הבמאי רם לוי ("לחם", "חרבת חזעה") הלך לעולמו בגיל 85

הבמאי רם לוי, חתן פרס ישראל לתקשורת, הלך לעולמו בגיל 85 - כך נודע היום (ראשון). לוי היה במאי ויוצר טלוויזיה ישראלי, שהתמחה בבימוי סרטים עלילתיים ותיעודיים, וכן פרופסור אמריטוס בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

דליק ווליניץ, ששיחק ב"חרבת חזעה" בבימויו של לוי, ספד לו בשיחה עם mako: "כאב מאוד גדול. חוץ מזה שהוא קולנוען כל כך מוכשר שיודע את הטכניקה, איש טלוויזיה וקולנוע - הוא אדם כל כך נפלא, במאי סבלני אוהב אדם, אמיץ ולא פוחד. הסרטים שלו פוליטיים במובן העמוק שיש. לא הפגנתי אלא עמוק, שבא לצאת נגד עוולות - כמו 'חרבת חזעה'. הוא פשוט נפלא ,ולהיות איתו על הסט כשחקן זה עונג מאוד גדול, כי הוא מאלה שאוהבים שחקנים ומקשיבים לשחקנים, עם אורך רוח שאני לא יודע מאיפה הוא מביא אותו, אהבה לבני אדם ולמקצוע. מאוד מאוד חבל".

באקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה ספדו ללוי, "מן החברים הוותיקים והמשמעותיים של האקדמיה", כפי שכתבו עליו בפוסט בפייסבוק. "רם היה יוצר בעל חזון חד, קול ייחודי ומקורי, ורוח יצירה עמוקה ובלתי מתפשרת. עבודותיו היו אמיצות ונועזות, ולא חששו לעסוק בעוולות, במצוקות ובשאלות חברתיות ופוליטיות שהדהדו עמוק בחברה הישראלית. הוא פרץ דרך בשפה הטלוויזיונית והקולנועית המקומית, והציב רף חדש של כנות ויושרה אמנותית. רם לוי היה עבורנו מקור השראה - ובמיוחד בימים אלה, שבהם קול אומנותי מאיר, מוסרי וצלול הוא יקר מאי-פעם. מורשתו תמשיך ללוות את יוצרות ויוצרי ישראל עוד שנים רבות. יהי זכרו ברוך".

לוי נולד באוגוסט 1940 בתל אביב. הוא למד בתיכון עירוני א', התגייס לחטיבת הצנחנים, ועם שחרורו מהצבא למד בחוגים לכלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית. בהמשך, למד בבית הספר לקולנוע בלונדון, היה עמית בתוכנית קרן נימן באוניברסיטת הרווארד, ובמשך כ-30 שנה עבד במחלקת הדרמה של הטלוויזיה הישראלית.

רוב היצירות שלו עסקו בקונפליקט הישראלי-פלסטיני: הסרט הראשון שהפיק הוא "אני אחמד" (1966), על פועל ערבי שעושה דרכו מהמשולש לתל אביב; אחד מסרטיו הידועים הוא "חרבת חיזעה" (1978), המבוסס על סיפור קצר מאת ס. יזהר, שעסק בגירוש תושבי כפר ערבי במהלך מלחמת העצמאות; לוי גם יצר את "הסרט שלא היה" (1994), שבו איגד עדויות של ערבים שלטענתם עונו על ידי השב"כ, ואת "סכנין חיי" (2005) על קבוצת הכדורגל בני סכנין והטענות שלהם לקיפוח.

לצד אלו, לוי גם גם עסק בסרטיו בפערים החברתיים בישראל - ב-1981 הוציא את "אינדיאני בשמש", על מפגש בין חייל מצפון תל אביב לחייל מושבניק; אחד מסרטיו הבולטים הוא "לחם" (1986), העוסק במשפחה המצויה במשבר כלכלי, שזכה בפרס איטליה; וב-2003 יצא "סגר", על עזה שלפני ההתנתקות ולפני שלטון חמאס.

לוי גם ביים עבור הטלוויזיה - "מי ורדים מפורט סעיד" (1972), "הכלה וצייד הפרפרים", "כתר בראש" ו"משחקים בחורף" (1988); יצר את הסדרה "מר מאני" (1996), ביים את סרט הטלוויזיה "בוצ'ה" (1992), ואת "רצח, מצלמים" (2000), שתיארה בין השאר מקרה של הריגת שבויי מלחמה מצריים במלחמת ששת הימים; ואת "גירושים מאוחרים" (2016). היצירה האחרונה שלו היא "המתים של יפו", סרט קולנוע שיצא ב-2019.