עם כל הכבוד למאבק בין המינים, בין ימנים לשמאלנים, בין שחורים ללבנים, בין מזרחים לאשכנזים – בסופו של דבר, העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים – כאלה שמתמוגגים ממחזות זמר וכאלה שמקבלים פריחה רק מהמחשבה על צפייה באחד. אם אתם משתייכים לסוג השני, האלרגי לז'אנר המרקד והמזמר, הכתבה הזאת ממש לא בשבילכם אבל אם אתם צרכני מחזות זמר, אפילו בתחילת הדרך, כנראה שאתם מוכנים לשלב הבא: אופרטה. אל בהלה, זה רק נשמע כבד אבל בפועל מדובר באופרה אחרת לגמרי.

האופרטה היא מוצר בידור נצחי שנמצא על הגבול שבין האופרה והתיאטרון. ז'אנר מחזות הזמר חייב הכול לאופרטה שהקדימה אותו בכמה שנים טובות. זוהי גרסה ניאנדרטלית למחזמר של לפני 100 שנים; אופרטה היא בעצם כל מחזמר שנכתב בין אמצע המאה ה-19 ועד לתחילת המאה ה-20. המוזיקה שלה קלילה בהרבה מזו של האופרה אך קלאסית יחסית למחזמר מודרני. האופרטה נחשבת עממית יותר, היא לא מעודנת בתכניה ולא מתנשאת כמו אמה הלא חוקית, האופרה האריסטוקרטית. אם כבר, היא לועגת לחברה הגבוהה ולמעמדות בכלל.

אין תמונה
ססגונית כמו הקוביה ההונגרית
אחרי שלושה ביקורים בלתי נשכחים וקבלת פנים חמה במיוחד מצד הקהל הישראלי, תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט מגיע להתארח שוב בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. בפעם הקודמת (לפני שנתיים) הם זכו לתשואות נלהבות, הן מצד המבקרים והן מצד הקהל, כשהציגו כאן את "נסיכת הצ'רדש" מאת המלחין היהודי-הונגרי אמריך קלמן. הפעם הם חוזרים עם הפקה נוצצת וסוחפת של אחת האופרטות המצליחות מבית היוצר של קלמן, "הביידר". מדובר בהפקה משותפת עם התיאטרון הלאומי למחזות זמר של סט. פטרבורג, שמציגה עיבוד חדש ועדכני לאופרטה משנת 1921, בו סדר המערכות והקשרים בין השחקנים שונו וגם הסצנות הדרמטיות שודרגו, כדי להקל על הקהל להזדהות עם העלילה.

תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט הוא בית היוצר המרכזי באירופה להפקות מז'אנר זה, שבודפשט היא מולדתו. התיאטרון נוסד בשנת 1923 ועם פתיחתו החל תור הזהב של האופרטות ההונגריות. האופרטה ההונגרית היא חיננית וקופצנית, וכל תכליתה הוא לבדר את הקהל. לאורך המופע היא דואגת לשמור על קריצה לקהל כדי שלא ייקח אותה ברצינות יתרה. כמיטב המסורת של מחזות הזמר הגדולים של ברודוויי הניו יורקי ושל הווסט אנד הלונדוני, גם האופרטות ההונגריות עשירות מאוד ברמת ההפקה – במות מתחלפות, תלבושות ססגוניות וכמובן, עשרות משתתפים שמזמרים ורוקדים, שותים וגם מתמזמזים לא מעט.

אין תמונה
עסיסית כמו גולש
בבסיס כל אופרטה עומד סיפור רומנטי כלשהו, לרוב סביב זוג צעיר שהאהבה נשללת ממנו אבל לעולם ימצא את הדרך אל ההפי-אנד. לצדם תמיד קיים זוג נוסף שמשמש כאתנחתא קומית, להם נכתבת מוזיקה קלילה יותר והם נזקקים לכישורי ריקוד ולכישורים קומיים. לצד שני זוגות אלו מגוון של דמויות רציניות וקומיות, ומאחר שהאופרטה מורכבת מדיאלוגים רבים ששזורים בין הקטעים המושרים, תפקידי הזמרים-שחקנים באופרטות הם תובעניים למדי. הם גם צריכים לשלוט בשירה ברמה אופראית, גם לדעת לשחק ותוך כדי להצליח לרקוד בלי הפסקה. אותו סטנדרט גבוה בשילוב עם שמחת החיים ההונגרית המפורסמת, זיכה את תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט להצלחה בינלאומית גדולה ברחבי העולם. ובצדק.

הקהל המשיך למחוא כפיים במשך 10 דקות

"הביידר" מגוללת את סיפורו של רג'אמי, נסיך הודי המתגורר בפריז, שמתאהב באודט, שחקנית מקומית ופרימדונה רצינית, ולא מוכן לחזור למולדתו לפני שיתחתן איתה. הנסיך ההודי הפך בהפקה החדשה לרווק מודרני שחונך באוקספורד, חובב מרוצי אופנועים ומלחין אופרטות בסתר בשעות הפנאי. למעשה הקהל זוכה לכרטיס 1+1: אופרטה בתוך אופרטה. בסצנות מסוימות ההצגה יוצאת מהבמה והאולם כולו הופך לזירת ההתרחשות. שלא כמו באופרה קלאסית, שם צריך להמתין בסבלנות לאריה הטובה הבאה, באופרטה אין רגע מת על הבמה. האקשן נמשך כשלוש שעות שכוללות הפסקה ואת ההשתחוויה הארוכה ביותר שראיתי מימיי – 10 דקות! – והוא לא מפסיק לשלהב את הקהל ולהפתיע אותו. התפריט כולל ריקודי קאן קאן שובביים אה-לה-מולן רוז' יחד עם פוקסטרוט אמריקאי מוקפץ עם הרבה מאוד קארי. רוב הזמן האופרטה נראית כמו סרט בוליוודי מרהיב על הבמה – חגיגה אמיתית לחובבי הז'אנר. 

אין תמונה
מתוקה כמו קרמשניט
יותר מהכול, המבצעים המוכשרים עם הקולות האדירים שעל הבמה בשילוב התזמורת החיה, שמקימים לתחייה את המוזיקה המכשפת של קלמן, מעבירים את הקהל חוויה אדירה ברמה הרגשית. לא לשווא קלמן נחשב לאחד משלושת אלופי האופרטות בכל הזמנים (יחד עם יוהן שטראוס ופרנץ להאר). המורשת ההונגרית מאוד דומיננטית במוזיקה שלו, וכבר מהאופרטה הראשונה שחיבר ב-1908 (מתוך יותר מ-20) זכה להצלחה מסחררת, לא רק בהונגריה, אלא בכל אירופה. השמועה מספרת שהיטלר היה חובב מושבע של האופרטות של קלמן, והוא הציע למלחין היהודי מעמד של "מעין ארי", אך קלמן בחר לעזוב את אוסטריה, שבה חי יותר מ-20 שנה, וחזר להונגריה מולדתו. בהפקה החדשה של "הביידר" הנעימות והמקצבים המרתקים של קלמן פוגשים שוב את להטוטי הבימוי של מיקלוש גאבור קריני, שמתפקד מאז 2001 גם כמנהל תיאטרון האופרה הממלכתית של בודפשט ונחשב בין היוצרים המובילים בעולם התיאטרון המוזיקלי בהונגריה. השילוב בין צמד הענקים יצר תוצאה סופית מתוקה כמו קיורטוש, עסיסית כמו גולש וססגונית כמו הקוביה ההונגרית המפורסמת.

אז נכון, מהתאים העליונים שמקיפים את חלל בית האופרטה המפואר בבודפשט עם השנדלירים המרהיבים והארכיטקטורה האצילית שמעוצבת בסגנון ראשית המאה הקודמת, החיים באופן כללי נראים יותר טוב. בכל זאת, לא בכל יום ממשלת הונגריה מזמינה אותך להתרווח בהם ולצפות באופרטה, אבל אין לי ספק שהמוסיקה המרגשת, ההומור השנון והרומנטיקה המתוקה של "הביידר" יגרמו גם לקהל הישראלי בבית האופרה התל אביבי להתלהב. את האופרטה, שתוצג במסגרת עונתה ה-30 של האופרה הישראלית (12.2-19.2), ילוו כתוביות מוקרנות בעברית ובאנגלית וגם הפעם צפויה לכם הפתעה, כשהדמויות לפתע ישירו בעברית בלי הכנה מוקדמת. אם אתם ממוצא הונגרי, חובבי מחזות זמר, סרטים בוליוודיים או אפילו סתם בא לכם לראות הפקה ברמה של ברודוויי, בהחלט כדאי לכם לתת ל"ביידר" הזדמנות לבדר אתכם.