הסופרת עמליה כהנא כרמון, כלת פרס ישראל לספרות ופרס נשיא המדינה לספרות, מתה לפני אחד עשר ימים בגיל 93. על פי הדיווח וההספד הספרותי לכהנא כרמון, שפורסם לראשונה באתר "הארץ", משפחתה בחרה שלא לחלוק עם התקשורת את דבר מותה. הסופר וחוקר הספרות אברהם בלבן פרסם היום (27.01) שקיבל אי-מייל מקוראת אלמונית שסיפרה לו על דבר מותה של כהנא כרמון, ובשיחת טלפון עם בנה, חגי, אושרו הפרטים - כהנא כרמון נפטרה ממצוקה נשימתית מתמשכת, והובאה למנוחות לפני עשרה ימים בכפר סבא, בטקס משפחתי. "אנחנו העדפנו שזה יהיה במסגרת המשפחתית שלנו. אם יתארגנו איזה ערבים או אירועים אחרים לכבודה, המשפחה לא רוצה להיות מעורבת בכך", אמר כרמון לבלבן.
כהנא כרמון נולדה בקיבוץ עין חרוד ב-1926, שעברה עם משפחתה לתל אביב בגיל צעיר. היא בוגרת הגימנסיה העברית בתל אביב, ופרסמה כנערה סיפור קצר ראשון בעיתון "על המשמר". עבדה כמזכירה, כמורה פרטית וכספרנית. קובץ הסיפורים הראשון שלה, "בכפיפה אחת", התפרסם ב-1966 ואחריו רומנים וקבצי סיפורים נוספים, בהם "וירח בעמק איילון", "ליוויתי אותה בדרך לביתה" ו"כאן נגור". היא הנחתה סדנאות כתיבה באוניברסיטאות, וב-2006 קיבלה תואר דוקטור של כבוד לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב.
כתיבתה נחשבת לעתים למסובכת, אך תמיד לעשירה, מורכבת, סוחפת ורבת דימויים. יצירותיה, בהן הסיפור הקצר "נעימה ששון כותבת שירים" והנובלה "לב הקיץ, לב האור" הפכו למושאי מחקר אקדמיים והשתלבו גם בתוכניות הלימוד לבגרות בספרות. ספר נוסף של כהנא כרמון, אוסף מסות, ביקורות והרצאות שהעבירה, נמצא עדיין בעבודה.