עולם התרבות הוא הבית המקצועי שלי בעשרים השנים האחרונות. במרבית חיי המקצועיים הייתי חלק ממוסדות שונים שיצרו שפה ייחודית בתרבות הישראלית, כגון המדיטק, רינה ירושלמי ,מיומנה, הסמטה ואחרים. עם זאת, כשנחשפתי לייחודיות של בית 'נא לגעת', מצאתי את עצמי מהר מאוד נפתח לעולם חדש, מיוחד ובעיקר מאתגר.
כל יום כאן הוא מסע. כל בוקר ניצבים בפנינו אתגרים חדשים. המעברים הם חדים ומדלגים בין בחירות אמנותיות לצורכי שיווק, בין גיוס משאבים להשקעות ראויות, בין אילוצים לחזון, בין חלום למציאות.
החגיגה מתחילה
מרכז תרבות 'נא לגעת' חוגג עשור להיווסדו בפסטיבל ייחודי וראשון מסוגו שכולו במה לאמנים ויוצרים עם מגבלות חושית. מזה עשור שבנמל יפו שוכן המרכז, באחד המבנים היפים והעתיקים באזור, כבית לאחד התיאטראות החדשניים בישראל ובעולם שפועלים בו אנסמבלים של שחקנים חרשים-עיוורים.
בשלב מוקדם יחסית, החלטתי להניח בצד את ניסיוני כמנהל מוסד תרבות מן המניין, ולהתעמק באתגר השילוב בין אומנות למגבלות חושיות המאפיין את המקום. קחו לדוגמה את עניין התקשורת שלכאורה מובנת מאליה. כאן יש כמה וכמה דרכי תקשורת של רוב צוות העובדים. לאורך השנים, פותחה ושוכללה התקשורת כך שלא נוותר על מילה ואות בינינו. שפת הסימנים המוכרת משרתת את הדיאלוגים בין חרשים, ולעומת זאת איך מתקשרים בין חרשים לעיוורים? דרך שפת הכפפה בה מקלידים על כל מפרק בכף היד ומסמנים אותיות בעברית. גם עבודת הבימוי מרכז היא ייחודית.
המרכז הוא קודם כל בית חם
כל במאי שמגיע לעבודה משותפת ב'נא לגעת' יוצר דרך משלו לעבודה מול שחקנים. בתהליך החזרות מוצמדים לשחקנים מתורגמנים שמשחקים יחד איתם על הבמה עד שהם לומדים ומשננים את התפקיד. השחקנים לומדים את התזמון בספירת צעדים ממקום למקום על הבמה. סוגיה אחרת היא מתן מענה אישי לעובדים עם מוגבלות חושית. בימיי הראשונים כאן, נפגשתי עם כל אחד מהעובדים לפגישות היכרות על מנת להבין מה זה 'נא לגעת' בשבילם ומהם צורכיהם האישיים. נגעה לי בלב התובנה כי המרכז עבורם הוא קודם כל בית חם. מקום של יציבות ושיגרה. "הטקסיות" היום יומית שיש לאנשים חרשים-עיוורים חיונית לתפקודם: אותה הסעה, שעה קבועה, מתרגם אישי, ואפילו מיקום הכיסאות בכל חדר ואולם.
האמונה כי כמעט כל דבר ניתן להשגה אצלנו מתגשמת יום יום. מי היה מאמין שניתן לקיים תאטרון עם אנשים חרשים-עיוורים? בכל העולם לא הצליחו להקים מרכז כזה, ואצלנו כן. זה רק האנשים שעושים את ההבדל. המסוגלות וההצלחה האישית שמתורגמים לניצחון הרוח על החומר. הדרך שמובילה אותנו היא דרך של הצלחה מתוך מקום של כוח, והכוח הזה טמון באנשים. ב'נא לגעת' לכל אחד יש הזכות לקבל על עצמו את החובה לתרום לחברה. כל אחד בוחר להיות חלק ממפעל אומנותי-חברתי משנה מציאות. שינוי מציאות נעשה על-ידי התייחסות מקצועית, טוטאלית ורגישה לכל צלע בשילוש אמנותי-כלכלי-חברתי.
מופעי מוזיקה בחשיכה
האמת האמנותית אינה ניתנת לפשרות. החזון החברתי מוכיח את עצמו כל יום מחדש על-ידי אלפי אנשים שמגיעים אלינו בכל חודש. הצרכים הכלכליים מתאימים את עצמם וגם עבורם יש לפתח שיטות יצירתיות.
במישור האמנותי, הרחבנו משמעותית את רפרטואר ההצגות שלנו משלוש לשמונה בתוך שנתיים, יצרנו את תחום מופעי המוסיקה בחשיכה זוכה לתגובות חמות, ופיתחנו סדנאות חדשות המאפשרות הצצה לעולם של מגבלות חושית. בנוסף, פתחנו סדרת מפגשי-שחקן וסדנאות לשפת הסימנים בבתי ספר שעוררו תגובות מרגשות בקרב מורים ותלמידים על ההזדמנות המרתקת להיחשף לעולם חדש ולא מוכר.
יש גם הצלחה כלכלית
במישור הכלכלי, המוטו הוא לעבור מאיזון כלכלי והישרדות ליזמות חברתית כלכלית. ההתלבטויות היומיומיות שלובות וקשורות זו בזו אך בסופו של יום, צמיחת ההכנסות העצמיות מביאה את העשייה למקום יצרני ומשמעותי התורם לקהילה יותר מאשר כזה המתדפק על דלתות. במילים אחרות, בזכות ולא בחסד. היום 'נא לגעת' היא עמותה שמצליחה לייצר הכנסות עצמיות בסדר גודל של 60% מתקציבה שזאת הצלחה כלכלית, נוסף ל20% תרומות ו20% הכנסות ממשלתיות. בזכות היציבות הכלכלית אנו מקדמים בכל הכוח את היעדים שהצבנו השנה: שיפוץ המבנה בנמל יפו, השקה והרצת ההצגה אדגר, ציון עשור לבית 'נא לגעת', הקמת חוג ידידים ובניית רפרטואר לשנת 2018. בהסתכלות הרחבה יותר לשנה הבאה, אני אמון על המשך שינוי הגישה הממשלתית לתמיכה במקום כתיאטרון יוצר מן המניין, הגדלת מעגלי התמיכה, יצירת תוכן רלוונטי חדשני ובניית אופק תעסוקתי לעובדים. אמירה זו משקפת את תיאור אחריותי כמנכ"ל של מוסד אמנותי-חברתי האחראי על כלל ההיבטים במקום: יושרה אמנותית, יציבות כלכלית, שליחות חברתית ואחריות אישית על הצוות.
המישור החברתי נובע קודם כל מהחזון. הדבר החשוב ביותר לכל מנכ"ל חברתי הוא להזדהות עם החזון ולשמר אותו תוך התייחסות רגישה לאלה שמגשימים אותו. חזון המרכז מתייחס לדיאלוג שוויוני ומובילה לשינוי חברתי מתוך אמונה ברוח האדם וביכולתו לגעת ולשנות. בשבילי זה לא רק חזון אלא הוראות הפעלה לכל פעולה יומיומית. ההצלחה של 'נא לגעת' היא ביצירת שינוי חברתי והעצמת השונה בשילוב ערכים חברתיים ותרבותיים.
מופעים בכל הארץ
אני מאמין כי חשיבותה של עשייה חברתית היא ברלוונטיות שבה ותרומתה לקהילה. אתייחס לשני רבדים בהקשר זה: רובד אחד, חשיפת הקהל לעבודה אמנותית משותפת של שחקנים עם ובלי מוגבלויות חושיות. הקהל שצופה בהצגה לא תמיד יודע מי הוא מי ונוצרת תחושת שוויון. רובד שני, הסדנאות המאפשרות הצצה לעולמם של חרשים עיוורים והתנסות מסוימת במגבלות חושית. בשנה האחרונה, המעורבות בקהילה תפסה תאוצה. השחקנים נרגשים להיחשף לעולם חדש של מופעים בבתי-ספר ברחבי הארץ, קהלים חדשים מגיעים לתיאטרון והופכים לשגרירים שלנו בהפצת המסר שהמרכז מקיים דיאלוג שוויוני על כל משמעויותיו תוך הקפדה על יושרה אמנותית ויצירה מקורית.
בימים אלה, אנו מציינים עשור לבית 'נא לגעת' ומייסדים את פסטיבל 'אמנות פורצת גבולות'. הפסטיבל הוא האמירה החשובה ביותר של 'נא לגעת' בשנה האחרונה. היא מחברת בין עשר שנות יצירה חברתית וחדשנית לבין התכניות לעתיד לבוא. תכנית הפסטיבל המשלבת בין הצגות, מוסיקה, קולנוע, הרצאות וסדנאות מלמדת על הרחבת רפרטואר 'נא לגעת' 2018 בארץ ובמופעים אורחים בעולם. הפסטיבל הוא הזדמנות נדירה להיחשף ליצירה חדשנית ומרגשת המלמדת על אמנות עבורה גם השמים אינם הגבול.
פסטיבל 'אמנות פורצת גבולות' יתקיים במרכז תרבות 'נא לגעת' בנמל יפו בין התאריכים: 22-30 לנובמבר