אנחנו צריכים לדבר על "Homecoming", הסדרה החדשה של ג'וליה רוברטס באמזון. ואנחנו צריכים גם לדבר על הסדרה המסקרנת "Witcher", האפוס הענק שנטפליקס מפיקים בכיכובו של הנרי קאוויל. ואנחנו מוכרחים לדבר על התפקיד המסקרן של מליסה מקארתי בדרמה "Can You Ever Forgive Me?" ועל העונה החדשה של "אימה אמריקאית". ומעל לכל, באמת ששומה עלינו לדבר על בלי די על "רפסודיה בוהמית", הסרט הביוגרפי על פרדי מרקורי. ולמרות שמדובר ברשימה ארוכה ומגוונת של סרטים וסדרות, נוכל להכניס אותם לדיון אחד כי כל הנ"ל סובלים ממגפה שסוחפת בימים אלה את הוליווד: פאות גרועות.

רוצים ממצאים? כי יש לי אלף. מאז הופעתה של ניקול קידמן ב"שקרים קטנים גדולים", שסימנה עבורי איזה קו פרשת מים בתחום השיער המזויף, פתחתי תיקיה ייעודית לתמונות יח"צ ובהן שחקנים שמסתובבים בהבעה רצינית לחלוטין, שעה שעל ראשיהם מונחים קילוגרמים של שיערות פלסטיק שבינן לבין המציאות קיים קשר רופף מאוד.

הנה קאוויל בטיזר ראשון ל-"Witcher":

מי זה? הלא זה לוציוס מאלפוי שהוא גם לגולאס שהוא גם דאיינריס שהיא גם ג'יין גודול. זה בעיקר לא מאוד אמין, הוא מה שאני מנסה לומר. ואם במקרה "Witcher" עוד אפשר להאשים את המקור, משחק וידאו שמתרחש ביקום פנטסטי, מה יש להגיד על הרצינות התהומית של "Can You Ever Forgive Me?"?

View this post on Instagram

A post shared by Can You Ever Forgive Me? (@canyoueverforgiveme) on

מעבר לתזה השלמה שיש לי בנושא הפאות שמליסה מקארתי חובשת בכל תפקידיה הקולנועיים (מ"מרגלת" ועד "הבוסית"; מ"תמי" ועד "חשבון משותף"), אני חושב שמדובר בשיא אישי עבורה. מקארתי, שמגלמת בסרט סופרת שמואשמת בזיוף הספרים הביוגרפיים שפרסמה במהלך שנות ה-70, קלירלי רצתה לשנות כיוון ולהתענג על תפקיד דרמטי מורכב. וזה גם עבד לה - הסרט זכה עד כה לביקורות חיוביות ברובן, וגם בשליליות ציינו לשבח את הופעתה של השחקנית. אבל מי יכול בכלל להתרכז בתפקיד דרמטי עסיסי נוכח הסמרטטת הזו? נוכח פאה שאפילו לא טורחת לדמות שביל (פסוקת) בסיסי בשיער?

פאות לא אמינות כואבות לי במקום האינטימי והקטנוני שמכאיב לאנשים בעלי אוזניים רגישות למבטאים. חשבו כמה על חוסר הנוחות שאתם נעים בו כששחקן הוליוודי מדבר עברית רצוצה במבטא אמריקאי מעושה - אז ככה. אני לא יודע מה בחיי האישיים השפיע עלי ועיצב אותי ככה, ואני גם ממש לא מתיימר להיות הפוסק העליון בסוגיית "האם הפאה הזו אמינה או לא". אני יודע רק דבר אחד והוא שחושב העכביש שלי לפאות מכוערות התחיל לצלצל לפני חצי שנה ומאז כמעט ולא הפסיק. באמת שזה בכל מקום.

בפרק האחרון של "אימה אמריקאית", למשל, זה כבר הפך לקומי במובהק. אוון פיטרס ובילי אייכנר, שבדומה לשחקנים רבים בסדרה מגלמים העונה כמה דמויות שונות, הופיעו על המסך כשהם חבושים בצמד הפאות האלה:

אימה אמריקאית (צילום: באדיבות יח"צ yes)
מה - "אימה אמריקאית" | צילום: באדיבות יח"צ yes

וזה היה, על פניו, הכי בסדר. כלומר, למרות שכל הדמויות התקשו למחות את החיוכים מפניהן (ואני יכול לנחש שגם לאנשי הצוות היה קשה לשמור על הבעה רצינית במהלך הפקת הפרק), בשום שלב לא נרמז לצופים שמישהו מבחין בטירוף שמתחולל על הראשים האלה. וזה בסדר, כי "אימה אמריקאית" מפלרטטת כל הזמן עם המופרך והמגוחך, זה חלק מהדיאלוג שהיא מנהלת כבר 8 עונות עם צופיה בצורות גלויות וסמויות. אבל שוב, אם ב"אימה אמריקאית" אלה פאות גרועות במכוון, מה לעזאזל אפשר לומר לזכות "רפסודיה בוהמית"?

רפסודיה בוהמית (צילום: יח"צ פורום פילם)
למה - "רפסודיה בוהמית" | צילום: יח"צ פורום פילם

רפסודיה בוהמית (צילום: יח"צ פורום פילם)
אבל למה | צילום: יח"צ פורום פילם

לא צפיתי ב"רפסודיה בוהמית" כי אני לא שונא את החיים שלי באופן אקטיבי, אבל כל תמונה מתוך הסרט גרמה לי לשלוח אותה לחברים שלי בליווי עשרה סימני קריאה. כן, אני יודע שזה סרט תקופתי וכן, ראיתי את הסרטונים של פרדי מרקורי בהם הוא נושא בחן תסרוקות דומות, אבל בין התסרוקות ההן למה שקורה לרמי מאליק על הראש יש תהום של 200 קילומטר, והיא מלאה בשיערות ניילון.

אגב שיערות ניילון, אני יכול להבין למה כוכבת במעמדה של ג'וליה רוברטס לא תרצה לצבוע את שיערה לצורך תפקיד כי סליחה וסליחה, היא כבר הרוויחה את הזכות לעשות את הג'ניפר לורנס ולהפסיק להתמסר פיזית לתפקידים שהיא מלוהקת אליהם. היא לא צריכה את הנזק הזה לקרקפת, הכל מובן והכל מעורר הזדהות (לאלה מאיתנו שהתברכו בשיער). אבל מה מסב יותר נזק, צביעת השיער לשחור לתקופה של שלושה חודשי צילום או חבישת הפאה הכי מכוערת בתולדות הפאות? כי זהו התמונה שאמזון בחרו לקידום הסדרה "Homecoming", כלומר כך הפאה הזו נראית תחת התאורה הטובה ביותר ואחרי טיפול פוטושופ אינטנסיבי:

Homecoming (צילום: יח"צ באדיבות Amazon)
שאלנו אבל למה - "Homecoming" | צילום: יח"צ באדיבות Amazon

פאה גרועה מסיחה את הדעת. היא גליץ' במטריקס שקורץ ומהבהב לאורך כל הסרט, ומנכיח את הזיוף האינהרנטי שבמלאכת הקולנוע. והחלק הכי מתסכל בסיפור הוא שאנחנו חיים בעידן קסום, נפלא ורב אפשרויות בכל הנוגע לשיער מלאכותי. תשאלו כל דראגיסטית או את ג'וליאנה מרגוליס - יש פאות טובות out there. טובות מאוד, אפילו. מאפרים ומעצבי שיער קולנועיים יכולים להפוך את טילדה סווינטון לקשיש משכנע, אמני האנימציה של פיקסאר מסוגלים להנדס כל זיק שמנוני או שריר מזערי בפנים של דמויות מונפשות, ורמי מאליק הולך לקבל אוסקר על פאה שנראית כמו מה שנשאר על המדרכה אחרי ששני עורבים מסיימים להתקוטט? אני צריך, ולו בשביל שלוות הנפש הפרטית שלי, שעוד אנשים יכירו בתופעה ויסכימו איתי שהיא נו-ר-אית.