"בוחרים לחיות": הפרויקט על דור 7 באוקטובר

7 באוקטובר שינה את כולנו. מאז אותה שבת שחורה, הכאב, הטראומה וההתמודדות עם מה שקרה ממשיכים למצוא את דרכם גם אל עולם היצירה - בסרטים, בסדרות, בספרים וביצירות אומנות שמנסות לעבד את המציאות שהשתנתה ברגע. עכשיו מגיע גם פרויקט צילום חברתי ורגיש שמבקש להביא אל קדמת הבמה את הדור הצעיר, אלה שנושאים בנטל ומתמודדים עם החיים שאחרי.

"אז אם אלו החיים - תנו לנו לחיות" הוא פרויקט צילום של רומי מידני, בת 25 מקיבוץ גבעת ברנר, צלמת וסטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה באקדמית תל אביב-יפו. במסגרת הפרויקט היא צילמה צעירים וצעירות שחייהם השתנו מאז 7 באוקטובר - בהם ניצולי נובה, לוחמים המתמודדים עם פוסט-טראומה וכאלה שאיבדו בני משפחה וחברים.

"בשנתיים האחרונות, אני מרגישה שמשהו בי השתנה, שבכולנו", כתבה מידני עם פרסום התמונות. "משהו זז בדור שלנו ונולדה בנו הקשבה פנימית חדשה. הפרויקט הזה נולד מהרצון לייצר פאוזה קטנה בתוך הרחוב ההומה. רגע שבו אדם יושב מולי, חשוף מול כולם, ונשאר עם עצמו. חשוף אבל הכי לעצמו.

"האנשים המצולמים כאן הם צעירים וצעירות שנגעו מקרוב בכאב של התקופה. בלי יותר מדי תפאורה. רקע שחור, כיסא, ואדם אחד מולי. אלה צילומי רחוב מינימליסטיים, אבל הם מספרים סיפור רחב. מספרים מבט של צעירים וצעירות שבוחרים כל יום להיות כאן. לבטא זהות. להחזיק חלומות, גם כשלא ברור מה יהיה מחר. ואולי דווקא כי לא ברור.

"בפורטרטים ובצילומי הגוף יש נוכחות שקטה שאומרת - אני כאן. אני לא שורד, אני חי", היא הוסיפה. "בסוף יום הצילום האורות כבו, המצלמה כבתה נשארנו החברים ואנחנו יושבים ומדברים. ואז חבר אמר, איזה חיים אלה אה, אי אפשר לדעת מה יהיה. וחבר ענה לו כן, ככה בבום הכל יכול ללכת. ועוד חברה - כן… אבל ככה זה החיים אז נחיה. והיה שקט.

"ובשקט הזה הבנתי, בין כאב ושכול, אובדן והתמודדות לבין המשהו הזה שמחזיק אותנו, שמבקש להיאחז בו - יש כאן דור שבוחר לחיות. ואני רק רציתי להיות שם, לתת לזה מקום. אז אם אלו החיים- תנו לנו לחיות".