ביום חמישי התקיים טקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים ה-40, ובו חולקו אותות כבוד לשלושה ענקי קולנוע. בעוד הזכייה של הלן מירן והאחים דארדן התקבלה כקונצנזוס, לא מעט גבות הורמו כשאוליבר סטון קיבל אות הוקרה – בעיקר בשל אמירות העבר הבעייתיות שלו נגד ישראל בפרט ויהודים בכלל.
כזכור, הבמאי טען בעבר שהדגש על השואה בעיסוק במלחמת העולם השנייה נובע מ"השליטה של היהודים בתקשורת", ואף טען כי היטלר היה "שעיר לעזאזל". כשעל זה מוסיפים התבטאויות פרו-איראניות שלו ואמירות על כך שישראל התערבה בבחירות בארצות הברית, מקבלים תמונה של מישהו שלא ממש אוהב אותנו. אז למה בכל זאת הוא קיבל פרס בישראל?
"אני חושב שבסופו של דבר אנשים מעריכים את העבודה והאומנות שלי", אומר סטון בריאיון עם mako. "האנשים כאן מבינים שאני מדבר בשם עצמי, שיש לי דעות ורגשות משלי. הטקס היה נחמד ואני נרגש מאוד לקבל את אות ההוקרה לצד אנשים כל כך טובים כמו הלן מירן והאחים דארדן".
עוד לפני האמירות הבעייתיות שלו עשה סטון סרט דוקומנטרי שצולם בישראל וברשות הפלסטינית, "פרסונה נון גרטה", העוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני. "אני כבר זקן מדי לעשות עוד סרט בישראל וגם אין לי ממש נושא, למרות שכולם חושבים שאני רוצה לעשות סרט על בנימין נתניהו".
עסקת לא מעט במנהיגים חזקים, אפשר להבין מהיכן השאלה על ביבי מגיעה.
"נכון, אבל כולם היו מנהיגים שעמדו או עדיין עומדים מול האימפריאליזם האמריקאי, וביבי אוהב אותו מאוד, אם הוא יכול להשתמש בו. יש הבדל גדול בינו לבין קסטרו, צ'אבז ופוטין".
בטקס הפתיחה של הפסטיבל, בו קיבל סטון את אות ההוקרה, נאם הנשיא הרצוג על רקע קריאות "דמוקרטיה", במחאה על החקיקה המשפטית. "אני שמח לראות את ההפגנות נגד המדיניות של נתניהו", אומר סטון. "הוא בחר שותפים קיצוניים מאוד, הם פשוט סיוט. הקנאות הדתית חזרה, גם בארצות הברית אנחנו סובלים ממנה".
"לביידן יש מדיניות הקצנה מול רוסיה, שלדעתי תתהפך עלינו. אני לא מסכים עם זה בכלל ובעיניי זה הדבר הכי מסוכן שיש כי זה יוביל למלחמה"
אם כבר ארצות הברית, ידוע שאתה לא מעריץ גדול – לא של ביידן ולא של טראמפ. מי גרוע פחות מבחינתך, לנוכח הבחירות הקרובות?
"זו הכרעה קשה. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפוליטיקה, אבל לביידן יש מדיניות הקצנה מול רוסיה, שלדעתי תתהפך עלינו. אני לא מסכים עם זה בכלל ובעיניי זה הדבר הכי מסוכן שיש, כי זה יוביל למלחמה. רוסיה לא תיכנע לשטויות האלה. למה ארצות הברית מתערבת בכלל בסכסוכי גבול במזרח אירופה? אין בזה שום היגיון. ביידן מתגרה ברוסיה ולא היה צריך לעשות את זה. תמיד אמרתי שארצות הברית ורוסיה יכולות להיות בנות ברית מושלמות, בטח בכל מה שקשור לאנרגיה גרעינית. מה שקורה שם זה מגוחך, טיפשות אמריקאית טיפוסית".
מלבד המחווה לקולנוע שלו בפסטיבל – עם הקרנות של חלק מסרטיו, ובהם "רוצחים מלידה", "JFK: תיק פתוח" ו"פלאטון" – מקרין סטון גם את סרטו החדש "גרעין עכשיו". הסרט התיעודי עוסק באנרגיה גרעינית כפתרון אפשרי למשבר האקלים. "זה בזבוז זמן לבוא לישראל כדי לדחוף לבניית כור גרעיני אזרחי", מסביר הבמאי המהולל. "ברור לי שאתם לא רוצים לקדם את הדברים האלה כי אתם לא רוצים למשוך תשומת לב לתוכנית הגרעינית הצבאית שלכם. אני לא יודע אם אתה מכיר את הסיפור הזה, אבל קנדי ניסה לעצור את הכור בדימונה. הייתה לו שיחה קשה עם בן-גוריון, אבל אז קנדי נהרג וג'ונסון העלים עין. גם ב-1968, כשכבר היה ברור שיש לכם כור גרעיני, ג'ונסון וידא שבחיים לא ייוודע על זה לציבור. זו דוגמה לצביעות של ארצות הברית. הם אומרים 'לא להרחיב את השימוש גרעין', אבל עושים את זה בעצמם. אי אפשר לסמוך על ארצות הברית בשום דבר".
"בכל מקרה, חשוב לי להראות את זה גם כאן, כי זה יוצר דיבור ויותר אנשים נחשפים לזה. חייבים לגרום לאנשים להבין שאנרגיה גרעינית היא דבר חיובי. אנשים מפחדים מהמילה 'גרעין' כי הם מקשרים אותה לפצצה, אבל אנחנו מנסים להסביר שאנרגיה גרעינית איננה בהכרח פצצה גרעינית. לקולנוע יש חלק נורא בהקשר הזה. אורניום הוא מתנה גדולה לעולם ואנחנו כבר יודעים שאפשר להתמודד עם הקרינה ברמת מסוימת".
נראה שאתה גם לא ממש סומך על ארצות הברית בכל מה שקשור לאנרגיה גרעינית.
"בחרתי שהסרט ייקרא 'גרעין עכשיו' בגלל הפחד האדיר שיש מפני גרעין. אנשים בגיל מסוים ישר מקשרים אותו להיסטוריה ולהפגנות הענק שהיו נגד, אבל הדור הצעיר שונה - הוא מקבל את זה הרבה יותר מבעבר. באופן כללי, סקרים מראים שרוב האמריקאים בעד אנרגיה גרעינית, אבל הם בכלל לא יודעים מה זה, וזו הנקודה – לכולם יש דעה, אבל הם לא באמת מבינים את זה".
למה אתה חושב שהדור הצעיר פתוח יותר לזה?
"כי הם פוחדים הרבה יותר משינויי האקלים מאשר השמדה גרעינית. משבר האקלים כאן וזה ממש ממש מסוכן, זה יכול להיות באמת סוף האנושות, ולכן הם מרגישים שזה יותר חשוב".
לאורך הקריירה המופלאה שלו זכה סטון בארבעה פרסי אוסקר (אחד לסרט הטוב ביותר, שניים על הבימוי ואחד על תסריט מעובד) ביים כ-20 סרטים עלילתיים ועשרה סרטים תיעודיים. כשאני שואל אותו איזה סרט הוא הפייבוריט האישי שלו, הוא עונה: "אלכסנדר".
"כמה אפשר לראות את אותו סרט שוב ושוב? האקשן נעשה בצורה מצוינת, אבל זה כבר מגוחך. הקרבות פשוט מגוחכים, ראית את 'ג'ון וויק 4'? הוא הורג אנשים בצורה כל כך קלה שזה מגוחך"
זה סרט שהצליח פחות מסרטים אחרים שלך. למה?
"היה לי יותר מסרט אחד שלא ממש התחברו אליו, אבל דווקא 'אלכסנדר' כן הצליח במזרח התיכון. בתרבות האמריקאית והאנגלית לא ממש הבינו את זה, בעיקר בגלל שהוא היה ביסקסואל. הם פשוט לא יכולים להבין שיש מנהיג צבאי כל כך חזק שהוא לא סטרייט. הוא היה איש מורכב שמגיע מתקופות אחרות".
מה אתה חושב על הקולנוע ההוליוודי היום?
"יש הרבה אנשים מוכשרים שעובדים וסרטים טובים, אבל הייתי רוצה לראות יותר סרטים מהסוג שלי: כאלה שמעוררים מחשבה, עוסקים בנושאים רציניים – אבל לא בצורה רצינית מדי. אני למשל עשיתי סרטים על נושאים רציניים, אבל מאוד מבדרים. אני חושב שמסוכן מאוד לגעת בנושאים כאלה בהוליווד כיום. האם הייתי יכול לעשות את "JFK: תיק פתוח" כיום? אני לא בטוח בכלל".
מה עם שוברי הקופות? אתה מתחבר לסרטי גיבורי-על למשל?
"וואו זה מעייף, אתה לא חושב? כמה אפשר לראות את אותו סרט שוב ושוב? האקשן נעשה בצורה מצוינת, אבל זה כבר מגוחך. הקרבות פשוט מגוחכים, ראית את 'ג'ון וויק 4'? הוא הורג אנשים בצורה כל כך קלה שזה מגוחך. נכון, זה היה גם בסרטים בניינטיז אבל זה הפך לגרוע יותר".
הריאיון עם סטון התקיים ביום שישי, יום אחד אחרי שארגון השחקנים (SAG) הצטרף לתסריטאים והשבית הלכה למעשה את הוליווד. "מוצדקת לגמרי ההצטרפות שלהם לשביתת התסריטאים", קובע סטון. "כבר בשביתה של התסריטאים ב-1988 המפיקים היו מאוד לא הוגנים בכל מה שקשור לרווחים מסרטים בהפצה ביתית. הם טענו שהם מפסידים כסף ושמרו חלק עצום מההון אצלם. הכותבים עשו טעות אדירה בדיל שהם סגרו כי הם יכלו להרוויח מההפצה הביתית כסף גדול. בכל מקרה, הצטרפות של השחקנים יש משקל, כי הם לא ישתתפו בפרמיירות, וזה רציני מאוד".
לסיום, במה אתה הולך לצפות קודם – "אופנהיימר" או "ברבי"?
"'אופנהיימר'. לא ממש התלהבתי מהטריילר של 'ברבי'".