איזה ספרים מונחים על השידה שלך כרגע?
"מונח לי על השידה 'המיעוט הנבחר' מאת צבי אקשטיין ומריסטלה בוטיצ'יני, שנתן לי במתנה חבר אוטו-אנטישמי, ורוצה שאדבק במחלה. עוד לא התחלתי לקרוא, ולכן אין לי מושג אם המזימה האנטישמית של החבר תצלח או לא. בנוסף, יש לי ספרון קטן של פטר וייס, 'פרידה מן ההורים', שזה ספר יפהפה. המליץ לי על פטר וייס גולה איראני מבהיק בחוכמתו, ומצאתי בינתיים רק את הספר הזה. בנוסף, אני קוראת את כתב היד של ספרה החדש של נעה ידלין, ונהנית עד בלי די. יש למה לצפות".
מי הסופרים האהובים עלייך?
"אני אוהבת את פטריק וייט. הוא פשוט מוזר באופן שאין שני לו, וקראתי עליו שהיה מרושע מאוד והיה יורד רצח על כל החברים המעריצים שהסתופפו בסלון שלו, סטייל אלתרמן. איכשהו זה האהיב אותו עליי עוד יותר. אני אוהבת גם, כמו כולם, את דויד פוגל. הוא שם ללעג כל מיני הפקות קולנועיות וטלוויזיוניות שמדמות שבתחילת המאה העשרים כולם היו עציים וחסרי הומור ויצר מיני. כשקוראים פוגל רואים כמה זה שגוי מהיסוד. ואני אוהבת גם את הסופרת מעין בן הגיא, מחברת 'ים ויבשה', על הכתיבה החכמה והיפה והצלולה שלה, וגם כי היא החברה הכי טובה שלי, למזלי".
מי הדמות הספרותית האהובה עלייך?
"אני אוהבת את אבנר מ'התגנבות יחידים' של יהושע קנז. כשפוגשים את אבנר בחלק הראשון של הספר, רואים אותו דרך עיניו של המספר מלאבס, בן דמותו של הסופר. מלאבס נמשך אל אבנר, המהופך לו, אבל גם לא סובל אותו. בחלק השני אבנר מופיע כדמות לעצמה, וזה מעבר מעניין שמאפשר לקורא להתנער מהמבט השתלטני של מלאבס ולתת לאבנר ניסיון נוסף. איזה מבריק זה. הוא דמות חלשה וטרגית וברור שהטרגיות והחולשה נמשכות גם הלאה אל חייו, אחרי שהספר אמר את דברו".
איזה ספר את מצטערת שלא כתבת בעצמך?
"כשאני חושבת על זה שקארסון מק'קאלרס התחילה לכתוב את 'צייד בודד הוא הלב' בגיל תשע עשרה, אני מתמלאת תחושת אפסיות. גם בגיל שמונים לא אצליח לכתוב ספר מרהיב כזה, וצר לי על זה".
איזה ספר קראת ולא הבנת ממה כולם מתלהבים?
"ג'ונתן פראנזן – על מה ההתלהבות? מה מוצאים בקש המיובש הזה? אין לי תשובה".
איזה ספר היית מכניסה לתכנית הלימודים לבגרות?
"את 'עץ עשן' של דניס ג'ונסון, ספר על מלחמת וייטנאם והדהודיה. אמנם זה ספר שמן מאוד שיכביד על התיק של התיכוניסט, אבל הוא קולנועי וצלול מאוד, ובדרכו החכמה הלא מטיפה הוא מבהיר חד משמעית שהמלחמה דופקת. עדיף להבין את זה לפני הצבא מאשר במהלכו".
איזה ספר היית שולחת במתנה לראש הממשלה?
"'אמר לו ביבי, ואתה חושב שהם טועים?
ענה לו אביו, היה לך פעם אח בסיירת שהיה נהיה ראש ממשלה אבל הרגו אותו ואתה הלכת בעקבות הצל שלו וחשבת שאם תתחבר עם הצל שלו תהיה הוא וכל הזמן בעטו לך בראש לתת לצל שלו לברוח ואז הצל שלו נעלם ואתה רודף את הצל של עצמך בדמות אחיך אבל אתה לא אחיך.'
אמנון נבות, 'מקראות ישראל" – "קו הרקיע'. ביבי כגיבור טרגי בספר יפהפה ומקשה, של מחבר מתוק ומקשה לא פחות".
מה הספר האהוב עלייך ביותר?
"אין לי תשובה חד משמעית, אבחר ב'הרבה צרות היו לו עם המלחמות' של וולפגנג בורכרט, שמוכיח כמה ספרות יכולה להיות רעננה ומגניבה וחדשנית גם כשהיא בת שמונים, מה שלא קורה כמעט באמנויות אחרות, שמתיישנות מהר ומאבדות מהעדכניות שלהן. מספיק לקרוא שם סיפור קצרצר אחד כדי להבין: הספרות שולטת, וכל השאר יכולים לאכול אבק".
איזה ספר את מתפדחת שעוד לא קראת?
"'מלחמות היהודים ברומאים'. משה קצב כבר קרא פעמיים, אני עוד לא פעם אחת".