אם הייתי מתחילה היום, מישהו בטוח היה שם עליי בוכטות

זו הפעם הראשונה שמיכל אמדורסקי לא בזוגיות אחרי שנים. למרות הפרסונה הבועטת שהיא מתחזקת לאורך הקריירה, דווקא חיי המשפחה והזוגיות שלה תמיד היו במיינסטרים. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני בזוגיות", היא אומרת, "אני אוהבת את הבית וכל חיי הייתי אדם זוגי עם גבר לידי. אין לי מושג איך בכלל מכירים מישהו היום. אני לא יוצאת כמעט, אני מגיעה כל יום הביתה מעולפת מהעבודה, אין לי חיים וב-11 אני כבר ישנה. אם אני יוצאת, זה רק לבר של גייז. בשבוע שעבר שאלתי את הצ'אט איפה אני יכולה להכיר גבר שווה, והוא ענה לי שאם אני לא אצא מהבית, אני לא אכיר אף אחד".

שנה חלפה מאז שהתגרשה אמדורסקי מג'פרי ישי, מי שהיה בן זוגה במשך 12 שנה ואבי בתה השלישית, אריאה (10). לאמדורסקי עוד שתי בנות מנישואיה הראשונים לאסף אמדורסקי – מילה (23) ונינה דבש (18). לישי שלושה ילדים מנישואים קודמים, ובסך הכל גידלו השניים יחד שישה ילדים ("כשנוסעים ליוון חייבים וילה ומיניבוס, זה היה הזוי"). בניגוד לנישואים הראשונים שלה, שהתפרקו ברעש גדול, עם ישי היא מעידה שהדברים הסתיימו יחסית בטוב. "אהבתי את ג'פרי מאוד. היה לי סבבה ונוח עד שלא, ויכול להיות שזה פשוט נגמר".

מה גרם לפרידה?
"בגדול, אני חושבת שהוא התמודד עם חוסר הבנה לגבי דרישות המקצוע שלי. ישבתי בבית שלוש שנים בגלל הקורונה והוא התרגל לזה שאני בבית. שמחתי לחזור לעבודה ולא רציתי לוותר על כלום, אין דבר כזה אצלי להוריד שעות או לבטל חזרות, והייתה לו בעיה עם ההתמסרות שלי לעבודה ועם זה שהיא במקום הראשון עבורי. לצערי הוא פחות הבין את המקצוע, ומה שהיה לי מאוד קל עם אסף, כי הוא הגיע מאותו מקום, היה מאוד מסובך עם ג'פרי, אף על פי שהזוגיות איתו הייתה הרבה יותר טובה ובוגרת".

עדיין את בקשר עם הילדים שלו?
"ברור".

אמרת שבגירושים האלה, בניגוד לפרידה מאסף, "לא נשברו צלחות". מה למדת על עצמך הפעם?
"עם אסף הפרידה הייתה מורכבת כי היה שם עניין כלכלי. התחלנו יחד בגיל צעיר, צמחנו יחד, הרכוש היה משותף והמלחמה הייתה, כרגיל, על כסף. עם ג'פרי כבר הייתי חכמה ועשיתי הסכם ממון. אסף ואני בילינו חמש שנים בבתי משפט וזה ריסק אותי ואת הבנות. הוא עובד עכשיו על סרט דוקומנטרי על עצמו והוא ראיין אותי. הוצאתי לו מול המצלמה מסמך שהוא תבע משמורת בו על הבנות. אמרתי לו, 'אתה לא קם לפני שתיים בצהריים, על איזו משמורת אתה מדבר?'. הוא רצה לפגוע בי ולמכור את הדירה שקנינו יחד, אז פשוט קניתי את החצי שלו. הוא עשה לי את המוות, אבל כשהדברים נרגעו הוא התנצל".

עם ג'פרי לא היה עניין כלכלי?
"היה גם, כן. בסוף אנחנו לא שונים משום זוג אחר, ובזמן המלחמה והקורונה אומנים בישראל לא התפרנסו. עדיין נורא קשה להביא היום קהל לאולמות כי אנשים לא יכולים לתכנן כלום. את יודעת כמה אומנים פושטי רגל יש סביבי? גם לנו היו בעיות כלכליות וזה הגיע למצב שלא יכולתי לשלם משכנתה. זה גמר אותנו".

הלוואי שכולם היו קצת יותר מיכל

אמדורסקי (51) מעידה על עצמה כמי שמוכנה לאהבה חדשה, אבל נראה שאין לה ממש זמן או פנאי לכך. בשנים האחרונות היא נמצאת רוב הזמן מאחורי הקלעים, מביימת, מפיקה, יוצרת כוריאוגרפיות ולפרקים גם מככבת בעצמה בהפקות של התיאטרון העברי בניהולו האומנותי של גדי צדקה, שהחליט בנקודה מסוימת להאמין בה כמו שאף אחד לפני לא עשה לפני כן.

היצירה החדשה היא מופע ההצדעה למדונה ("Madonna – The Tribute Show") שעלה בשבוע שעבר וירוץ ברחבי הארץ בחודשים הקרובים. את המופע היא הפיקה וביימה, היא הייתה שותפה ליצירת הכוריאוגרפיה שלו – וגם מככבת בו בעצמה. כשאמדורסקי מדברת על מדונה, מי שהייתה לה כל חייה להשראה, עיניה נוצצות בהתרגשות. "אני זו מדונה ומדונה היא כל מי שאני, אני מעריצה אותה מאז שנות ה-80 ועוקבת אחריה בכל תחנות חייה. היא מזכירה לי את עצמי בהרבה מובנים, כמוני, לא כולם ידעו איך לאכול אותה בהתחלה. היא אמרה פעם באחד הראיונות שלה, 'אם הייתי רגילה, הייתי לא מעניינת'".

אמדורסקי לא ממש זוכרת מי זרק את השם מדונה כאופציה להפקה, אבל היא מספרת שבין מלחמה למלחמה, היא וצדקה חיפשו לעשות משהו שונה וחדש, כזה שעוד לא נראה בארץ. "זרקנו רעיונות לאוויר, חשבנו על משהו בסגנון וגאס. הבנו שזה חייב להיות ענק כשמדובר במדונה, זה מתבקש ואי אפשר לעשות את זה אחרת. זו השקעה מטורפת, ולא ויתרנו על כלום: במה, מדרגות, תלבושות, וידאו-ארט. גדי זרם איתי על הכל".

גם את, כמו מדונה, מחשיבה את עצמך "לא רגילה"?
"אני לא יודעת מה זה להיות רגילה, באומנות וביצירה שלי תמיד אמרתי את האמת שלי, וגם בחיים עצמם. עם השנים התעדנתי והתמתנתי, אבל כמו בצעירותי, אני עדיין מאוד ישירה. מן הסתם, זה בלט יותר בעבר".

מתי נדבקת בחיידק של מדונה?
"זה היה שם מאז ומתמיד, אבל אם אני רוצה לשים את האצבע על נקודה משמעותית בזמן, אז זו ההופעה בארץ בשנת 1993. בפתיחת המופע הייתה רקדנית טופלס שירדה מלמעלה ופיסקה את רגליה תוך כדי שהקהל מריע ושואג מרוב אושר, והייתי בשוק. מיד אחר כך נכנסה מדונה ונישקה את הרקדנית נשיקה ארוטית בפה ושוב, הקהל שאג מרוב אושר. אנחנו מדברים על ישראל של תחילת שנות ה-90, היו שם 60 אלף איש ופתאום כולם היו ליברלים. מבחינתי זה היה חזון אחרית הימים והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. לצערי, זה לא תמיד הצליח".

אחרי יותר מ-30 שנה, יש כמה וכמה מעצמות פופ בארץ. את מרגישה פספוס?
"אני הייתי הראשונה, פתחתי לכולן את הדלתות. אף אחד לא עשה את זה לפניי, סללתי את הדרך לכל מה שרואים היום על הבמות. קחי למשל את מחזות הזמר של היום, 'פריסילה מלכת המדבר' ו'קברט' – הם מפוצצים, וכל ערב רואים על הבמה את מה שאני הבאתי לכאן ראשונה. היום כבר אף אחד לא אומר כלום על זמרת שנשכבת על הרצפה בהופעה, רוקדת בחושניות או מופיעה בלבוש מינימלי. כשאני התחלתי ועליתי להופיע עם בגד גוף ורקדנים בתחתונים, סקלו אותי בכיכר העיר".

את מקנאה בכוכבות הפופ של היום?
"לגמרי. נועה קירל, למשל, היא ארוזה בקופסה של ניהול ברמה הכי מדוקדקת שיש ולי לא היה ניהול כזה אף פעם. עברתי כל כך הרבה מנהלים ואף אחד לא האמין בי כמו שמאמינים בה, כי הקדמתי את זמני. אני ואסף השקענו באלבום הראשון שלי מכספנו האישי כי הד ארצי גלגלו אותנו מהמדרגות אחרי 'חייל שלי' (הלהיט הפרובוקטיבי שהוציאה אמדורסקי ב-1997 – אפ"ב). אף אחד לא רצה להשמיע אותו, נסעתי בעצמי בכל הארץ, עברתי בתחנות רדיו וחילקתי אותו. אחרי שהוא הצליח, פתאום כל חברות התקליטים התקשרו וביקשו לעשות לנו הפצה. אסף זכר להם את טריקת הדלת ואמר, 'לא יקרה'".

אולי היה קשה לעבוד איתך?
"ממש לא, כיף לעבוד איתי. נכון, אני אומרת את האמת, אבל היא תמיד באה מתוך מקצועיות והמטרה שלי היא להוציא את הטוב ביותר החוצה. חבל שאנשים לא חושבים ומתנהגים כמוני, אולי לא היו מלחמות בעולם".

אפרופו מלחמות, אמדורסקי מעידה שהאהבה שלה למדונה חיזקה אותה ברגעי השפל שאחרי אירועי 7 באוקטובר. "היו לנו כרטיסים להופעה שלה כמה ימים אחרי אותו יום והייתי צריכה לקבל החלטה זריזה אם לנסוע או לא. כעסתי כמו שלא כעסתי אף פעם, הרגשתי שקרתה לנו שואה, ואבא שלי ניצול שואה, אז אני חיה את השואה כל חיי. חבר טוב אמר לי, 'מיכל, בואי נבטל, אני מפחד לנסוע', אבל אמרתי לו, 'שכח מזה. גם ככה חרא ורע לי, אז אולי זה דווקא ייתן לי קצת שפיות'. נסעתי כמובן, עמדתי שם עם דמעות בעיניים ודגל ישראל".

לא פחדת? אלו היו שבועות נפיצים בכל העולם.
"מדונה היא בדם שלי, אני מעריצה אותה והיא השראה גדולה ומובילה בחיי. אני מעריכה את האישה הזו והיא מאזנת אותי, כמו פסיכולוג. כל החיים היא לחשה לי באוזן, 'מיכל, את בסדר, זה הם שלא בסדר'. היא יודעת באמת מה זו פתיחות, קבלת האחר וליברליות".

גם אם המחיר כבד, ולפעמים צריך ללכת על הקצוות?
"גם לי כמוה אין בעיה ללכת על הקצה. להפך, מבחינתי זה ממש בסדר. גם אני כמוה, מקבלת את כולם ולא מכריחה אף אחד להיות מי שהוא לא. אני אתן לך דוגמה מהבית שלי: הבנות שלי לעולם לא שאלו למה לרועי, בן של חברים, יש שני אבות, או למה חבר שלי נכנס הביתה כטל ויוצא כטלולה. היו להן במהלך השנים בייביסיטריות טרנסיות ומלכות דראג, אנחנו המשפחה הכי ליברלית שיש. מבחינתי פשוט צריך לקבל את כולם, שכל אחד יעשה מה שבא לו וככה העולם יהיה טוב יותר. הלוואי שכולם היו קצת יותר מיכל".

מה תעשי אם מדונה תשמע על המופע?
"התחרפנת? זה לא יקרה. כאילו אין לה מה לעשות בחיים. היא מוציאה עכשיו אלבום, אני ממש לא מעניינת אותה".

אחרי המוות של אמיר הפכתי לאדם שקשה לשמח

את דרכה המקצועית החלה אמדורסקי בגיל 15 כרקדנית וזמרת. לאורך השנים ספגה אין-ספור ביקורות, אחת שחזרה על עצמה עוסקת ביכולות הווקאליות שלה, או יותר נכון, בהיעדרן. היום היא כבר פחות מתרגשת מקולות הרקע. "גם על מדונה אמרו את זה, ואז היא הייתה עונה שהיא לא זמרת, אלא פרפורמרית. אגב, גם אני אף פעם לא אמרתי שאני זמרת. יש לי סל יכולות שכולל ריקוד, משחק ושירה, אני ורסטילית בטירוף, משתנה מהר על הבמה ומתאימה את עצמי לכל מצב, וזו יכולת ענקית. בעיקר, אני בן אדם שעובד קשה. אם הייתי מתחילה היום, מישהו בטוח היה שם עליי בוכטות".

יש ביקורת אחת שאת עדיין זוכרת, שפגעה בך ממש?
"באופן כללי אף פעם לא הבנתי איך אנשים מותחים ביקורת על אדם שהם לא מכירים, שבחיים לא ישבו איתו או דיברו איתו מילה. אני זוכרת שאחרי שיצא 'חייל שלי' אברי גלעד דיבר עליו באחת ההזדמנויות ואמר דברים ממש לא יפים, הוא קטל את השיר ואותי. אני נסעתי עם השיר הזה למוצבים הכי נידחים שיש והרמתי לחיילים, וזה מה שיש לך לומר? מה זה הרוע הזה? אני לא שוכחת לו את זה עד היום. גם המנהלים שהיו לי לאורך הדרך ניסו להוריד אותי. ביקשו שאעלה לבמה בג'ינס וטישרט ושאופיע עם גיטרה, רצו להפוך אותי ליותר נשית".

והסכמת?
"בהתחלה זרמתי איתם, אבל זו לא הייתה מי שאני. היום אני מסתכלת על שערים שעשיתי, הלבישו אותי בחליפות מחויטות כדי שייראה רגוע. יאללה, מה ניסיתם לעשות? היו הרבה יותר טובות ממני שהיו יכולות ללבוש חליפות, וזה גם התאים להן יותר. אגב, מי שהכי תמך בי הוא אסף, כי הוא הבין שאני מוכשרת עוד אז. זו לא חוכמה גדולה להבין שמישהו מוכשר בדיעבד, כמו אמיר, שרק אחרי שהוא מת כולם פתאום הבינו כמה מוכשר הוא היה".

אמיר פרישר גוטמן, חברה הקרוב ביותר של אמדורסקי, הלך לעולמו בטביעה טרגית בשנת 2017. אמדורסקי נכחה בחוף בעת האירוע, והיא ליוותה אותו גם בשנים הקשות שקדמו לכך, כשאובחן בטעות כחולה סרטן.

אילו אמיר היה חי היום, הוא היה מביים את "מדונה"?
"אין לי ספק. הוא היה גאון".

מותו של חברה הקרוב השפיע עליה עמוקות. בתה, נינה דבש, סיפרה בריאיון למגזין סוף השבוע של mako בחודש מרץ: "אמא של לפני המוות של אמיר הייתה מארחת מלא, היו בבית כל הזמן מסיבות של החברות ההומואיות שלה, זה היה בית פתוח, מאוד שמח ואופטימי. היום זה בית אחר לגמרי, משהו בניצוץ של החיים השתנה מאז ולא חזר".

ואכן כשאמדורסקי מדברת על פרישר גוטמן, היא מסירה את כל המגננות ודמעות עולות בעיניה. "מה זה היה הסוף הזה? אני לא יודעת. זה לא היה צריך לקרות".

את בקשר עם המשפחה שלו?
"ברור, אח שלו אייל והדס אשתו הם הדבר הכי קרוב אליי, הם עמוד התווך שלי. אני באה אליהם בשבתות כשאני בלי הילדות או כשרע לי ופשוט מתרסקת על הספה. אני מרגישה שאני יכולה להיות שם מיכל, הם המקום הבטוח שלי. אני בקשר מצוין גם עם ינאי ואני מתה על פלג, בן הזוג שלו. רוי הבן שלהם הוא קופי אמיר".

איך נוצר הקשר המיוחד ביניכם?
"אנחנו שותפים לאותה טראומה, כולנו, כל מי שהיה שם, פוסט-טראומטיים. הסיפור הזה לא עוזב אותי, אני עדיין בסוג של הכחשה, אני לא יכולה לדבר עליו בלשון עבר. אני לא משחררת אותו, כל הבית שלי תמונות שלו, על כל דבר אני חושבת מה אמיר היה אומר".

זה באמת שינה אותך כמו שנינה אמרה?
"לחלוטין. הפכתי להרבה יותר אדישה, יותר פסימית, יותר קשה לשמח אותי היום".

פיתחת גם חרדות?
"כן. אני מפחדת מהים, קשה לי אפילו להסתכל עליו. תמיד שנאתי את הים אבל זה גבר ממש אחרי המקרה. זה בעצם היה הריב שלי עם אמיר לפני שהוא מת, שאלתי אותו, 'למה צריך לישון על החוף?', והוא התעצבן עליי ואמר שאני תמיד אנטי. יש אפילו סרטון מאותו יום שאני יושבת בעצבים על החוף והוא אומר לי, 'מיצי, תסתכלי על השקיעה, תראי כמה יפה הים', ואני עונה לו, 'הים זה השטן'".

את מטופלת?
"ברור, יש לי התקפי חרדה ואני לוקחת כדורים, ציפרלקס בקבוע וקלונקס כשצריך. אני לוקחת גם אטנט כשאני צריכה ליצור. יש לי כל כך הרבה על הראש והמוח שלי עמוס, קשה לי להתרכז בלי אטנט".

מה אמיר היה אומר על המופע החדש, והעשייה שלך היום בכלל?
"הוא היה נטרף ומגיע לכל הצגה. 'מדונה' ו'עפרה' (ההצגה הקודמת שיצרה אמדורסקי, המבוססת על סיפור חייה של עפרה חזה – אפ"ב) הן בעצם אנדרטאות לזכרו, הוא היה מטורף על עפרה ואין אלבום של מדונה שלא היינו שומעים יחד ורוקדים. החלום שלי הוא לכתוב עליו מחזמר, אני רק צריכה שינאי ישחרר לי. זה יהיה מאסטרפיס".

אני לא מתה על ההתבגרות

בתור מי שנמצאת בתחילת העשור השישי לחייה, אמדורסקי מעידה שהיא מרגישה היטב את סימני הגיל, אף שהיא נמצאת בכושר שיא וממשיכה להופיע. "יש לי גנים טובים ואני גם שומרת", היא אומרת, ומוסיפה שהייתה גם מהנשים הראשונות שדיברו בגלוי על טיפולי אסתטיקה. "אני עושה בוטוקס וחומצות. ציצי כבר עשיתי בגיל 20, ואחר כך תיקנתי".

אגב טיפולים וניתוחים, את לא חושבת שמדונה קצת הגזימה בשנים האחרונות?
"אני בעד שתעשה מה שהיא רוצה. הלוואי עליי להיראות כמוה בגיל 67. יש לה כסף, אז היא מגזימה קצת, למי אכפת?".

איך את עם הגוף שלך היום?
"זה נורא ואיום, הגוף משתנה ואין לי שליטה עליו. בגיל 50 את לא יכולה לעשות מה שעשית בגיל 20, לפני כמה ימים למשל נפצעתי וקרעתי את השריר האחורי בירך. זו פציעה שצריך אחריה שיקום של חצי שנה, בעיקרון אסור לי ללכת, אבל את חושבת שלא עליתי להופיע בבכורה של 'מדונה'? עליתי ועוד איך. שיניתי קצת את הכוריאוגרפיה בלי שאף אחד ישים לב ועליתי לרקוד. יש לי חינוך סובייטי, מבחינתי ההצגה נמשכת בכל מצב, אין דבר כזה לוותר".

יש גם דברים טובים שבאים עם הגיל, חוכמת חיים, שקט נפשי. את לא מעדיפה את זה?
"אני מעדיפה לחיות בלי זה ושיחזור לי הגוף של בת 20. אני לא מתה על ההתבגרות. מי שמקבלת את זה וחיה עם זה בסבבה לדעתי משקרת לעצמה".

אם דבר יש אחד חיובי שהזמן בכל זאת הביא איתו, הוא השלום והרוגע במשפחת אמדורסקי. אחרי שנים סוערות, מיכל ואסף היום בקשר טוב, מבלים יחד ומארחים ארוחות שישי וחגים. "עשינו לא מזמן לנינה מסיבת גיוס משפחתית וגם חומי הייתה", מתארת אמדורסקי בהתרגשות. חומי היא הסטייליסטית חומי פולק, זוגתו של אסף בשמונת החודשים האחרונים, הצעירה ממנו בכמעט 20 שנה. בעבר הוא היה נשוי כעשור לאושיית האופנה הדר ג'וזפין.

מה דעתך על הזוגיות הנוכחית של אסף, ובעיקר על פער הגילים ביניהם?
"אני מתה על חומי, היא בחורה חכמה, מעניינת, מקסימה, מוכשרת ואהובה. אנחנו מדברות על הכל, היא כיפית, חיובית ואופטימית, אני הייתי יוצאת איתה, והכי חשוב, היא דוגמה ראויה לבנות שלי. פער הגילים הוא שטויות. אסף הוא פיטר פן, ואני חושבת שאם אנשים מתאימים, יש להם רצונות דומים והם באותו מקום בחיים, אז הגיל לא משנה, העיקר שהם משלימים אחד את השנייה".

גם מדונה יצאה בעשורים האחרונים עם גברים צעירים ממנה. זה יכול לקרות גם לך?
"גם מדונה היא פיטר פן, אין לה גיל, ואני שוב אומרת, שכל אחד יעשה מה שטוב לו, את לא בוחרת במי להתאהב. אני לא שוללת לצאת עם גבר צעיר, גם לא עם גבר מבוגר, אבל בואי נתחיל עם לצאת בכלל".

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: קורין סוויד | איפור: מור זביליק | שיער: ליאור גבריאלוב | הפקה: טל פוליטי