בפסטיגל סוף סוף הבינו שצריך להשקיע בקהל

בתחילת הקיץ מדינת ישראל רעשה וגעשה - לא בגלל המלחמה עם איראן שזה עתה הסתיימה, לא מקריאות "מוות לצה"ל" שהושמעו על בימת אחד הפסטיבלים הנחשבים בעולם, ואפילו לא מההתפטרות הדרמטית של אלמוג כהן מהממשלה. מה שבאמת הסעיר את הציבור היה דווקא הודעה אחת של הפקת הפסטיגל: השנה המופע יתקיים רק בתל אביב, ולא ינדוד לחיפה, ירושלים ובאר שבע כפי שעשה ב-44 שנותיו; ראשי הערים זעמו, ועדי עובדים איימו להחרים, והכל דנו בשאלה - האם הפסטיגל - שהוא בסופו של דבר מופע בהפקה פרטית - בכלל מחויב להגיע לכל חלקי הארץ?

כך או כך, בפסטיגל נשארו איתנים בדעתם והבטיחו שהחוויה תהיה שווה את זה - גם אם זה אומר שהילדים וההורים מכל רחבי הארץ יצטרכו להתמודד עם הפקקים בדרך לאקספו בתל אביב. "השנה אנחנו לא רק מעלים מופע - אנחנו בונים עולם שלם", הסבירו בזמנו, "המתחם שיעוצב במיוחד יכלול טכנולוגיות במה מתקדמות, מערכות סאונד ותאורה מהשורה הראשונה, ותפאורה באווירת מופעי הענק בעולם"; ובכן, הנה הגיע הרגע - חנוכה בפתח, ואיתו גם IMGINE פסטיגל שיצא אתמול (רביעי) לדרך בפעם הראשונה; יצאנו לבדוק - האם ההחלטה להישאר באזור חיוג 03 באמת מוצדקת?

אז הפעם מדובר בקמפוס IMGINE, בית ספר סודי לממציאים צעירים שמחפשים את ההמצאה שתשנה את העולם (כלומר, את הבינה המלאכותית שתשנה את העולם). בין התלמידים יש את מרגי ואנה זק, מאיה קיי ושחר טבוך וגם עדן גולן ואלין גולן ונדב חנציס; מנהל נבל שאותו מגלם טל מוסרי (בפאה זהה לדמות שגילם בסדרה "האי", אם כי אני בספק שמדובר ברפרנס מכוון - קהל היעד צעיר מדי בשביל זה); ויש גם את אליאנה וליבי בתור רובטים אנושיים (וגם רובוט אמיתי שרוקד על הבמה ששון שאולוב).

בחלק השני של המופע, הזמרים שבקאסט עולים בזה אחר זה ושרים כמה מהלהיטים שלהם בהילוך מהיר, עד שמגיע תורה של שרית חדד - ומה עוד אפשר לומר עליה שכבר לא נאמר? אם 15 הדקות שבהן היא על הבמה לא יעשו לכם חשק לרכוש כרטיסים להופעה מלאה שלה, זאת בעיה רצינית.

קטונתי מלהכיר את כל האולמות שיש לירושלים, חיפה ובאר שבע להציע, כך שקשה לדעת אם באמת אין בנמצא מקום שיכול להכיל את כל מה שהפסטיגל מביא השנה. אבל אין ספק שההפקה החליטה להחזיר עטרה ליושנה עם שואו מרשים במיוחד - החל באמצעים טכניים כמו דולפין מרחף באוויר, זיקוקים על הבמה ותלבושות מפוארות (בעיקר של הרקדנים), דרך החזרתה של מלכת הפסטיגלים, אליאנה תדהר (שנכנסה לבמה כשהיא תלויה בחבלים וליטרלי עושה סלטות באוויר), ועד להחלטה להוסיף שירים מקוריים - חלקם אפילו די טובים - ולהחזיר את התחרות, שקצת מוסיפה עניין לכל העסק.

השנה, במקום במה עגולה ומרכזית ב-360 מעלות, הוצב מסלול אחד ארוך, שבתחילתו שני גרמי מדרגות גדולים ומאחוריו מסכי ענק שמוקרנים עליהם קטעי VTR המשולבים בעלילה. הרעיון דווקא מרענן, אבל כן נציין שלמרות שישבנו בשורה אמצעית יחסית, לא תמיד הצלחנו לראות בבירור את מה שקורה בפתח המסלול, אז הבטנו בעיקר במסכים.

אבל זה לא באמת משנה, כי לסיכומו של עניין - ב-IMGINE פסטיגל סוף סוף עשו את מה שביקשנו כבר שנים - והשקיעו בקהל: סיפור מסגרת חביב עם דיאלוגים שהם כאילו חלק מהסיפור אבל קורצים לעולם האמיתי (כן כן אליאנה וליבי זוג אוקיי), נאמברים מעולים (היי לעדי חבשוש שהזכירה לנו למה היא זכתה ב"רוקדים") ושירים טובים, שייתכן כי אחד או שניים מהם יצליחו לפרוץ גם מחוץ לגבולות האקספו. אנחנו מהמרים על "7 דקות" של אנה ומרגי - שהוא גם הזוכה שלנו.