אי אפשר להתחמק מסוזנה פפיאן בזמן האחרון. עם תפקיד ראשי בסדרה "סובייצקה" ומועמדות לפרס אופיר על תפקידה בסרטו החדש של אבי נשר, "גן קופים", פפיאן סוף סוף מקבלת את אור הזרקורים שמגיע לה - ותשומת הלב הזאת מעט מסחררת אותה. "עכשיו מדברים כל הזמן על הפריצה ואנשים מחפשים את הסיפור של המיוסרת שלא מצאה את עצמה", היא מסבירה, "אני חייבת להגיד שבשבילי כל שלב בדרך הייתה הצלחה אמיתית. הגעתי לארץ בגיל 15 וחצי ובגיל 19 כבר התקבלתי ללמוד משחק עם עברית מאוד לא טובה. מבחינתי הרגשתי שאני מתחילה מבור, לא מקרקע, כי אין לי עברית וכל המקצוע הזה הוא עברית. עבדתי על זה קשה".
ואכן, מאחורי החיוך הרחב והעיניים הנוצצות מסתתרת אישה חרוצה ומוכשרת עם נפש שעברה לא מעט לגיל 31. פפיאן נולדה בארץ, ובגיל שש עברה לארמניה עם אמה. את העברית היא שכחה לחלוטין ולמדה ארמנית. כמעט עשור לאחר מכן חזרה לישראל, לאחר שהוריה חזרו להיות יחד. היא עברה חבלי קליטה קשים, למדה מחדש את השפה, וחצי שנה לאחר מכן נהרג אחיה בהיתקלות בעזה. בשנים שחלפו מאז מצאה פפיאן מפלט בכתיבת מכתבים לאחיה, שעזרו לה להתמודד עם הכאב: "התחלתי לכתוב לו מכתבים, עשרות מחברות של מכתבים, וזה היה עוזר לי. הוא היה בן 20 ואני בת 16. יום אחד דיברנו בטלפון ולמחרת הוא נהרג. כל כך הרבה דברים לא נאמרו ולא ידעתי שבכלל רציתי להגיד לו אותם, כי זה מובן מאליו - זה אח. רבים מכות, אוהבים אחד את השני, גדלים באותו חדר. כשאומרים שהזמן מרפא, זה לא נכון. הזמן לא מרפא, זה לא עובר, זה שם אבל איכשהו צריך להמשיך לנשום ולתפקד ואז לומדים איך חיים עם זה".
למרות שהופיעה עם אנסמבל ציפורלה, בתיאטרון החאן וגם בסדרות מוכרות כמו "כיפת ברזל" ו"בלקספייס'", חלף לא מעט זמן עד הפריצה הגדולה של פפיאן. "אחרי 'כיפת ברזל' עשיתי אודישנים וחשבתי שאתקבל, כי כבר עשיתי סדרה, אבל לא התקבלתי. כל פעם 'וואו, איזה מיוחדת, איזה מוכשרת'. הרבה 'וואו' אבל בסוף לא מתאים. התקבלתי לעונה השלישית של הסדרה 'רון' ב-yes - תפקיד שעפתי עליו, בתור החברה שלו. זה יצא וכמה ימים אחרי זה התפרצה הקורונה, אז זה התפספס לגמרי", היא מסבירה.
בסובייצקה, שעלתה בקיץ האחרון בכאן 11, בפפיאן גילמה את ענת - סטודנטית למתמטיקה שהיא בת לעולים מרוסיה. את משפחתה של בסדרה משחקים יבגניה דודינה ("חזרות"), גרא סנדלר ("שנות ה-80") ודניאל סטיופין ("קופה ראשית") כאחיה. "אמא שלי יותר רכה מהתפקיד שגילמה דודינה", היא מבהירה, "לגבי דניאל, למרות שכבר חצי חיים אין לי אח, היה לי כל כך קל. ידעתי בדיוק איך להתנהג איתו. זה הדבר המובן מאליו - גם צוחקים וגם הולכים מכות. הייתי אמיתית איתו ללא פילטר. ידעתי בדיוק איך להתנהג. אני יודעת איך זה אח גדול, אני נזכרת בזה וזה מאתגר כי זה מעלה הרבה את הפצע, איך זה יכול היה להיות אם הוא היה חי, אז היה בזה משהו מאתגר וגם נעים. וזה גם נכנס לדמות של ענת. יש בה עצב ואני לא יכולה לנקות אותו".
פפיאן אומרת כי תשמח מאוד לחזור לעונה נוספת של "סובייצקה", וכי היא שינתה את חייה יחד עם המועמדות לפרס אופיר על "גו קופים". "יש המון תשומת לב, המון שאלות והמון התעניינות ובנוסף לזה אני מתחתנת עוד חודש ויש לי המון דברים לארגן", היא מספרת עם חיוך גדול, "בפרמיירה של הסרט הרגשתי כאילו אני מתחתנת מרוב תשומת הלב שהייתה סביבי. מישהי אמרה לי שאותה תשומת לב תהיה לי בחתונה, פשוט במקום גיא פינס יהיה את ההורים". החתונה היא עם חבר ילדות שלה, סשה, שמכיר אותה מגיל 16 וגר רחוב לידה. מי שתעריך את הטקס היא ענת סטלינסקי, במאית הסדרה "סובייצקה" (ולשעבר גם במאית "חתונה ממבט ראשון"), שפפיאן נקשרה אליה מאז הצילומים.
ב"גן קופים", שהציג בפסטיבל חיפה, פפיאן הופכת למרגו, צעירה שאפתנית ואנרגטית שחולמת להצליח בהוליווד. דברים משתנים כשהיא פוגשת בסופר אמיתי קריב (אדיר מילר), שמבקש ממנה להעמיד פנים שהיא דוקטורנטית שמתחקה אחריו, ומשם העניינים מסתבכים. "זה תפקיד שחלמתי עליו. כשקראתי את התסריט הייתי בהלם שזה אשכרה משהו שממש רציתי לשחק", היא מספרת.
כשפפיאן הגיעה לאודישן, היא בכלל לא ידעה שהיא נבחנת לתפקיד הראשי. בתחילה זומנה לתפקיד קטן יותר, אבל בזמן המבחן נשר אמר לה שכנראה הגיעה לאודישן הלא נכון. שבועיים לאחר מכן היא הגיעה לאודישן נוסף, מבלי שידעה לאיזו דמות. "אדיר מילר נכנס והתביישתי. זה אחד האנשים היותר מפורסמים בארץ ואי אפשר לראות אותו נקי, אנונימי, כי זה אדיר מילר", היא נזכרת, "אבל ברגע שהתחלנו לשחק לא הייתי בלחץ. כשאני במגרש שלי, של המשחק, אני לא כל כך דופקת חשבון מי יושב מולי".
לא רק עם מילר הייתה לה כימיה טובה, אלא גם עם שני כהן שמשחקת לצדה. לדבריה, חלק גדול מהחיבור ביניהן נשען על כך ששתיהן אחיות שכולות (אחותה הקטנה של כהן, גל, מתה מסרטן בגיל 18). "מאוד מהר אני ושני הגענו לנושא הזה", היא מספרת, "בסצנה שהיא מדברת על הבן שלה שנהרג בצבא אני ידעתי על מה היא חושבת והיא ידעה על מה אני חושבת".
"יום אחד דיברנו בטלפון ולמחרת הוא נהרג. כל כך הרבה דברים לא נאמרו ולא ידעתי שבכלל רציתי להגיד לו אותם, כי זה מובן מאליו - זה אח. רבים מכות, אוהבים אחד את השני, גדלים באותו חדר. כשאומרים שהזמן מרפא, זה לא נכון. זה לא עובר"
יש את המציאות ויש את החלום
דמותה האנרגטית והישירה של מרגו שונה לגמרי מפפיאן. "בגלל זה אני אוהבת להיות שחקנית ולשחק דברים שונים מכל מיני חינוכים סובייטים שקיבלתי שמאוד מושרשים באופי שלי", היא מסבירה על החיבור לתפקיד. "בחיים אני יותר מדי רואה אנשים. אני לא רואה את עצמי הרבה פעמים. ויש לזה הרבה מקום במשחק - אני יכולה להיות הכל. אני יכולה לתת לרגישות הזאת, לכעס, לצאת. כי מותר לי ואפילו יאהבו את זה".
בסרט את אומרת הרבה את המילה "אפסית", וגם ב"סובייצקה" גילמת דמות עם רגשי נחיתות מסוימים. את מרגישה כך גם בחיים?
"לא חשבתי על זה. אני לא חושבת שאני מרגישה ככה באמת, אבל עכשיו אני מקבלת מראה משני תפקידים שעשיתי. יש הקבלה גם עם זה ששתיהן מסתירות את הזהות שלהן. זה מעניין. אני לא יודעת אם הביטוי הנכון היא רגשי נחיתות. בחברה הישראלית ענת לא רוצה להיות כמו אח שלה עם המבטא, היא רוצה להיות ישראלית לגמרי - שייכת, מגניבה. אני מרגישה לפעמים נחותה כנראה כי המציאות שלי השתנתה, אבל פסיכולוגית משהו לא השתנה".
ב"גן קופים" יש מספר סצנות שעבורן פפיאן הייתה צריכה סוזנה ללמוד איטלקית. זו הייתה הפעם הראשונה שבה היא למדה שפה חדשה בשביל תפקיד, אך מאז צילומי הסרט כבר למדה פורטוגזית עבור הצגה ויידיש וגרמנית עבור סדרה שהצטלמה אליה. "יש שיטה. אם את חופרת וחופרת כמו משוגעת עם הקלטות לפני השינה, ביום השלישי את כבר יודעת. זה מצחיק שאם את חרשת וחפרת בבוקר כבר יש זרימה - המוח שלנו זה משהו", היא מסבירה.
ברגע אחר בסרט, פפיאן רוקדת בעודה מכינה חביתה. לסצנה הזו הייתה כוראוגרפיה שלמה שקוצצה, אבל היא עדיין זוכרת אותה היטב - בעיקר בגלל שצולמה ביום ההלוויה של סבתה.
זה קשוח, איך הצלחת לעשות את זה?
"יש לי ברירה? עושים. הייתה לי פעם הצגה של ציפורלה בערב כשבבוקר אני מרדימה את הכלב שלי שמת לי בידיים. זה כלב אבל זה כמו משפחה, הבאנו אותו מארמניה והוא מת לי ככה בידיים. אין מה לעשות, זה המקצוע".
ב"סובייצקה" התחברת לסצנות עם הסבתא בגלל הסיפור האישי שלך?
"שבועיים אחרי שסיימנו צילומים של 'גן קופים' קיבלתי אודישן ל'סובייצקה'. וכשראיתי שקוראים לדמות שלי אנה, כמו סבתא שלי, הלב שלי התכווץ. יש שם סצנה שאני נורא אוהבת, שאני נכנסת למיטה עם סבתא. אני הייתי נכנסת למיטה של סבתא שלי גם בבית החולים. ובשבעה, שהייתי בה מעט כי הייתי בצילומים, הייתי נכנסת לחדר שלה ושוכבת במיטה. משהו בסצנות עם הסבתא היה לי כל כך פשוט - לא היה צריך הרבה להתחבר. אני פשוט מכירה את זה".
המשחק הקומי עוזר להתמודד עם הכאב?
"אני חושבת שצריך לתת מקום לרגשות שלנו, גם הכי קשים. לא להזיז אותם הצידה. במשחק אני לוקחת גוש של צער וכאב ודוחה אותו. אבל הוא שם ואני מעדיפה לתת מקום לכל הרגשות האלה, כי אחרת אנחנו משלמים על זה".
"הופתעתי מכמה שאבי נשר פתוח", היא מספרת, "כשהתחלנו צילומים היו לי רעיונות והוא אמר לי משפט שהפתיע אותי: 'סוזנה, אנחנו נמצאים בשלב שאת מכירה את הדמות ואת יודעת יותר טוב ממני מה הדמות שלך צריכה לעשות ולהגיד'. אבי הכניס מלא דברים ושיכתב את זה בצורה שמותאמת לתסריט. זו החוכמה שלו, כי אני מרגישה שהרבה במאים מתחילים מאוד רכושניים למה שכתבו, וזה מרגיש לי הרבה יותר חכם כשאתה מכניס שחקן שהוא גם יוצר. יוצא קסם".
פפיאן לא שוקטת על שמריה, וכבר הספיקה להצטלם לסדרה נוספת של התאגיד - "הצבי", שתצא בתחילת 2024. הסדרה מספרת על משפחה שמגיעה מבלרוס לירושלים ב-1885 ועל הבת הבכורה שמתחילה לעבוד בעיתון עם אליעזר בן יהודה. את הוריה יגלמו מיכל שטמלר ("הסודות") וולדימיר פרידמן ("קולות רקע"). "יש שם חלקים רומנטיים וגם חלקים על פוליטיקות של ירושלים ושל חרדים. זה פרויקט מאוד מיוחד. אני זוכרת שקראתי את התסריט והרגשתי שאני קוראת ספר", היא מסבירה.
במקביל, פפיאן בוחנת מספר הצעות תאטרון שעומדות על הפרק ואף עשתה אודישן לתפקיד דיבוב, בהמלצתו של גרא סנדלר. היא גם הקליטה לצד הזמרת מגי את שיר הנושא של "גן קופים", ובקרוב ייצא שיר נוסף שכתבה. היעד הבא, מבחינתה, הוא כבר מעבר לים. "אני משפרת את האנגלית שלי כרגע, אני מבינה שכדאי להכין את הקרקע למקרה ש-", היא מסבירה.
היית מאמינה כעולה חדשה שתגיעי להצלחה שכזו?
"אם היו אומרים לי כעולה חדשה שרק בגיל 30 אצליח הייתי אומרת 'מה? כל כך הרבה זמן?', אבל יש את המציאות ויש את החלום. כשאני מסתכלת מהצד על הדרך שעברתי, דווקא יש בזה משהו יפה".
מיכל ליבר-רונן היא כתבת אתר Seret. לכתבות וסקירות נוספות