בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, שיתקיים השנה בפעם ה-43, נשבר השנה שיא של כל הזמנים כאשר נאלצה הועדה האמנותית לבחור מבין לא פחות מ-326 יצירות שהוגשו לה - יותר מבכל שנה קודמת מאז הוקם הפסטיבל בשנות השמונים. הפסטיבל, שנחשב לאחד מאירועי הפרינג' הבולטים בישראל, יתקיים השנה בחול המועד סוכות (11-14 באוקטובר); יוצגו בו שמונה הצגות בכורה שייקחו חלק בתחרות הפסטיבל, ושש הצגות חממה שהעלאתן בפסטיבל מהווה הזדמנות ליוצרים צעירים. מלבד הצגות אלה, שיועלו ברובן באולמות האבירים הידועים, יוצגו במסגרת הפסטיבל גם הצגות אורחות ומופעים בינלאומיים ויתקיימו כשלושים אירועי חוצות והצגות רחוב ברחבי העיר חינם לקהל הרחב.
במסיבת העיתונאים שהתקיימה בבית העיתונאים בתל אביב, אמרה המנהלת האמנותית דליה שימקו - שזוהי שנתה הראשונה בתפקיד - כי אחרי בחירה קשה ומפרכת, הרכיבו חברי הוועדה תחרות מגוונת שכוללת הצגות הנוגעות במגוון נושאים. "החל מעיבוד עכשווי לאלתרמן ומרגרט דיראס, דרך עבודות אישיות ומופעי פרפורמנס ועד לקונצרט דיגיטלי לשחקנית אחת ושלוש דמויות ממוחשבות", אומרת שימקו.
אחת מהצגות התחרות הבולטות היא "על הגבעה" - מחזמר סאטירי אותו יצרה קרן שפט (מיוצרות המופע "חצאית כאן קודקוד") בבימוי אליענה מגון, שעבדה יחד עם הכוריאוגרף אור משיח והמלחין אודי אהוד קנבל. הוא עוקב אחר חמש נערות צעירות שמנסות להגשים את חלומן ולבנות יישוב חדש בארץ המובטחת. המופע ההומוריסטי נוצר בהשראת ראיונות עם נערי ונערות גבעות וראיונות בערוצי המדיה השונים; על אף שנושא ההצגה טעון, מסבירה המנהלת האמנותית, לא מדובר בהצגה פוליטית של בעד ונגד, אלא ב"הצצה לנפשן של נערות צעירות". בקטע בו צפינו נערה בת ארבע עשרה, בגילומה של ספיר רוזנפלד, מספרת כי הוריה לא תמכו בהחלטה לעזוב את הבית ולעבור ליישב את הגבעה אך היא שמחה לעשות זאת בכל זאת – ופורצת בשיר וריקוד יחד עם חברותיה, כשבידיהן מגרפות, מקדחות ושפכטלים. השירה והכוראוגרפיה מתוקות ומצחיקות כל כך עד שקל לשכוח באיזו סוגיה בוערת מדובר.
מופע תחרות מסקרן נוסף הוא "פ.י.ת", עיבודו של הבמאי מעין אבן – שאחראי גם למחזמר הקאלט "הסוף" בתיאטרון צוותא - למחזה הכושל של נתן אלתרמן, "משפט פיתגורס". המחזה, שעלה לראשונה בשנות השישים וזכה לביקורות זועפות וקהל מבולבל, עוסק בנושא שאז היה משונה ותלוש והיום אין רלוונטי ממנו – מחשב המפתח תודעה. בעיבודו את המחזה, מנסה אבן להפיח חיים בסיפורו הנבואי של אלתרמן, שכנראה נכתב לא לזמנו אלא לזמננו.
גם מופע התחרות "אלמנת קש" משלב במה וטכנולוגיה. השחקנית נטע שפיגלמן ואמן הווידאו אמיר יציב נמצאים יחד על הבמה כשהשחקנית מפעילה שלושה אווטארים על מסך, ואמן הווידאו מפעיל עולם וירטואלי מטורף וחסר גבולות. "זוהי הפקה ראשונה מסוגה לתיאטרון דיגיטלי חי בארץ", אומרת שימקו בגאווה.
בחנייה הצמודה למתחם יעלה גם המופע הייחודי "פקק", יצירתו של הקולנוען ואיש הקריאייטיב נדב רוזיאביץ'. במהלך המופע, עוקב הקהל אחר השחקנים שנכנסים ויוצאים מהרכבים ועוברים ביניהם במהלכו של פקק מייגע. לקראת הפסטיבל יצר רוזיאביץ', כיאה לתחום ממנו הוא מגיע, טריילר קולנועי למופע. אם ובתה ("איך כל שיחה מגיעה בסוף לכינור המזדיין שלא רציתי ללמוד?!" מטיחה הבת) וזוג לפני חתונתם הם רק חלק משמונה הדמויות מנסות להגיע למחוז חפצן, מתקוטטות ביניהן ושואלות את שאלת השאלות – "למה לא נוסעים?"
המופע "לינהארד פוקזי" נקרא על שם שבט קדום (ואמיתי) אחריו מתחקה היוצר עודד קוממי. מסופר כי במהלך היום היו חברי השבט אוגרים את רגשותיהם בגופם, ובלילה פורקים אותם בטקס הכולל בכי משותף. על בסיס המסורת המדוברת של השבט, יוצר קוממי על הבמה שבט עכשווי חדש בעזרת כוכבות פופ, אופרה וגראולינג ובאמצעים של פואטיקה, ארכאולוגיה ותיאטרון.
בהצגה "הכאב" עיבד הבמאי יותם גוטל את ספר הזכרונות של מרגריט דיראס מתקופת שחרור פריז. בריקוד, בשירה, בדימוי ובמוזיקה חמישה שחקנים מפיחים חיים בסיפור אנושי מאוד – אישה הממתינה לבעלה שישוב מהשבי, ואז הופכת עולמות כדי להצילו אחרי שובו. בקטע מההצגה בו צפינו פוצלה דמותה של מרגריט לחמישה שחקנים, המביעים בתורות ובבת אחת את רכבת השדים המתחוללת בנפשה בעת הציפייה הבלתי נגמרת לבעלה.
יוצרת הפרפורמנס נטלי צוקרמן קופל אחראית על היצירה "בלוברי" – שש שנים של טיפולי פוריות שעוברות תוך שעה וחצי על הבמה, ומספרות את סיפורם של נטלי ובן זוגה - תומר קופל צוקרמן, שגם משחק ביצירה - ושל זוגות רבים אחרים. בני הזוג התקועים בחדר המתנה, לצד מקהלת נשים מחכות, מתמודדים מול הממסד הרפואי והבירוקרטיה הנוקשה מצד אחד, ובני משפחה, חברים וזרים שמנסים לעזור אך מעמיקים את הטראומה מהצד השני.
את מופע הפרפורמנס "איי לאב יו ספיישל" יצרה אחינועם מנדלסון, בוגרת טרייה של בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. מנדלסון מגדירה את המופע כ"פולחן אימתי", כשבין חמשת הפרפורמרים מופיעה גם אמה של היוצרת, רות טון-מנדלסון, מי שהייתה מנהלת המחלקה האמנותית של תיאטרון "הבימה" מעל ארבעים שנה.
בין הצגות החממה אפשר למצוא את "ג'ירפות" - שש פרפומריות עוסקות בשאלות של גדילה והיפרדות, דרך תנועתיות ושפה חזותית השואבת השראה מעולם החיות, מאת ג'ודי עדיני; את "השראה מתוקה" של גיא כהן, במהלכה מנסה היוצר לכתוב מחזה בהשראת המשורר חזי לסקלי – כשחזי לסקלי בכבודו ובעצמו מתגייס לסייע בתהליך הכתיבה; את "זווית כהה", מסע בעקבות סצנות אייקוניות בקולנוע הישראלי ודמות המזרחי המוצגת בהן, מאת מעיין חמו ועדן שושני; את "כמעט גן עדן" של דנה קורן ודניאל אליה זאינץ, העוסקת בקשישה המסרבת לקבל את המציאות שנכפתה עליה בבית האבות אליו נזרקה – ופוצחת במרד; את "ביחדנס, דווקא עכשיו", סאטירה מקורית מאת שחף ברגר הבוחנת בעין ביקורתית והומוריסטית את עולם הניו אייג', כשסדנה רוחנית יוצאת משליטה כשהגורו לא מגיעה; ואת "סיפורים בשדה התעופה", קומדיה שחורה מאת עדי סומך ולנא סברא, שעוקבת אחר ארבע דמויות הנתקעות יחד במקום הכי טעון בארץ - שדה התעופה בן גוריון.