תאטרון הקאמרי מודע היטב לדיון הציבורי סביב "זה אני", המחזמר החדש בבימויו של מאור זגורי, המבוסס על שיריו של אייל גולן. המודעות הזאת נכחה בכל חלק בחזרה הפתוחה שנערכה הבוקר (19.03) באולם החזרות של התאטרון, בו הוצגו בפני עיתונאים ומבקרים קטעים ראשונים מהמופע. הרצון לדבר, ובו זמנית גם לא לדבר על המחאה הציבורית הקלה נגד הבחירה בגולן כאמן לבסס עליו שירים, שולב בדברי הפתיחה של זגורי, שאמר "כל מחאה היא לגיטימית, וכנראה גם זו", אך התעקש שיש הבדל בין מחאה לבין ביטול מראש של יצירת אמנות. "וזו יצירת האמנות שלי", אמר על "זה אני". "אנחנו לא נגד אף אחד", אמר המחזאי, "אנחנו בעד עצמנו... אני מקווה שהעיניים שלכם יראו את האמנות ולא את הפרובוקציה". 

וגם ההצגה עצמה, כך נראה, עושה כמעט הכל כדי להתחמק מהתיוג הזה, מהמיתוג "ההצגה על אייל גולן". "זה אני" הוא סיפורה של משפחה ספרדית מסורתית בירושלים, ועל התמודדותה של הבת הצעירה, אדריאנה, עם מותה של האם זמן קצר אחרי לידתה. איציק כהן מגלם את נפתלי, אב המשפחה, שמות רעייתו - בגילומה של יסמין לוי - גורם לו להעמיק את המסירות שלו לדת. הוא מחנך את בנותיו באורח חיים הולך ומתחרד, ואף אוסר עליהן לשיר. הבת הבכורה, מיראבל (שמרית ששון), מסומנת כיורשת המיועדת לעסק המשפחתי - התזמורת האנדלוסית הראשונה בישראל, והבת האמצעית, נרודה "נרי" (מורן מזור), עוזבת את הבית ועוברת לתל אביב. על הרקע הזה, אדריאנה (נופר סלמאן) מגיעה לגיל הנעורים, ופוצחת במרד נעורים זעיר. היא רוצה להתגייס ללהקה צבאית, ויוצאת לפאב עם מלצרים מזמרים (בניהולה של "הפורטוגלית", בגילומה של ספיר סבן), שם היא תיחשף לאוכלוסיות שלא פגשה מחייה - זו דרכה המנומסת של ההצגה לומר 'ערבים' בלי לומר כמעט את המילה - ותלמד שאפשר לאהוב, לחיות בדו קיום וגם לשיר. את הדמויות הראשיות מלווה מקהלה מוכשרת להפליא של זמרים ורקדנים, שממלאים תפקידים שונים לאורך ההצגה.

זה אני
יסמין לוי ואיציק כהן
זה אני
עדי אלון ונופר סלמאן
זה אני
שמרית ששון

שימו לב מה *לא* נאמר כאן. בשונה ממחזות זמר בז'אנר הג'וקבוקס (מחזמר להיטים, בו לוקחים את רפרטואר השירים של אמן או להקה ובונים סביבו סיפור עלילתי), זגורי והקאמרי יצרו הפרדה מוחלטת בין האמן, גולן, ליצירתו. אפילו ב"מרי לו", ההפקה המצליחה של תאטרון הבימה על פי שירי צביקה פיק, היה איזה ניסיון לשאוב השראה מהזוהר הסבנטיז-י של פיק עצמו, אבל לא כאן. "זה אני" הוא סיפור אטום ונפרד מהביוגרפיה של גולן, והבחירה הזו מודעת, מובנת, ומובהקת. נוסף לשיריו של הזמר, השחקנים מבצעים, בין השאר גם את "מברוק עליק" ואת "שמחה גדולה הלילה", בניסיון להפוך את "זה אני" - אגב, בפרזנטציה שראינו לא נומקה הבחירה בשם גברי כל כך להצגה שעוסקת בעיקר בסיפורה של בחורה צעירה - לסיפור על מזרחיוּת באשר היא. סליחה, אפילו זה לא. על פי אתר הקאמרי זהו מחזמר "ישראלי". נטו. כלומר, בלי ערבים, בלי ערעור על מקומו של צה"ל בחברה, בלי להטב"קים חס וחלילה. ישראלי מהונדס ונקי כזה, שאפשר להסיע בין ערים ברחבי הארץ בלי להיתקל, חלילה, בהתנגדות של ראשי ערים או קבוצות פמיניסטיות מקומיות.

זגורי (ע"פי רעיון של דורון מור) זרק אל הקלחת של "זה אני" לא מעט קלישאות, והמבט החטוף שקיבלנו הבוקר גרם לחלקן להחליק בגרון באופן מאוד חלקי. מה שעבד ב"זגורי אימפריה" נראה איכשהו כבד, מסורבל וקלישאתי יותר על במת תאטרון, אבל כל הכובד הזה נעלם ברגע שהזמרים פותחים את פיהם. מנאמבר הפתיחה היפהפה של יסמין לוי, עבור במחרוזת הלהיטים של סבן, לואי עלי, עדי אלון והמקהלה ועד הביצוע קורע הלב של מורן מזור ל"אם יש גן עדן" - "זה אני" הוא מחזמר שעובד, ולפחות על פי החשיפה החלקית הזו, עובד מדהים. כמה מדהים? מורן מזור סיימה את השיר שלה בדמעות, והיא לא היתה היחידה. גם הנאמברים החלקיים של נופר סלמאן (שמגישה את "אלוהיי" באופן נקי ומרגש) יסמין לוי וכמובן, ספיר סבן (שסיפקה את אחד האודישנים הזכורים בתולדות הריאליטי המוזיקלי בישראל) מספקות ביצועים מופלאים.

ואכן, קהל העיתונאים הקר והביקורתי נמס מול החלקים האפקטיביים של המחזמר, בהם השירה (מאור סבג ניהל מוזיקלית), הכוראגורפיה של עוז מורג שמערבבת היפ-הופ, מחול מודרני וריקודי עם בלי כל מאמץ והבימוי של זגורי, וזה גימד את כל התלונות - פוליטיות ואמנותיות גם יחד, בהקשר הזה - שאולי התפתחו במהלך הצפייה.

האם "זה אני" יהיה להיט? אינני חוזה עתידות, אבל בואו: כן. זגורי סיפר שבתחילת העבודה על ההצגה, חשש שאף תאטרון לא יהיה מעוניין בה, והוסיף שְמור פנה אליו כיוון שלא היה שום מחזאי אחר בישראל שהכיר מספיק את השירים של גולן. אבל הקאמרי ידעו יפה מאוד ש"זה אני" הוא הצלחה פוטנציאלית, וזה מסביר גם את העמידוּת שהם מפגינים נוכח אותה ביקורת ציבורית. אבל נחדד: אחרי תצוגת התכלית הזו, ברור שלקאמרי היה חשוב יותר ליצור מחזמר טוב ממחמזר שמדברים עליו בתקשורת. אי אפשר להתעלם מהפרובוקציה שבהעלאת "זה אני", אבל לעזאזל, מי שיבלע את הצפרדע המוסרית הזו יצא ממנה בדמעות.

הצגת הבכורה של "זה אני" תיערך ב-16 באפריל