זו התרגשות, יש אנשים בעיר הזאת שלא נופלים לשום סטיגמה".
2. מוזיקה
"חוץ מ'כולנא', שהוא אירוע חובה, יש הופעה של אהוד בנאי ואבטה בריהון. אלו הפקות מקור אחרות לגמרי, זה שובר את המסגרת של הליכה להופעה של שעה וחצי שאליה קנית כרטיס ואתה זוכר בדיוק איפה חנית את האוטו ואיך תחזור. כשאתה נמצא בתוך מגדל דוד, עם קייסים (כוהני דת אתיופים, צ.ה), עם חטיבת קצב, עם אהוד בנאי, עם תפאורה - זה הופך לחוויה שמשנה בך משהו".
3. איך לבוא
"ההמלצה הכי גדולה שלי היא לא לבוא למשהו אחד אלא לבוא לכמה ימים, לישון אם מתאפשר ולתת לחוויה לחדור פנימה. להרפתקנים כדאי להגיע לישון על גג של הוסטל בעיר העתיקה תחת כיפה השמיים. עשיתי את זה בעבר בזמן הרמאדן וזה טריפ אמיתי, אפשרות לפגוש אנשים מכל העולם. כשתרוץ, כשתשן על הגג, כשתשהה חמש שעות בתוך מסע - אלו אירועים שמבקשים ממך משהו, ששוברים את האוטומט שרובנו חיים בו, הנוכחות שלך משפיעה על העלילה ועל החוויה, היא משנה את הדבר עצמו".
mako תרבות בפייסבוק