תאשימו בבקשה את Entertainment Weekly, אוקיי? לא אותנו. מגזין הבידור הוותיק והצהבהב מפרסם בשנים האחרונות גיליון איחודים, שמפגיש מחדש צוותי שחקנים של סדרות וסרטים אהובים (בגליונות קודמים הופיעו, בין השאר, כוכבי "הנסיכה הקסומה", "הכי גאים שיש", "דוסון קריק" ו"סברינה המכשפה הצעירה", והשנה התאחדו גם כוכבי "27 שמלות" ו-"500 ימים עם סאמר"). את שער הגיליון החדש מעטרים כוכבי "החתונה של החבר שלי" - ג'וליה רוברטס, קמרון דיאז, רופרט אוורט ודרמוט מרלוני. החזרה אל הקומדיה הרומנטית המצליחה הזו, שיקבעה סופית-סופנית את מעמדה של רוברטס כאייקון קומי-רומנטי בהוליווד ועזרה להשיק את הקריירה של דיאז, גרמה ללא מעט אנשים להרים גם גבה נוכח העלילה ה... בעייתית של הסרט. 

למי שלא צפה או הדחיק, בגדול, את כל חליפות המכנסיים שרוברטס לובשת בסרט, נספר ש"החתונה של החבר שלי" עוסק בג'וליאן, במבקרת מסעדות בת 27, שמגלה שידידהּ הוותיק, מייקל, עתיד להתחתן בקרוב עם חברתו הצעירה, קימי. כמה צעירה? היא בת 20. היא נזכרת בברית שהשניים כרתו בשיא חברותם - שאם בגיל 28 עוד יהיו רווקים, הם יתחתנו האחד עם השניה - מבינה שהיא עצמה מאוהבת במייקל, ומחליטה להפריד בין הארוסים בכל דרך שהיא. לטובת המאבק הנואש, היא מגייסת את ידידהּ הגיי ג'ורג', שמתחזה לבן זוגה הנוכחי כדי לנסות ולעורר את קנאתו של האקס. אל חשש, בסוף היא לומדת את הלקח שלה, ומאפשרת למייקל וקימי להתחתן ולשיר האחד לשנייה עד סוף כל הימים.

שער המגזין Entertainment Weekly

וזה קצת מוזר, לא? כלומר, מילא שהחלטתם לכבד איזו שבועה מטופשת שנשבעתם לפני שנים ושאין לה שום קשר לחייכם בהווה, למה להתעקש על גיל 28? האם ב-1997, רווקים בני פחות משלושים נחשבו לחיות מוקצות ודוחות שאיש לא יאהב לעולם, ולכן הם היו חייבים להתפשר על חתונות כפויות, שלא לומר להרוס קשרים זוגיים של אחרים כדי לא להישאר לבד? כתבה מבודחת בבאזפיד השוותה בין עסקת הנישואים של מייקל וג'וליאן לזו שכרתו פיבי, רייצ'ל, רוס וג'ואי ב"חברים", אולם שם (בפרק ששודר 3 שנים אחרי ש"החתונה של החבר שלי" יצא) גיל הנישואים/ויתורים נקבע ל-40. מה שאנחנו מנסים לומר הוא שבשנים שחלפו מאז, למדנו לחשוב מחדש על נישואים כמטרה, ועל גיל 30 כאיזו נקודת משבר שאי אפשר לצלוח. סקר שייערך היום בקרב צעירים כנראה לא יסמן את 28 כגיל הנחשק לנישואים, ועל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 62% מהגברים היהודים בגילי 25-29 ו-49% מהנשים באותה קבוצת גיל - רווקים.

באותה כתבה הזכירו גם את הפרט הקטן שכולם מתעלמים ממנו, משום מה. קימי - היא קמרון דיאז - נישאת בגיל 20. 20! גם אם מתעלמים מפער הגילים שגורם לבן זיני וטיילור מלכוב להיראות נורמליים, באיזה עולם אנחנו אמורים לפרגן למישהי על כך שמצאה סוף-סוף מישהו להתחתן איתו בגיל 20? כמה זמן כבר חיכית, ולמה החתונה שלך - שוב, עם גבר שגילו כמעט פי אחד וחצי משלך - מוצגת כפסגת השאיפות? כתבה נוספת שהתפרסמה לפני שנתיים באתר ביקורת התרבות Bustle כינתה את מייקל, גיבור הסרט, "איום ונורא" ומנתה את כל הדברים האנוכיים שהוא עושה במהלך הסרט, כולל הודעה סופר-מאוחרת לג'וליאן על כך שהוא עתיד להתחתן, פלרטוט איתה בשעות האחרונות לרווקותו וההתעקשות שלו שבת זוגו תעזוב את לימודיה בקולג' כדי שתוכל לחיות איתו בדרכים (הוא עיתונאי ספורט). הצגתו של הגבר הרעיל הזה כמושא רומנטי מושלם, או לפחות גבר ששווה לרדוף אחריו, היא משהו שהיה נכתב אחרת לגמרי ב-2019.

 

זה המקום להזכיר גם שלמרות העלילה הפרובלמטית, "החתונה של החבר שלי" היא קומדיה רומנטית מאוד לא שגרתית מבחינת הנקודה בה היא מסתיימת - בהפסד הרומנטי של הגיבורה. הבמאי, פי. ג'יי. הוגאן, סיפר שבתסריט המקורי ג'וליאן היתה אמורה לפגוש גבר חדש בסצנת הסיום של הסרט - גבר שגולם על ידי ג'ון קורבט, הוא איידן מ"סקס והעיר הגדולה" - אולם הקהל שנכח בהקרנות המבחן התנגד לסיום הזה. "הם רצו ש(ג'וליאן) תמות", סיפר על הקרנות המבחן. "הם לא הבינו את המניע שלה". הפתרון הגיע בדמות ג'ורג', שדמותו הורחבה כדי להוות לא רק משענת לטרלול ג'וליאן, אלא גם קול מוסרי בסיסי. "בכל פעם שהיא התנהגה בנבזות, כתבתי לה סצנה בה היא מתקשרת לדמות של רופרט, והוא היה גוער בה". נו, סוף טוב, הכל טוב.