בתחילת השבוע, סעדו ביונסה וג'יי זי במסעדת "אורורה" באי קאפרי, באיטליה. "אורורה" היא מסעדה איטלקית שמתגאה במנות המשפחתיות הקלאסיות שהיא מציעה, שזוכות במקום לפרשנות מעודכנת ולתג מחיר שלא היה מבייש, ובכן, מסעדה שביונסה אוכלת בה. ולא לראשונה, אגב, כי באתר של "אורורה" תוכלו למצוא מעין קיר מזכרות מביך ומיוזע, בו מופיעות התמונות הכי פחות מחמיאות שאפשר להעלות על הדעת בכיכובם של כל מיני ריס ווית'רספון וקים קרדשיאן לפני שנהייתה מגניבה. בסרטון פפראצי של עזיבתם את "אורורה", נראים ביונסה וג'יי זי מתחבקים עם מנהלת המקום כשהם חמושים בשקיות נייר מהודרות ("אורורה" מתגאה במרתף היין רחב הידיים שבקומה התחתית במסעדה), וברקע נשמעות מחיאות כפיים.
מחיאות. כפיים. הציבור האיטלקי קם ממקומו והריע לביונסה וג'יי זי על אכילת ספגטי ללאנץ'. כשהם סיימו להשתחוות ולהודות, עלו בני הזוג על מכונית הווינטג' שלהם - אדומה עם גג נפתח, אלא מה - ונסעו בנעימים, הרוח כנראה מבדרת את שיערה ופדחתו, עד למעגן הסירות, שם חיכתה להם יאכטה ששווה 180 מיליון דולר, שם הצטרפה אליהם בתם בת ה-6 בלו אייבי לסשן הירגעות בג'קוזי.
כי כן, ביונסה וג'יי זי חיים את החיים הכי אקסטרה שראינו באירופה. ברצינות, הם נראים כאילו מלווים אותם לכל מקום עם מצלמת 8 מ"מ ומתישהו יהפכו את זה לקליפ של לנה דל ריי. האם אצפה בקליפ הזה של לנה דל ריי? ברור שכן, כי האסתטיקה המתרפקת והמתענגת הזו, הווינטג'ית המוארת מדי והמוקפדת מדי, היא אסתטיקה שעובדת. ביונסה החליקה אליה בקלות כמו שהיא משתחלת לתוך אינספור אסתטיקות אחרות, רפרנסים אינסופיים לתקופות עבר, ומחוות לזרמים תרבותיים ויוצרים חשובים. וכמו בכל פעם שביונסה מאמצת לעצמה זהות חזותית חדשה, גם לערגה הזו אל אירופה באמצע המאה ה-20, זו שזועקת מכל מלבוש ואמצעי תחבורה שביונסה וג'יי זי מתעדים במהלך מסע ההופעות שלהם באירופה, מגיעה עם מסר.
שהרי אין בעולם הזה דבר יומרני יותר מאמריקאי שחש ת'צמו אירופאי. וזה בדיוק מה שביונסה עושה בקיץ 2018: חשה ת'צמה. זה התחיל בקליפ ל"Apeshit", הסינגל המשותף שבישר את בואו של האלבום הזוגי שאיש לא ביקש ("Everything Is Love"), שצולם כולו במוזאון הלובר. המוזאון הרשה לבני הזוג לצלם ברחבי אולמות התצוגה הענקיים שבו, והעניק להם גישה חסרת תקדים כמעט לאוספי האמנות המרשימים שבו. התוצאה: עשרות קלוז-אפים על פסלים יווניים, ציורים של דה-וינצ'י וז'אק לואי דויד, שמבקשים לקשור בין הסיפור של ביונסה וג'יי לסיפור הרחב יותר של התרבות המערבית כולה. שזה נחמד, חשוב ואפילו מדויק ומתבקש, אבל גם יומרת היומרות.
תנועת הנדידה של אמריקאים אל חיק אירופה הליברלית, הזורמת, עם הרעיונות היצירתיים שלה על אמנות ודמוקרטיה, היא לא עניין חדש. כבר לפני 90 ו-80 שנה היגרו ארנסט המינגווי וגרטרוד סטיין לפריז, שם הכריזו על עצמם כעל "הדור האבוד" שאחרי מלחמת העולם הראשונה. הם הדוגמאות המיידיות והיעילות ביותר שיש לנו על אמריקאים חשובים, כאלה שכבר קנו לעצמם שם במולדתם ומסביב לעולם, שבחרו לעשות את הצעד הנועז הזה, המתריס הזה, ולעזוב את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בשביל הקלאס של אירופה.
אפשר לעשות לביונסה את ההנחה הזאת, ולשער שהיא מזדהה עם ליקוק הצלקות של המינגווי וסטיין. אמנם הם היו, בהתאמה, חייל לשעבר שראה כמה מהזוועות הנוראיות ביותר שאפשר להעלות על הדעת בשדה הקרב ואקטיביסטית לסבית שמרדה במוסכמות השפה, אבל היי, גם ביונסה עברה קצת שיט בחיים שלה. מי מאיתנו לא היה משווה את הבגידה של ג'יי זי למלחמת העולם הראשונה? אותו דבר בדיוק, ותהליך ההחלמה דורש מביונסה, כנראה, לנקוט באותם הצעדים: התנערות מכל מה שאמריקאי והתמסרות טוטאלית לאירופה. אבל, יו נואו, רק לחלקים הפוטוגניים שלה.
התקופה האירופאית של ביונסה היא הרבה יותר מחלק מסוים במסע הופעות מסוים, זו הצהרת כוונות. זו תביעת בעלות נוספת של ביונסה על נדבך נוסף בתרבות הפופולרית, ולא שאני מופתע, אני פשוט קצת מאוכזב. ביונסה סיימה עכשיו שנתיים היסטריות והיסטוריות בסיפור האישי שלה. היא התמסרה לזעם פמיניסטי ופוליטי, היא הפכה את עצמה לאקט מחאה מהלך נגד התרבות האמריקאית, שמצד אחד אימצה אותה בזרועות פתוחות ומצד שני תמיד התייחסה אליה בחשדנות ששמורה לאישה שחורה מצליחה. ביונסה הפחידה את האמריקאים, היא עדיין מפחידה אותם, וזו תופעה חריגה להפליא בנוף התרבותי שלהם. הבחירה שלה בפרפורמנס האירופאי הזה מתסכלת כי היא כאילו אומרת "שומעים? כל מה שקרה עד עכשיו זה סבבה, אבל עכשיו אני רוצה לנוח. אין לי כוח להיות יותר אייקון אמריקאי, אני רוצה להיות גולה".
וסליחה, אבל באיזה יקום ביונסה היא גולה? באיזה יקום היא קמה בבוקר ואוכלת את הקרואסון שלה בבית קפה קטן (תמיד קטן, תמיד פריזאי, תמיד נחבא) ונוסעת במכונית הווינטג' שלה לעיסוקי הבל כמו בילוי על יאכטה? אחותי, את הפקת ענק של אלף משתתפים, רובם בתחום היח"צ. כל צעד שלך מתועד ומסוקר ומדווח במאות כלי תקשורת, איפה את ואיפה אודרי הפבורן ב"פנים מצחיקות"? הכל פה נראה מהונדס מדי ואיכשהו גם עקום ומחורטט. עצל כמעט. מכונית + יאכטה + משקפי שמש = אירופה.
וזה מה שמכמיר את הלב במחיאות הכפיים של ביונסה. ההבנה המתרפסת של אירופה שהם רק צופים מזדמנים בהצגה המהלכת שהיא ביונסה. הזמרת סיימה את הכהונה שלה כאייקון פמיניסטי ועכשיו היא באישיות הבאה שלה, במסכה הבאה שהיא חובשת. והמסכה הזאת היא בכלל כובע ברט כי, כאמור, אירופה. היא תמשיך הלאה לדבר הבא, ללוק הבא ולהלך הרוח הבא, אבל הם יישארו תקועים במרתף הזה בקאפרי. אירופה היא לא הדבר המגניב יותר - אין בה מהחידוש והראשוניות, וכל מה שנותר בה זו הערצה לכל מה שזוהר ואינטרנשיונל. מחיאות הכפיים האלה מביכות אותנו כי הן מוכיחות שביונסה רצתה להיות חדשנית, אבל מי שמריעים לה הם האנשים הכי מנותקים בעולם.