אנתולוגיית "אנטיקליימט" זמינה להורדה ללא עלות באתר "עברית" מתוך כוונה לעורר מודעות למשבר האקלים.
משפחה ירוקה / מאיה ערד
- זהו? להתחיל? איך נעשה את זה? שאני פשוט אדבר? את רושמת? יופי.
- לא, תודה לך. אגב אני קוראת אותך כל שבוע. דבר ראשון. אני מרגישה שסוף סוף יש מישהו בדיוק בראש שלי. הרבה אנשים סביבי חושבים שאני משוגעת, או שאני פריבילגית שמתעסקת בבעיות של עשירים. או שהכי גרוע, הם נעשים דפנסיביים. אני לא יודעת למה. אולי כי כשהם רואים מישהו כל כך מושקע בעניין זה גורם להם להרגיש אשמים.
- אני עוד לא מאמינה שזה קורה! זה היה החלום שלי, להופיע במדור שלך. "משפחה ירוקה" זה בדיוק אנחנו. לא שיש לי ברירה – השם שלי מהבית זה גרינברג, הה הה. אנחנו מה שנקרא משוגעים לדבר. פונדמנטליסטים, במובן המילולי. מן היסודות.
- כשקנינו את השטח היה פה בית סוכנות משנות החמישים שהיינו חייבים להרוס. היה לנו ברור שאנחנו הולכים על בנייה ירוקה. בלוקים מבודדים. פאנלים סולאריים. מים אפורים לכביסה והשקיית גינה. תיזזנו את הארכיטקטית בלי סוף. את יודעת מה זה למצוא מקום לשלושה מטענים חשמליים למכוניות? אבל הריב הכי גדול היה על החבלי כביסה. היא חשבה שזה לא אסתטי. שממילא כולם שמים במייבש. אני התעקשתי: מייבש זה פשוט פשע כשיש לנו שמש כזאת בארץ. היא רצתה להסתיר את זה עם איזה קיר, שלא יפגע בקווי המתאר של הבית, אבל אני אמרתי, להיפך! אני גאה שיש לי חבלי כביסה.
- זה הכלי של הקומפוסט. בהתחלה הייתי שמה את כל הקליפות והשאריות בקערה עד שהייתי מעבירה לערימה בחצר, אבל כולם התלוננו שזה מסריח ומלא ברחשים, ושעדיף לוותר על זה. נראה לך? מצאתי כלי מחימר, עבודת יד. סופג את הריחות. מרפדים בנייר אורז, גם הוא אורגני, וכשמתמלא זורקים הכל לערימה בחוץ. כאן, למטה, החומרי ניקוי. הכל על בסיס חומץ וסודה לשתיה. שום כימיקלים. הכל מגיע למים שלנו אחרי זה.
- הדברים האלה הם בנפשי. זה הבית שלנו. הכוכב שלנו. העתיד של הילדים שלנו. יש לי ארבעה ילדים ואני לא ישנה בלילות כשאני חושבת מה אני משאירה להם. מה כולנו משאירים לילדים שלנו.
- כן, ארבעה. את שני הגדולים עוד גידלתי עם חיתולי בד. אחר כך הגיעו לארץ חיתולים מתכלים.
- פה המזווה. כמו שאת רואה, הכל בצנצנות זכוכית. קונה בתפזורת. שום פלסטיק. אפילו מברשות שיניים אני קונה מבמבוק. תוצרת תאילנד. עולה פי שלושה, אבל מה לא עושים למען הסביבה. גם מוצרי טיפוח – רק טבעי. את יודעת מה יש בקרמים המסחריים? נפט! את היית מורחת נפט על הפנים שלך? גם בגדים, אגב, רק אריגים טבעיים. כותנה, פשתן, במבוק, טנסל. את ידעת שחלקיקי פלסטיק מאריגים סינתטיים יורדים בכביסה ומזהמים את המים שלנו?
- בואי, נשב בגינה. שתלנו רק צמחים ילידיים. שום דשא. ושם, בפינה, מסלעה של קקטוסים. רציתי מין גן זן, אבל עם טוויסט ים תיכוני. שתלנו חצי חצי, עצי צל ועצי פרי. הכל מושקה במים ממוחזרים. אגב, ממש לא צריך בית פרטי. ראיתי באינטרנט גינות במרפסות, עציצים על הגג. כל אחד יכול לעשות משהו. בגלל זה רציתי לשתף אחרים, לתת השראה. אני מאמינה שכל דבר שאתה עושה משפיע. לא משנה כמה קטן.
- תודה. זה אומר לי הרבה.
- כן, אם היתה תחרות המשפחה הירוקה היינו מועמדים רציניים מאוד.
- אגב, חשבת על זה פעם?
- לא, לא לחלק ציונים. אבל כן לעשות איזה דירוג, לתת משוב. אנשים שמים בקבוקים במיחזור וחושבים שהם הכי ירוקים בעולם. טוב לתת להם איזו אמת מידה אובייקטיבית. נגיד, אתה ממחזר ולוקח שקיות בד לסופר? ירקרק. קומפוסט ומכונית חשמלית? ירוק. עוד יותר מזה? ירוק עד. והכי הכי, ירוק רעל, יענו, מורעלים.
- כן, כמונו.
- ברור, תמיד יש מה לשפר. אני מודה שעל הטיסות עוד לא ויתרנו, אבל משתדלים להפחית. בשנה האחרונה פשוט התאהבנו ביוון. זה רק שעה מכאן. מי צריך את כל הרזורטים האלה בסיישל.
("אנטיקליימט". עיצוב עטיפה: נטלי סמו דוראני)
- מה שאלת? תזונה, כן, זה חשוב לנו מאוד. הכל אורגני, כמה שיותר מקומי, עונתי. אני לא מבינה למה אנשים מתעקשים לאכול ענבים בחורף ותות בקיץ. חוץ מבזבוז האנרגיה ביבוא גם אין מה להשוות את הטעם. אנחנו מקבלים פעם בשבוע אספקה ישר מהחקלאי ומה שצריך אני משלימה אצל הירקן שלי, שהוא בוטיק, עובד עם מגדלים קטנים, משקים משפחתיים. מבשלים הרבה בבית. את יודעת כמה פלסטיק הולך בכל המשלוחים של המסעדות? כמה אוכל מתבזבז שם?
- מה? מה הכוונה, הפיל שבחדר?
-רק אורגני. עוף, הרבה דגים, קצת בקר. שום כימיקלים או אנטיביוטיקה.
- מה זאת אומרת איך אני יכולה לאכול בשר אם כל כך אכפת לי מהסביבה? מה זה קשור?
- וחקלאות לא מבזבזת? כל יום נהרסים אלפי דונם של יערות גשם בשביל לגדל חיטה וסויה. את יודעת כמה חיות מתות כששטחי המחיה שלהן הופכים לשטחים חקלאיים? ומה עם בני אדם, עליהם לא חבל לך? מה עם העניים בבוליביה שרעבים כי הטבעונים אכלו להם את כל הקינואה? והילדים בברזיל שנהרגו כשקטפו בשבילך את האסאי שאת כל כך אוהבת בשייק שלך? אם כבר מדברים, מה עם הילדים בסין שייצרו את הטלפון שלך? למה שלא תכתבי עליהם במדור שלך?
- אני אגרסיבית? את זאת שמתנפלת עלי משום מקום!
- כן, לזה אני קוראת מתנפלת.
- זה בדיוק מה שאמרתי, אנשים נעשים דפנסיביים כי משגע אותם לראות מישהו יותר ירוק מהם. לכן את מחפשת אותי בפינות. לא הגזמת, לוותר על בשר? מה עוד? לגור במערה? להפסיק להתקלח?
- סליחה.
- כן, אני בסדר.
- אני מצטערת שהתפרצתי ככה. פשוט, זאת היתה פנטזיה שלי. כל כך רציתי שתכתבי עלי. ראיתי כבר בעיניים את התמונה שלי, עם הערימה של הקומפוסט, או ליד המסלעה. כבר דמיינתי בדיוק את הכותרת: ביקור בבית אקולוגי שהשאיר אותנו ירוקים מקנאה. זה טיפשי, אה? ילדותי. אבל כל כך רציתי שיכתבו עלי פעם בעיתון...