אין דבר שהחברה האנושית רוצה יותר מאשר את היכולת לדעת מה יהיה בעתיד – ואין דבר שצבאות רוצים יותר מאשר לדעת אילו מלחמות הם יצטרכו להילחם. הם לא נוטים לחפש את התשובה בבניין מדעי הרוח באוניברסיטה, אבל ב-2018 זה בדיוק מה שקרה בעיר אחת בגרמניה, שם יצא לדרך "פרויקט קסנדרה". אקדמאים מהמחלקה לספרות באוניברסיטת טובינגן, בהובלתו של הפרופסור לספרות השוואתית יורגן ורטהיימר, חקרו במשך שנתיים איך ספרים יכולים לעזור לנבא מלחמות, עימותים, משברים הומניטריים ומהפכות.
משום שהם עשו זאת בפרויקט משותף עם משרד ההגנה הגרמני, ומרבית הקולגות שלהם אינם אוהדים של הצבא, הביקורת לא איחרה לבוא. החוקרים העידו שהתלבטו אם לפרסם את דבר עבודתם, וגם שהיו ימים שבהם הם חששו שמשרדיהם יותקפו. בסוף, כל מה שהם קיבלו זה מאמר דעה מלגלג בעיתון המקומי והרבה אנשים שלא התייחסו לפרויקט ברצינות. "הם פשוט חשבו שהשתגענו", אמרה איזבל הולץ, קולגה של פרופ' ורטהיימר.
בכתבה נרחבת במגזין סוף השבוע של הגרדיאן חשפו החוקרים את מה שהספיקו בשנתיים שבהן המחקר הלא שגרתי שלהם זכה לתקצוב. ורטהיימר, יליד מינכן ובן לאב יהודי שברח ממחנה הריכוז דכאו, החליט לפני כמה שנים שבכוונתו לבדוק מה אפשר ללמוד מספרים בנוגע לעימותים עתידיים וכתב על כך מכתב לשרת ההגנה הגרמנית דאז. הוא קיבל את ההזדמנות להוכיח את התיאוריה שלו באמצעות חקירה ספרותית של השנים שקדמו למלחמה בקוסובו ולהקמת ארגון בוקו חראם בניגריה.
כדי להיות מסוגלים לזהות טרנדים בספרות מקומית בכל מיני מדינות, הצוות של ורטהיימר פנה לסופרים בולטים ברחבי העולם, שחלקם הגיעו לכינוס מיוחד בפריז. ביניהם היה גם דויד גרוסמן
בגרדיאן, הוא מסביר כי הוא מאמין שלסופרים גדולים יש מעין "כישרון חושי", ולכן לספרות יש נטייה לחשוף טרנדים ומצבי רוח חברתיים, במיוחד במצבים שבהם השלטון מנסה למנוע דיון ציבורי. "סופרים מייצגים את המציאות בצורה שבה הקוראים שלהם יכולים באופן מיידי לדמיין את העולם ולזהות את עצמם בתוכו. הם פועלים במישור שהוא גם סובייקטיבי וגם אובייקטיבי", אמר. לדבריו, אם מדינות יוכלו לקרוא ספרים כמעין סיסמוגרף ספרותי, הן יוכלו להתערב בקונפליקטים בעלי פוטנציאל אלים לפני שהם מתפוצצים.
לפעמים סקנדל ספרותי הוא לא רק סקנדל ספרותי
מהר מאוד החוקרים הבינו שאינם מעוניינים רק לסרוק טקסטים ולדלות מילות מפתח – את זה יכולים לעשות אלגוריתמים, ולא חסרים פרויקטים צבאיים ששמים את מבטחם בבינה מלאכותית. הם גם ידעו שטקסטים מתורגמים לא באמת מספרים את הסיפור, ושהם לא יוכלו לקרוא ספרים בכל השפות האלה שהם כלל לא מבינים. הם החליטו להתמקד במה שהם מכנים "תשתיות ספרותיות". "האם ספר זכה לפרסים ממלכתיים? האם ספר הוחרם או סופר נאלץ לעזוב את ארצו?", אלה דברים, לפי החוקר פלוריאן רוגה, שיכולים לרמז על טקסטים שעלו על משהו, שמדבררים נרטיב של השלטון, או לחילופין, שמעצבנים את השלטון. בנוסף, החוקרים רצו לספק יתרון כלשהו על פני בינה מלאכותית, ולצורך כך רצו להראות שהספרות יכולה לנבא את המציאות של עוד שמונה-תשע שנים, ולא עוד שנה-שנתיים. כדי להיות מסוגלים לזהות טרנדים בספרות מקומית בכל מיני מדינות, הצוות של ורטהיימר פנה לסופרים בולטים ברחבי העולם, שחלקם הגיעו לכינוס מיוחד בפריז. ביניהם היה גם דויד גרוסמן הישראלי.
הדוגמה של קוסובו הייתה הראשונה שאותה הציגו אנשי פרויקט קסנדרה למשרד ההגנה. הם הראו שתשומת לב לסקנדל ספרותי סביב מחזה מ-1983 ולגירושם של סופרים לא סרבים מאיגוד הסופרים הסרבים ב-1986, יכולה הייתה להראות שמוסדות ספרותיים ניבאו את המלחמה שהחלה יותר מעשור אחר כך. כמו כן, הם התייחסו לכך שבשנים שלפני המלחמה לא פורסמו כמעט רומנים שבהם חברויות או סיפורי אהבה בין אלבנים לסרבים. גורם במשרד ההגנה אמר לגרדיאן בעקבות זאת כי "נגד כל האינסטינקטים שלנו, התרגשנו מתוצאות המחקר".
בהמשך, החלו ורטהיימר וחוקריו לעסוק בסכסוכים עכשוויים יותר. בין השאר, הם התעניינו באלג'יריה, מדינה שנחשבה למנומנמת יחסית גם במהלך האביב הערבי, אך שפרצו בה מהומות ב-2019. לפי חוקרי פרויקט קסנדרה, טרנדים ספרותיים יכלו להראות שהמדינה הולכת לעבר חוסר יציבות, בעיקר בזכות ספרים דיסטופיים (כמו ספרו של בואלם סנסל "2084", שמתייחס ל-"1984" של אורוול, ושנאסר לפרסום באלג'יריה אך עדיין נקרא על ידי אלג'יראים רבים). ככל שטקסטים מציגים פחות זוויות של המציאות, הם מקבלים ציון גבוה יותר מבחינת מסוכנות במדרג של חוקרי קסנדרה, והספרים האלג'יראים לגמרי הלכו לכיוון של נקודת מבט אחת.
אחד הדוחות האחרונים שחוקרי הפרויקט הגישו לפני שהמימון שלהם הופסק בסוף 2019 היה בנוגע לחוסר יציבות בקווקז. החוקרים ציינו שם כי ממשלת אזרבייג'ן החלה לשלוח לספריות בגיאורגיה ספרים עם מסרים אנטי-ארמניים, בהם גם ספרי שירה. מבחינת החוקרים, זה היה סימן שאזרבייג'ן מכינה את התעמולה לקראת עימות נוסף עם ארמניה. ואכן, בשנה שעברה, האלימות התלקחה בחבל הסכסוך נגורנו קרבאך, וגבתה את חייהם של 6,000 חיילים ואזרחים.