בשנים האחרונות, הצליחה שרליז ת'רון לאזן בין הופעה בסרטים מוערכים ומדוברים כמו "פצצה", שעסק בפרשת ההטרדות המיניות בתאגיד החדשות של FOX וסיפק לת'רון מועמדות שלישית לאוסקר, ובין סרטי פעולה שוברי קופות כמו "מקס הזועם: כביש הזעם", "פצצה אטומית" ולאחרונה גם הלהיט הנטפליקסי "משמר האלמוות". על רקע כל אלה, ת'רון נשאלת לא פעם בראיונות על ההבדלים בין כוכבי וכוכבות אקשן בהוליווד, וכיוון שרזומה סרטי האקשן שלה מתפרש על פני קרוב לעשרים שנה, התשובות שלה מנומקות ולעתים גם טיפ-טיפה משחירות.

ת'רון התארחה בסוף השבוע בכנס קומיק-קון, שנערך השנה במתכונת מקוונת בלבד בעקבות התפרצות הקורונה. במהלך השיחה עמה, ת'רון נשאלה על צילומי "הג'וב האיטלקי" - סרט השודים והמרדפים שכיכבה בו ב-2003 - וסיפרה כי החוויה שלה על סט הצילומים הייתה שונה לחלוטין מזו של הקולגות שלה, שהיו כולם גברים. "היה לחץ אמיתי לבצע את כל הפעלולים האלה עם השחקנים", תיארה את סצנות הנהיגה הפרועות שבסרט, "וזה היה כרוך בתהליך מאוד לא הוגן. הייתי האישה היחידה בחבורה של בחורים, ואני זוכרת בפירוש שקיבלתי את לוח הזמנים שלנו, ולי היו שישה שבועות יותר מכל הבחורים כדי להתאמן בנהיגה. זה היה כל כך מעליב".

ת'רון סיפרה שהזלזול בכישורי הנהיגה שלה דווקא דרבן אותה. "היה לי חשוב, בקטע עקרוני, לנהוג טוב יותר מכל הבחורים. אני זוכרת שמארק וולברג עצר בצד והקיא באמצע אחד מאימוני הנהיגה שלנו כי היתה לו בחילה מנהיגה במעגלים", סיפרה על הכוכב ששיחק לצידה בסרט. ת'רון, לעומתו, השלימה את צילומי הפעלול בהצלחה. "זו הייתה נהיגה לאחור במעגל, או בחצי מעגל, במחסן מלא אביזרים בכל מקום", סיפרה. "עשיתי את הפעלול לגמרי לבדי. זה היה רגע עצום מבחינתי, וחשבתי 'כן, כולנו יכולים לעשות את הדברים האלה, ועדיין חושבים על נשים באופן לא הוגן ומתייחסים אליהן באופן לא הוגן".

גם בצילומי "משמר האלמוות", שעל פי הדיווחים של נטפליקס צפוי להפוך לאחד הסרטים הנצפים בתולדותיה עם יותר מ-72 מיליון צפיות בו מאז עלייתו לשירות לפני שלושה שבועות, התעקשה ת'רון על ביצוע מירב הפעלולים וסצנות הקרב בעצמה. אם כי ב"משמר האלמוות" זה הסתיים באופן פחות חינני, ות'רון נפצעה בידה במהלך צילומי סצנת קרב שהצריכה ממנה להניף גרזן חד. היא התעקשה לסיים את הצילומים והגיעה לבית החולים רק כשאלה הושלמו, ושם גילתה שהפציעה חמורה משחשבה והיא עברה שלושה ניתוחים במקום. "כשהתחלתי את קריירת האקשן שלי, היה לי מאוד חשוב למכור את האותנטיות", הסבירה בראיון לקומיק-קון, "כן, אני יכולה להילחם ואני יכולה להכניע את הגבר הזה ואני יכולה לשרוד את זה. היה לי רצון עז להוכיח את זה לקהל שבמשך שנים חשב, 'לא, אישה לא תוכל להילחם בבחור בגודל הזה'".