"כשהמחבלים היו מצוברחים, אנחנו היינו בסכנת חיים יותר גדולה"

שנתיים וחצי עברו מאז ששושן הרן חזרה מהשבי בעזה. מי שנחטפה ב-7 באוקטובר מקיבוץ בארי כאשר 13 מבני משפחתה נרצחו או נחטפו ושוחררה בעסקה הראשונה, מיעטה לשתף על מה שעברה מאז אותו יום נורא עד עכשיו - כשהחליטה לכתוב ספר שמתעד את סיפורה.

בריאיון ל"חדשות הבוקר", שחזרה הרן את רגעי האימה: "היינו בממ"ד, ובן זוגי אבשל שמר על הידית של הדלת יחד עם טל שוהם. המחבלים הצליחו לייצר חריץ בחלון הפלדה וזה היה הרגע שבו טל ואבשל החליטו להיכנע". בשבי, הרן ומשפחתה היו מנותקי קשר לחלוטין ותלויים לגמרי בשוביהם. "היו ימים שהם היו מאוד מדוכאים, אלו היו הימים הכי מסוכנים בשבילנו, כי הם ידעו מה קורה בחוץ. כשהם היו מצוברחים, אנחנו היינו בסכנת חיים רצינית יותר".

יחד איתה נחטפו גם נכדיה, נווה בן ה-8 ויהל בת ה-3. "בדרך לעזה הבנתי שהמשימה שלי היא לשמור על המשפחה שאיתי", סיפרה. "צוות השובים אומן במשך שנים כדי להחזיק חטופים, בין היתר ילדים. בדירה הראשונה אליה הכניסו אותנו היה ארגז צעצועים מוכן לילדים. הם ממש תכננו להחזיק ילדים בשבי".

יומיים לאחר ששוחררה, החליטה להקליט את הסיפור כולו: "ידעתי שהזיכרון ילך ויתעמם אז ישבתי מול חברים והם הקליטו אותי. לקח לי שנה להתחיל לכתוב. הספר הזה הוא הדרך שלי לספר לאנשים גם בישראל, שיבינו את המורכבות של מה שעברנו, שידעו את העובדות. עד שכתבתי, 90% מהמוח שלי היה עדיין בשבי".