עם פתיחתו המחודשת אחרי ארבע שנים של שיפוצים, מוזיאון רמת גן עלה לכותרות – אבל לא מהסיבות הרצויות: ביום ראשון ה-26 בדצמבר, כרמל שאמה הכהן דרש להסיר את היצירה "ירושלים" של דוד ריב מהמוזיאון: היצירה נושאת את המילים "ירושלים של זהב, ירושלים של חרא", וטענתו של שאמה הכהן הייתה כי היא פוגענית ומבזה את ירושלים.
הדרישה הכעיסה אמנים רבים, ביניהם גם האמנים האחרים המשתתפים בתערוכה, שחשו שבקשתו של שאמה הכהן פוגעת קשות בחופש הביטוי באמנות. יום לאחר מכן, היצירה השנויה במחלוקת הוסרה מהמוזיאון - זאת למרות שבית המשפט קבע כי אין לעשות זאת עד ליום רביעי. בעקבות הסרת יצירתו של ריב, אמנים ואמניות שמשתתפים בתערוכה בה ריב לקח חלק דרשו להסיר את עבודותיהם מהמוזיאון או לכסות אותן. את הדרישה שלח כל אמן באופן אישי למוזיאון.
היום (שלישי), מתברר כי ניסיונות הגישור בין ראש העיר לבין האמנים נחלו כישלון – והיצירה של דוד ריב לא תוצג שוב במוזיאון. כחלק מההליך, שני הצדדים ניסו להגיע לעמק השווה - זאת לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי לא יתערב בהחלטת הוועד המנהל של המוזיאון להסיר את היצירה. הליך הגישור לא צלח לאחר שהעירייה לא קיבלה את הצעות האמנים לפשרה. בשיחה עם mako, מספרים ענבל מארי כהן ועודד ידעיה - שניים מהאמנים המשתתפות בתערוכה שמובילים את המחאה - על הליך הגישור שכשל, ועל התסכול הכבד שלהם ושל האמנים הנוספים מעצם העובדה שמצב כזה, בו ראש עיר מתערב בצורה כה בוטה בעשייה אמנותית, בכלל התרחש.
קודם כל, ידעיה מותח ביקורת על האופן בו פעל ראש עיריית רמת גן. "כששאמה הכהן בא לסיור במוזיאון, הוא ראה את הציור ונחרד. אז הוא בא למוזיאון, לקח עובד תפעול, לא עבר דרך הוועד ולא דרך האוצרת, ואמר לו – 'עכשיו אתה מוריד את היצירה'. הוועד יכול להתכנס ולהגיד שברוב קולות היצירה לא בסדר, ואז בהידברות עם האוצרת למצוא פתרון. אבל היצירה כבר הוסרה עוד לפני שזה קרה! בפגישה שקבענו נכח גם יושב ראש הוועד רועי ברזילי, שהוא כאילו בעדנו, אבל הוא לא הציע שום דבר שיכול היה לקרב עמדות. ברור שההיררכיה שם היא שראש העיר שולט ביד רמה. כל ההתנהלות שלו היא ילדותית וכוחנית".
הפשרה שהציע שאמה הכהן הייתה שהיצירה של ריב "לא תוצג בתערוכה, ובמקום להיות תלויה על הקיר – תימצא במחסן. בחדר סגור עם שומר ודלת נעולה". אותו חדר, מספרת מארי כהן, ייפתח למען מבקרים שיבקשו מיוזמתם לחזות ביצירה. "מי שירצה לראות את העבודה יצטרך לבוא ולבקש – ורק בימי שבת". "יש כאן מקרה של ניסיון עיקש להגבלת והגדרת גבולות חדשים למוזיאון ולחופש היצירה", היא אומרת. "קיבלנו מכתב מראש העיר שאמר - היצירה לא חוזרת למקום אלא לעומקי המחסן, שנעול כל השבוע כי לטענת שאמה הכהן 'ילדים וחרדים עלולים להיפגע'", אומר ידעיה. "זו כמובן מריחה, זה צחוק מעבודה, זו לא פשרה – זו עמדה כוחנית שאי אפשר לקבל אותה".
מארי כהן מסבירה שהאמנים סירבו להצעה הנ"ל של העירייה, והציעו הצעה משלהם כפשרה, מתוך ההבנה שאכן מדובר ביצירה שעשויה לעורר רגשות קשים: הצעת האמנים הייתה ליצור הפרדה מסוימת בין קהל המבקרים לבין היצירה, תוך כדי תיווך מתמיד של היצירה למתבוננים בה באמצעות מדריך שיש לו הבנה בתחום האמנות. "רצינו לשים מחסום, ככה שלא יהיה אפשר יהיה לראות את היצירה אם לא עוברים את המחסום. שיהיה שם שומר, ומדריך שיעשה הסבר ותיווך עבור הקהל לאורך כל שעות הפעילות של המוזיאון", מבהירה מארי כהן. "זו לא הייתה רק הצעה שלנו: זו הייתה הצעה גם של האוצרת ושל האמן. חשוב לציין, לא הבאנו את זה משום מקום".
"זה מיסוך אבל גם תיווך", היא אומרת. "הצענו שיהיה שיח. שיהיה שם מדריך שיסביר על היצירה וגם כמובן שישמור – שמי שלא רוצה לראות שלא יראה". מארי כהן מסבירה כי בעיניה, אין סיבה שילד קטן לא ייחשף ליצירה של ריב. "אני לא חושבת שילדים לא צריכים לראות את זה, אני חושבת שהם כן צריכים. הרי זה לא משהו חד צדדי: הם לא צריכים לקבל את זה כמו היפנוזה, אבל הם יכולים לבחור. וכמובן שילדים קטנים באים גם עם הורים. בהנחה שיש שם מדריך עם תואר או תואר שני באמנות, זה התפקיד שלו לתווך את היצירה. זה כמו שרופא מנתח יוצא מניתוח ומדבר עם המשפחה. לא יוצא אל המשפחה למשל, פקיד מהקבלה של בית החולים. יוצא בנאדם מהתחום ומסביר מה מתרחש".
ידיעה מסביר כי האמנים אף הגמישו את הצעתם בהמשך. "בהתחלה הצענו סרט סימון או חבל הפרדה כדי לייצר מחסום, ולהציב אזהרת טריגר. ובהמשך אמרנו שאנחנו מוכנים ממש לקיר חוצץ בין הקהל ליצירה. התגמשנו והצענו קיר גבס, שמסתיר לחלוטין את העבודה ככה שאפשר לגשת אליה אם עוברים מימינו או משמאלו. וכמובן, ביקשנו שהיצירה תהיה זמינה לקהל כל השבוע, לא רק בשבת, כי זה צחוק מעבודה".
משתמע מדבריהם של מארי כהן וידעיה שהניסיונות של קבוצת האמנים להגיע לעמק השווה קיבלו מענה פושר וחלקי, ומוסמסו פעם אחר פעם. "שלחנו להם מכתב ובו הבהרנו שאנחנו לא מסכימים להצעה שלהם, והם אפילו לא ענו לנו עד עכשיו. 'הליך גישור, הליך גישור' אבל אפילו לא הגיבו. בשעות האחרונות אפילו למגשר הם לא ענו. העברנו ישירות לראש העיר, העברנו דרך יו"ר המוזיאונים, דרך המגשר מטעם השר – לא קיבלנו התייחסות רשמית להצעה שלנו", אומרת מארי כהן. ולא רק זה: גם הדרישה של האמנים להסיר יצירותיהם מהמוזיאון התמסמסה. "כרגע אנחנו בתקשורת עם המוזיאון כדי להבין אם היצירות שלנו ירדו או לא, כי זה הובטח לנו כבר לפני שבוע וזה לא קרה. כרגע היצירות עוד נמצאות שם למרות שביקשנו להסיר אותן: המוזיאון פתוח כרגיל, המבקרים באים כרגיל, העולם ממשיך להסתובב".
ידעיה מבהיר כי זה מעולם לא היה עניין של אגו. לדבריו, ומבלי אפילו להיכנס לוויכוח על טיב היצירה של ריב - האמנים שאפו ליישר קו עם הנוהל הנהוג ברחבי העולם ביצירות שנויות במחלוקת. "אנחנו רוצים לנהל מהלך שיוביל לרגולציה ולא רק מחאה יפה שתצטלם טוב. אנחנו שומרים על שקט תעשייתי, קורקטיים. ניהלנו את זה בשקט. ראש העיר יכול לטעון, 'מה אתם מכתיבים לי? מי אתם?'. האוצרת, אני לא רוצה להגיד לך באיזה מצב היא, איזה איומים היא עוברת, היא לא ישנה בלילות. היא מוכנה להילחם וזה יפה מאוד. אנחנו אמרנו מראש - אמנם אנחנו נותנים הצעה משלנו כדי שראש העיר יבין את הכיוון, אבל אנחנו מוכנים גם להצעה שלו, כלומר, שהוא יצא מנצח. רק - מה שחשוב לנו זה לשמור על פשרה ברוח מה שמקובל בכל העולם, בכל המוזיאונים, במקרים של יצירה חריגה. אנחנו לא מתווכחים על האם היצירה היא באמת חריגה, על האם היא שווה או טובה. זה לא העניין. יש נהלים שהתקבעו בכל העולם. אזהרת טריגר זה דבר מקובל".
"אבל ראש העיר לא היה מוכן לדבר על זה בכלל", מסביר ידעיה. "הוא רק השמיץ, הוא רק כתב בפייסבוק שלו בדיחות על חשבוננו. לפני שבוע הוא כתב, 'אני צריך גלולות שינה כי אני לא אשן בגלל איומי האמנים". מדוברות של המוזיאון נמסר שהמשא ומתן נכשל כי 'האמנים הקשיחו את עמדתם'. זה פשוט שקר - אנחנו ריככנו בהדרגה את ההצעות", הוא אומר.
בדבריה, מביעה מארי כהן ביקורת על התנהלות הוועד המנהל של המוזיאון. "עבורי – אני חושבת שכל הסיטואציה הזו היא בעצם מצע מעולה לדיאלוג על מה קורה כאן, על איך דברים מתנהלים, על פתח לחוקה ותקנה, איך דברים צריכים להתנהל. זה ידוע כרגע לכולם שלמוזיאון אין מנהל, ובגלל זה הדבר הזה נפרץ", היא אומרת. מארי כהן מסבירה כי מבנה הוועד המנהל הוא שגוי מיסודו: "בוועד של המוזיאון יושבים אנשים שלא עשו תואר ראשון באמנות. זה כמו שייכנס אדם שלא מבין ברפואה לחדר ניתוח. את מבינה? אף אחד מהפאנל של וועד המוזיאון לא למד אמנות. איך אפשר לשפוט יצירה כשאתה לא מבין בתחום? צריך לחקור, לקרוא, להבין, לא לכנס ישיבה תוך 17 שעות ולהחליט החלטות בלי ידע מוקדם ובלי הסברה".
מארי כהן אומרת ש"זה מעבר לעניין המניעה של חופש הביטוי – זה גם עניין של איך מתנהלים. גם על חופש הביטוי יש דיאלוג. מנהלים דיון, לא עושים את זה בערב הפתיחה, של מוזיאון שנפתח אחרי שהיה סגור ארבע שנים!". לכהן יש פיתרון למצב הזה. "אני חושבת שצריך לעורר את שר התרבות, לעשות רעש: צריכה להיות תקנה לפיה במוזיאון חלק, או אפילו חצי מהוועד חייב להיות מורכב מאנשי תרבות ואמנות".
מכרמל שאמה הכהן נמסר: "אותם אומנים בריונים היו רגילים שכולם רועדים מפחד הלובי שלהם בתקשורת ומהתלהמותם האוטומטית תוך שהם מוציאים שם רע לאומנים נפלאים רבים, עד שהגיעה העיר ר"ג ובית המשפט והעמידו אותם במקומם שהוא ליצור אך לא לכפות ולא להלך אימים על אף אחד בטח לא על נבחרי ציבור. ליצירות מבזות, מסיתות, גזעניות ואנטישמיות אין ולא יהיה שום מקום על שום קיר ציבורי עירוני בר"ג".
ממוזיאון רמת גן נמסר: "מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית מביע צער ואכזבה על תוצאות הליך הגישור בין האמנים לנציגי עיריית רמת גן. המוזיאון היה שותף לכל המהלכים למציאת פשרה ופעל בנחישות לקידום המשך קיומה של התערוכה. לאור העובדה כי לא הושגה הסכמה, ובהחלטת האמנים, רוב עבודות התערוכה ״המוסד״ יוסרו והתערוכה במתכונתה המקורית תינעל. בימים אלה יתכנס הצוות המקצועי במוזיאון לבחינת המהלכים האוצרותיים ולתכנון התערוכה הבאה. לצד זאת, המוזיאון ייזום סדרת אירועים, מפגשים, דיונים ורבי - שיח פתוחים סביב הסוגיות המרכזיות שהציף המשבר ולקידום הסדרת האוטונומיה של מוזיאונים וניסוח נהלים חד משמעיים בדבר אי התערבות כל הדרגים הפוליטיים יהיו אשר יהיו, בתכניהם ובהחלטות האוצרים והצוותים המקצועיים כמתחייב בחוק המוזיאונים".
"המוזיאון ינקוט בפעולות אלה בשיתוף עם הארגונים המקצועיים של אוצרים, אמנים, ומוסדות תרבות ואמנות וגופים חינוכיים. המוזיאון רואה במשבר, הזדמנות להעלות לדיון נושאים ערכיים ועקרוניים ולקדם יעדים מהותיים לקידום האמנות הישראלית, לקידום מוזיאונים ומעמדם במרחב התרבות המקומי, בתוך קהילת האמנות, בקרב שוחרי תרבות, ובקרב הציבור הרחב, בהם ילדים ונוער. אנו רואים חשיבות רבה בקידום השיח והיעדים הללו במישורים מקצועיים, אתיים וחינוכיים. פרטים על האירועים המתוכננים יפורסמו בקרוב".