מבאטמן לריקוד מושחת: סרטי ההמשך הגרועים מכולם

9. רובוטריקים

אין תמונה — שקרינקים הם מי שקראו לדבר הזה סרט

תגידו מה שתגידו על איכות העלילה של רובוטריקים (למה בדיוק ציפיתם? האזרח קיין?), אבל אם הצלחתם לכבות את המוח למשך קצת יותר משעתיים, ולהתעלם מהצעקות ההיסטריות ששייה לה בוף מכנה משחק, יכולתם ליהנות מאקשן מגניב, תחושה של נוסטלגיה ומהפלא הפלסטי שהוא מייגן פוקס. הבעיה היא ששם זה היה צריך גם להיגמר: בלי קוביות אנרגיה, בלי לערב את הירח, בלי רובוטים חובבי ראפ. אבל בעיקר זה היה צריך להסתיים לפני שהכל הפך למין אורגיה מתכתית חסרת פשר, שבה לא ברור אם מי שנראה על המסך הוא הטוב, הרע או זאת שהחליפה את פוקס.

8. שודדי הקאריביים

יחסית לסרט שיצא לדרך אחרי שמישהו ביקר בדיסנילנד ואמר: "אה, תראו: ספינת פיראטים, בואו נעשה מזה סרט", ההצלחה של "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת" היא כמעט בגדר סנסציה. תסריט מקורי, כיף טהור של הרפתקה וג'וני דפ מסטול מהתחת, יצרו את אחת החוויות הכי כיפיות של קיץ 2003, עם הכנסות שיא ומועמדות לאוסקר השחקן הטוב ביותר. במקום לקחת את הכסף ולהפליג לנופש בחופי טורטוגה, החליטו בדיסני להכניס לנו עוד מזה, ובתלת מימד, עד שהתפללנו שמישהו ינטוש אותנו על אי בודד עם כדור אחד בקנה. תודה דיסני, עכשיו לא רק המתקן בלונה פארק עושה לנו בחילה.

7. גריז

הרבה לפני שמכתבי אהבה, וידויים קורעי לב ובוקסרים של גברים זרים החלו להסתובב בקרבתו, כבר ידענו שהניסיון של ג'ון טרבולטה לשחק אותה גנגסטר עם מעיל עור, שמספר לחבר'ה בחרוזים על הלילה של אתמול, נדון לכישלון. ובכל זאת זרמנו עם זה, כי "גריז" סימל תקופה נאיבית ותמימה של נעורים על רקע פסקול בלתי נשכח, כזו שאף מחזמר מאז לא הצליח לשחזר. אבל בהוליווד היו חייבים לנסות שוב ב-1982 עם מישל פייפר על תקן אוליביה ניוטון ג'ון, ונאמברים היסטריים כמו "אני הולך לשחק אותה הלילה". התוצאה? במשך 20 שנה אף אחד לא העז לצלם אנשים שרים ולהקרין את זה על מסך גדול.

6. אושן 11

נכון, אושן 11 בעצמו לא היה סרט מקורי אלא חידוש לקומדיית פשע משנות ה-60 בכיכובו של פרנק סינטרה, אבל הוא היה כל כך טוב עד שהותיר את המקור להתפורר בשקט במחסנים מבלי שאיש ירצה לראות אותו שוב. סטיבן סודרברג לקח את כל מה שמגניב בשילוב פיט-קלוני כדי ליצור את הברקה נטולת כל מאמץ. בדיוק ההיפך ממה שניתן לומר על הסרט השני בסדרה, שניסה לדחוף בכוח שמות חדשים לקלחת (ג'וליה רוברטס האוברייטד, קתרין זיטה ג'ונס המעייפת) ולהיראות קול בעזרת גנבים צרפתיים גמישים (כי כל שודדי הבנק הגדולים מתרגלים פלייה לפני היציאה מהבית), למרות שהרגיש עייף יותר מבלרינה בגמלאות.

5. בדרך לחתונה עוצרים בווגאס

חייבים להודות שכבר בסרט הראשון חשנו תחושת מיאוס עד כדי רפלקס הקאה. זה לא רק השם העברי הנורא או העובדה שמישהו חשב שיהיה מה זה קטעים להראות לנו מלא סצנות של תחת, זאת בעיקר התחושה שהרף שלה היה כל כך נמוך שכדי לצחוק היינו צריכים להתכופף. מי ידע אז שבדיחות הפיפי-קקי יהפכו לביוב של ממש רק שנתיים אחר כך? עם אותו סיפור, אותם תחתים, רק שהפעם הכל קרה בתאילנד. אם רק היה אפשר להשאיר אותם שם, הכל היה טוב, אבל הם יחזרו לסרט שלישי. תנו לנו להמר: תהיה שם סצנה של תחת. כבר מצחיק.

4. ריקוד מושחת

למרות האיומים של פטריק סווייזי, "בייבי" שכבה בפינה יפה מאד במשך 17 שנים, עד שאנשים רעים עם דולרים בעיניים החליטו לחטוף אותה לקובה ולהתעלל. כך נולד לו "ריקוד מושחת: לילות הוואנה", לא ממש פריקוול, לא באמת המשך, יותר מכל ניסיון להעתיק את העלילה הקלאסית מ-1984, על רקע תמונות של צ'ה גווארה, עשן של סיגרים ומבטא לטיני. את המעשה המגונה הזאת הם סיימו עם הופעת אורח של סווייזי ז"ל עצמו, בתפקיד ג'וני קאסל המזדקן, שמצדיקה את העונש המרבי שניתן להטיל על עוגמת נפש. אנחנו עדיין מחכים לתחילתו של המשפט.

3. שתיקת הכבשים

אם לחניבעל לקטר היה קצת מצפון הוא היה מנשנש את המוח של רידלי סקוט, לפני שיצליח ליצור זוועתון המשך לאחד המותחנים הפסיכולוגיים הגדולים בהיסטוריה. במקום לעשות את זה הוא בחר לקחת את הכסף והצטרף ל"חניבעל" ב-2001. בהיעדר עלילה הפכה אחת הדמויות המפחידות שנראו בקולנוע לנודניק סאדיסטי, שאפילו לקלריסססס המקורית נשבר ממנו. אחרי שמספיק פרצופים נאכלו, מעיים נפתחו ופרצי דם חסרי כל פרופורציה הושלכו לכל עבר, נדלקו האורות, ומה שהפחיד אותנו באמת היא ההבנה שבזבזנו על הדבר הזה שעתיים שלמות מהחיים.

2. ספיד

הרבה לפני שקיאנו ריבס הפך שם נרדף ל"טוב נו, אז לא חייבים לראות סרט היום", הוא דווקא נחשב לכוכב אקשן מבטיח עם תפקיד ראשי בבלוקבאסטר קיץ מצליח במיוחד. ספיד היה קצבי, מותח, מקורי, זרם של אדרנלין במסלול אקספרס לווריד – כל מה שצריך כדי לגרום לנו לצאת עם חיוך מהקולנוע. ריבס היה מספיק חכם כדי לומר די, ולסרב לחזור להמשך המיותר ב-1997. הבמאי, ג'ון דה בונט, חשב שזה דווקא רעיון מעולה, לקח את כל הכיף של אוטובוס שלא יכול לעצור והעביר אותו לסירת מרוץ בים. נותר רק לשאול איפה הצונאמי כשבאמת צריכים אותו?

1. באטמן

הרבה אויבים קמו לאביר האפל לאורך השנים. חלקם לבשו מסיכות, חלקם חשבו שהם פינגווינים וחלקם היו ליאם ניסן, אבל אף אחד לא היה אכזרי וחסר רחמים כמו ג'ואל שומאכר, האיש הכי חסר כישרון שזכה לצעוק "אקשן". "באטמן ורובין" הוא לא סתם סרט מחריד, עם זה עוד היינו יכולים לחיות. "באטמן ורובין" דרדר את אחד המותגים הכי מגניבים בקולנוע לתהום שרק כריסטופר נולאן יכול היה להוציא אותנו ממנה. מילא שהוא נראה כמו מסיבת האלווין מהגיהינום, מילא שג'ורג' קלוני הוא העטלף הכי גרוע בהיסטוריה, אבל אין שום חנינה בעולם למי שנתן לארנולד שוורצנגר תואר של דוקטור.

מצאתם טעות לשון?