מול אולם מלא: דוויין ג'ונסון ("דה רוק") פרץ בבכי - ולא הצליח לעצור את הדמעות

הקהל בפסטיבל ונציה לא האמין למראה עיניו: דוויין ג'ונסון, המתאבק לשעבר שמזוהה שנים עם דמותו השרירית כ"דה רוק", צעד על השטיח האדום בפרמיירה כשהוא כמעט בלתי ניתן לזיהוי - רזה בעשרות קילוגרמים. ג'ונסון הגיע לבכורת סרטו החדש "מכונת המחץ" (The Smashing Machine), שבו הוא מגלם את המתאבק אלוף העולם מארק קר, בתפקיד שעבורו הוא השיל 27 קילוגרמים ממשקלו.

אז האם גם "דה רוק", כמו כוכבים הוליוודיים אחרים ששינו את גופם באופן קיצוני עבור תפקיד, עושה את דרכו לאוסקר? אם לשפוט לפי התגובות הנלהבות שנרשמו באולם בתום ההקרנה - נראה שהתשובה חיובית בהחלט. הצופים מחאו כפיים במשך 15 דקות, מהמחיאות הארוכות ביותר בפסטיבל השנה עד כה, ו"דה רוק" - שנראה נרגש עד דמעות, התקשה לעצור את הבכי.

ג'ונסון בן ה-53 עשה את המעבר מזירת ההאיבקות להוליווד בשנת 2001, אז השתתף בסרט "המומיה חוזרת". מאז, הוא הפך לאחד הכוכבים הגדולים של הקולנוע, כשהצטלם לעשרות סרטים - מ-"בלאק אדם", "ג'ומנג'י" ו-"הרקולס" ועד "הודעה אדומה" ו-"מהיר ועצבני", שבהם כיכב לצד גל גדות. בפרויקט החדש שלו, "מכונת המחץ", שיצא בנובמבר, יצלול ג'ונסון לעולמו האפל והאינטימי של קר: מאבק בהתמכרות למשככי כאבים, ניצחונות, כישלונות ומערכת היחסים שלו עם בת זוגו דון סטייפלס - אותה תגלם בסרט אמילי בלאנט.

במהלך מחיאות הכפיים, במאי הסרט בני ספדי דמע אף הוא וחיבק את שני הכוכבים. "זו טרנספורמציה שהייתי מאוד רעב לבצע", אמר ג'ונסון במסיבת העיתונאים על הופעתו בסרט, שבמסגרתה - בנוסף לירידה משמעותית במשקלו - נעשה שימוש בפרוטזות כדי לשוות לו את מראהו של קר. "הייתי מאוד בר מזל עם הקריירה שהייתה לי לאורך השנים, אבל היה קול קטן בפנים שאמר, 'מה אם אני יכול לעשות יותר - אני רוצה לעשות יותר, איך זה ייראה?'".

קר עצמו נכח אף הוא בהקרנה וכן במסיבת העיתונאים. "מארק היה הלוחם הכי גדול בעולם בשלב מסוים, אבל הסרט הזה בכלל לא באמת עוסק בלחימה - זה סיפור אהבה", ציין ג'ונסון בעיניים דומעות. "זה סיפור אהבה על מארק ודון, וזה סיפור אהבה על מארק והאהבה שלו למה שהוא עשה - המאבק שלו לנסות להצליח בזירה, האתגרים שלו וההתגברות עליהם. כידוע לכם, מארק לקח מינון יתר פעמיים בחייו ומזל שהוא בחיים. זה חלק מהסיבה שהסיפור הזה כל כך מיוחד". 

בעבר סיפר ג'ונסון למגזין וראייטי כי ספדי הוא הסיבה שבגינה הסכים להצטרף לפרויקט. "הוא יוצר שממשיך לדחוף את הגבולות בכל הנוגע לסיפורים שהם גולמיים ואמיתיים, דמויות שהן אותנטיות ולעתים מטרידות ועוצרות נשימה". באותו ריאיון הוא אמר עוד: "אני בנקודה בקריירה שלי שבה אני רוצה לאתגר את עצמי בדרכים שלא עשיתי בעבר. אני רוצה לעשות סרטים שיש להם משמעות, שחוקרים אנושיות, מאבק וכאב".