1. הורים שמפסיקים לשלם על הכל
הורים מפסיקים לממן את הילדים הכבר לא כל כך קטנים שלהם ודורשים מהם את הבלתי אפשרי - לעמוד על הרגליים מבחינה כלכלית. הרגע בו ההורים מחליטים על הצעד הנועז מוצג לרוב כמו נקודת מפנה, צעד שמתקבל בזעזוע עמוק ובצורך לעשות דברים נועזים כמו לחפש עבודה. "אולי הגיע הזמן לדחיפה האחרונה", אומר אביה של האנה בסצנת הפתיחה של "בנות". "כל החברים שלי מקבלים עזרה מההורים שלהם, אני הבת היחידה שלכם, אני לא שותה את כל המשאבים שלכם", נלחמת האנה, "אנחנו לא מוכנים להמשיך לממן את אורח החיים 'המגניב' שלך".
וזה מוביל אותנו לנקודה הבאה: הורים (ולא ילדיהם) הם אלו שמתחילים לחיות אורח חיים "מגניב" ונוטשים את החובות ההוריות שלהם.
דוגמאות נוספות: ההורים של האחיות ב"האחיות המוצלחות שלי", שנפתחת במבט על האחיות שנשארות על המזח בנמל ומביטות בהורים המחויכים שעולים על יאכטה ומפליגים (וזה אחרי שמכרו את בית המשפחה כדי לקנות את היאכטה הנ"ל). ואם כבר הורים שמחליטים לעשות מה שטוב להם, חשוב להזכיר את מורה מ"טרנספרנט", שיוצאת מהארון ומתעקשת להפוך לדמות עגולה עם מסע משל עצמה, ולא נשארת רק בתפקיד ההורה לילדיה הבוגרים.
2. סצנת אוננות נשית
זה אולי הדבר הכי מילניאלי ברשימה הזאת. הדור שלא חושש להיכנס לחנויות מין ולדרוש את הסטיספייר פרו 2 (צעצוע מין שמדמה מין אוראלי, עזבו), זוכה לייצוג הולם בסדרות שהופכות את מעשה האוננות לדבר שלא צריך להתבייש בו. סצנת אוננות נשית הפכה למרכיב חובה בסדרות מילניאליות, וחדר של אישה שאין בו ויברטור מפסיד נקודות על אמינות.
דוגמאות: בסדרה הבריטית "פליבאג", הגיבורה מאוננת על סרטון בו נואם נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה; ב"חינוך מיני", איימי מקבלת עצה שכדי להכיר את הגוף שלה טוב יותר עליה לאונן - ועפה על זה; ב"בנות" מרני ממהרת לשירותים ועושה ביד אחרי שיחה אינטנסיבית עם אמן מתוסבך; ב"ברוד סיטי", אילנה נותנת כבוד לפעולה ונכנסת למוד על ידי הדלקת נרות, סילוק תמונה משפחתית והצבת מראה.
3. אסון באפליקציית ההיכרויות
אם פעם אנשים היו פוגשים את אהבת חייהם ברחוב או במסדרון של תיכון ברגע של התקלות מכרית כשהספרים נופלים על הרצפה, היום כבר אי אפשר לפלרטט בלי ממשק של אפליקציה. לכל אחד מאיתנו יש סיפור על דייט טינדר (או 'דייטינדר' אם אתם חובבי הלחמי בסיסים) שיצא מכלל שליטה, במצב כזה אפשר להתנחם בסצנות הדייטים מהגיהנום איתן תמיד אפשר להזדהות.
דוגמאות: ב"ברוד סיטי", לאבי יש מאצ' באפליקציית באמבל עם מי שהיה פעם מורה בתיכון שלה; ב"איזי", זוג נשוי משתמש בטינדר כדי למצוא בחורה שתסכים לעשות איתם שלישייה; ג'יין מ"ג'יין הבתולה" מקבלת התאמה באפליקציה ויוצאת לדייט נחמד רק כדי לגלות אחר כך שהבחור חסם אותה בגלל שהיא "תלותית" מדי; ג'ס מ"הבחורה חדשה" משתמשת באפליקציית הכרויות וזוכה לשיעור משמידט על טבעם של גברים רודפי מין. גם על ישראל לא פסח הטרנד, וב"במצולמים", שיר ונטורה נותנת צ'אנס לדייט מהטינדר, ומגלה בדייט עצמו שהבחור איתו התכתבה הוא נמוך קומה. לא שזה עוצר אותה.
לעיתים רחוקות הסצנות האלה נגמרות טוב, אבל בניגוד לדרכים הספונטניות למציאת אהבה שהופיעו בסדרות עד לאחרונה, הן אמינות ומנחמות. נטפליקס אפילו הלכה צעד אחד רחוק מדי עם ייצוגן של אפליקציות להכרויות בסרטים ובסדרות שהיא יוצרת ובספריית התוכן תוכלו למצוא לפחות שש יצירות שעוסקות בנושא, בהן סרטים כמו "הדייט המושלם" ו-"Swiped".
4. דמות שמנה שאף אחד לא עושה עניין מזה שהיא שמנה
הפוליטקלי קורקט כבש את חיינו בסערה ולא השאיר אף מסך חף מהשגחת משטרת ה-PC. בנוסף לייצוגים של בני אוכלוסיות אתניות מגוונות ואנשים על הקשת הלהט"בפאקית, אנחנו נחשפים לדמויות שמנות שאף אחד לא מתייחס למשקל שלהן וזה בכלל לא אישיו בעלילה. אם כבר מציינים את משקלה של הדמות - ובאופן כמעט בלעדי, מדובר בנשים - זה תמיד בהעצמה, במחמאות ובהרמות כדי שחלילה לא נחשוד שליוצרים יש איזה אישו לא פתור עם משקל ודימוי גוף.
דוגמאות: האנה מ"בנות" (סדרה שמככבת ברשימה, אם טרם הבחנתם) היא אחת החלוצות בהקשר הזה, בתור דמות ראשית ומורכבת יש לה כל כך הרבה בעיות וסיבוכים בחיים, אבל היא גם אמיצה ועושה מה שהיא רוצה מתוך מחשבה אגואיסטית, כולל השגת בחורים די שווים שלרגע לא מזכירים את העובדה שהיא שוקלת יותר מחברותיה. השחקנית האוסטרלית רבל וילסון, שזכורה בתור "איימי השמנה" מ"פיץ' פרפקט", כיכבה לאחרונה בסרט "כמה רומנטי". בניגוד לעבר, בסרט הזה העיסוק במשקל הגוף של וילסון היה מינורי וחשוב לציין שגם היא ניהלה רומן עם בחור שווה במיוחד (חד משמעית, טרנד) - ליאם המסוורת'. עוד דוגמאות הן מולי, גיבורת "חורשות את הלילה" שמתוארת כבחורה שווה עם אופי בעייתי, קים מ"מיוחד" (סדרה שיצאה הישר ממחולל הפוליטקלי קורקט של נטפליקס), מחצית מהדמויות ב"כתום זה השחור החדש" ושריל מהסדרה "שריל".
5. סצנה מצוירת במהלך טריפ (אבל לא רק)
המילניאלים כבר לא מתרגשים מסמים, אבל בכל יצירה מילניאלית שמכבדת את עצמה תהיה סצנת אנימציה שלרוב תתרחש כשהגיבורים צורכים סמים. טריפ האנימציה מסמל את היציאה מהשגרה ואת השינוי בתפיסת העולם של הדמווית, לפחות עד שיורד להן והן חוזרות לראות את המציאות כפי שהיא.
דוגמאות: ב"ברוד סיטי" יש סצנה מצוירת ויפהפייה שקורית בזמן שאבי ואילנה חוות טריפ של פטריות הזייה. ב"חורשות את הלילה", מולי ואיימי אוכלות תותים ומגלות שאלה לא היו סתם תותים, אלא תותים שנטבלו בסמי הזייה. בסצנה שנחשבת לאחת הטובות בסרט, החברות חוות טריפ ומדמיינות שהן בובות ברבי. חשוב להדגיש שהסצנה המצוירת לא חייבת לקרות רק כדי לתאר טריפ. ב"אופוריה", למשל, אחת הדמויות מתגלה כחובבת ספרות מעריצים בנושא וואן דיירקשן וכותבת סיפורי זימה על הארי סטיילס ולואי טומלינסון, הקטע שממחיז את הסיפור (ועורר סערה) מופיע בסדרה כקטע אנימציה עם ניחוח יפני.
6. יזיזים שמתנהגים כמו זוג
מילניאלים לא אוהבים להגדיר את עצמם, לא אוהבים לתייג. טוב לנו ככה, למה להרוס? למה צריך לתת שם למה שקורה ביננו? בסדרות שאנחנו אוהבים יש הרבה זוגות שהם לא באמת זוג, הם יזיזים שמדי פעם מתנהגים כמו בני זוג ועושים דברים שהם אקסטרה כמו - להסיר את שן הבינה של החברה הכי טובה שלך. לרוב הקשרים האלו יתחילו כיזיזותיים בלבד, יקבלו גם גוון של חברות ולבסוף אחד הצדדים ירצה יותר והקשר יהפוך לזוגיות או יסתיים לגמרי.
דוגמאות: מערכת היחסים הפתוחה-סגורה-פתוחה של אילנה ולינקולן ב"ברוד סיטי" (הסדרה השנייה שצריכה לקבל תואר מילניאלית של כבוד); ג'ימי וגרטשן לאורך כל שלוש העונות הראשונות של "הכי גרועים שיש"; נטלי וספי ב"האחיות המוצלחות שלי"; מייב וג'קסון מ"חינוך מיני". ואל חשש, גם כאן יש נציגות ל"בנות", והזוגיות של אדם והאנה מתחילה כיזיזות והופכת בהמשך הסדרה לזוגיות. ואז מסתיימת, סליחה על הספוילר.
7. תמונות עירום מודלפות ועוד צרות של הטכנולוגיה
השחרור המיני, האהבה העצמית ותרבות הסקסטינג הביאה לחיינו את תמונות העירום. אבל עם כוח גדול באה אחריות גדולה, וכמו שמדפסת תלת מימד יכולה להדפיס לב שיושתל בבן אדם ומצד שני יכולה להדפיס אקדח שיהרוג אותו, גם לתמונות העירום יש את אותו הכוח, תלוי בידיים שמחזיקות בהן.
דוגמאות: את הצד השלילי של תמונות העירום נראה בעיקר בסדרות נוער מילניאליות שמתרחשות בתיכון. ב"חינוך מיני", למשל, אוליביה שולחת תמונה אינטימית לאחד מחבריה לשכבה, תמונה שמהר מאוד מופצת ברחבי בית הספר. בסצנה מרגשת, חבריה עומדים לעזרתה ומצהירים כל אחד בתורו "זאת הווגינה שלי!" (באנגלית זה נשמע יותר טוב). קאט מ"אופוריה" הולכת למסיבה ונחושה לאבד שם את הבתולין. היא שוכבת עם בחור מבית ספר אחר, רק כדי לגלות למחרת שסרטון שלה מופץ ומופיע באתרי פורנו. כתגובה, היא סוחטת את מי שהפיץ את הסרטון ודורשת ממנו לקנות לה בגדים ואיפור.
בסדרות יש ייצוג גם לצרות פחות דרמטיות שהטכנולוגיה הביאה לחיינו, כמו הרגע הזה שעשינו לייק לתמונה ישנה באינסטגרם במהלך סטוקינג. ב"בוגרת כזה", זואי מסתכלת בתמונות ישנות בפרופיל של בן הזוג שלה כדי לדלות מידע על האקסית שלו, הלייק הסורר נלחץ, וכדי להסוות את פועלה היא עושה לייקים לכל התמונות שהעלה מאז. כמובן שהתירוץ לא עובד.
8. קטע מוזיקלי שבא משום מקום
נכון, גם לפני הסדרות המילנאליות היו פרקי "מיוזקל" מיוחדים, אבל מדובר בתופעה שהמשיכה והשתרשה עמוק גם בימינו אנו. אנחנו לא מדברים על סדרות כמו "האקסית המטורפת" שמוגדרת כקומדיה מוזיקלית או על העונה החדשה והמוזיקלית של "טרנספרנט", אלא על קטעים בהם גיבורי הסדרה פוצחים בשיר ללא הזמנה או הקשר. גם כאן, הסצנה הפנטסטית אמורה להבהיר לצופים שהשגרה נשברה, וגם אם השיר עצמו הוא חלק מהעלילה, הוא מצביע על איזו מחווה גדולה מהחיים או פרץ רגשות שאי אפשר לכבוש.
דוגמאות: ב"חינוך מיני" ג'קסון עומד על שולחן בקפיטריה ומנסה לגרום למייב להסכים לצאת איתו בזכות קול הזמיר שלו. זה הרגע בו גילינו שהוא לא רק חתיך, שחיין ומקובל, אלא גם זמר לא רע, וב"ריברדייל" פרק שלם מוקדש לשירים, כשכוכבי הסדרה עובדים על מחזמר שמבוסס על סרט האימה "קארי".
רגע שהפתיע אותנו במיוחד היה בסדרה "דברים מוזרים", לכאורה לא סדרה מילניאלית קלאסית מאחר והיא מתרחשת באייטיז ופונה במובהק לבני דור ה-X - האויבים המושבעים שלנו - שאמורים להתרפק עליה. ובכל זאת, אין ספק שאת מה שקרה שם רק מוח מילניאלי יכל ליצור. בפרק האחרון של העונה השלישית (זהירות, ספוילרים) בזמן שהחבורה מחפשת את הצופן שיעזור לה לנצח את הרוסים, להרוג את המפלצת ולהציל את הוקינס, אנחנו זוכים לשמוע ביצוע די גרוע לשיר מהאייטיז. החברה של דסטין,סוזי, לא מסכימה לגלות מה הוא הקוד לכספת של הרוסים (הקבוע של פלאנק) עד שהוא לא ישיר לה את "Never Ending Story".
9. שיחות סתמיות על סדרות, סרטים וספרים
החיים שלנו משעממים, אנחנו מודים ומודעים. לכן, כשאנחנו צופים בסדרה או בסרט, אנחנו לא יכולים לצפות שכל מה שיקרה לגיבורים יהיה תמיד מעניין. כדי שהיצירה תהיה אמינה אנחנו רוצים לראות סתם שיחות שלא מובילות לשום מקום, למשל שיחה בה גיבורי הסדרה מדברים על איזה בית הם היו בהוגוורטס, במי הם תומכים ב"משחקי הכס" או מי מגיבורות "עובדות החיים" היא הספיריט אנימל שלהם.
דוגמאות: ב"לילה בניו יורק", גיבורות הסרט משייכות את עצמן לבתים בהוגוורטס ואחת מהן אומרת שהיא מזדהה כסלית'רין עם ירח של רייבנקלו; ב"חורשות את הלילה" מולי משתמשת בשיוך לבתים כדי להתחיל עם החתיך של השכבה (היא סלית'רין, כולם יודעים את זה) וזה עובד, בערך; ב"בשבילי אתם מתים", מתנהל דיון על איזה דמות כל אחד מ"בנות הזהב".
10. ליהוק אדם מפורסם מאוד לתפקיד אירוני
יצירה נמדדת לפי איכותם של הכוכבים האורחים שמפציעים בה לרגע ונעלמים לעד. גם הפיצ'ר הזה לא ייחודי ליצירות מילניאליות, אבל הוא חלק בלתי נפרד מהן, בעיקר כשאדם מפורסם שהוא לא בהכרח שחקן מגלם תפקיד אירוני. לפעמים זה קריטי לעלילה, ולפעמים זה מרגיש כמו דאחקה פנימית של יוצרי הסדרה שמזכירה שילוב של חברים בסרטי גמר של מגמת קולנוע.
דוגמאות: רופול, שמוכר באישיות הדראג שלו בעלת אותו השם, הוא אורח כבוד בלא מעט סדרות מילניאליות. ב"ברוד סיטי" הוא משחק מנהל מסעדה קשוח וקר לב, וב"לילה בניו יורק" הוא משחק סוחר סמים קשוח אך פחות קר לב. קיאנו ריבס, המאמי הלאומי של אמריקה, מתארח ומשחק את קיאנו ריבס המשוגע שהולך מכות עם זרים להנאתו בסרט "אם זו אהבה" (Always Be My Maybe).
התופעה הזו כיפית במיוחד כשמזהים אותה גם בסדרות ישראליות. למשל, כוכבת הילדים ציפי שביט בתור ראש ארגון פשע בסדרה "המדובב", או ריטה כאם משפחה מאפיונרית ב"מלכות". אבל אלה תפקידים גדולים יחסית, ובאנו להתמקד בקטנים. למשל, בדור מוסקל מערוץ הכיבוד, שמופיע לכמה פרקים כחבר של זוהר ב"על הספקטרום" או פבלו רוזנברג (שאינו שחקן), הפתיע כל כך בתפקיד שלו ב"אורי ואלה", שהוא זכה לסדרת בת, שתתמקד בדמותו.
"האחיות המוצלחות שלי" היא הסדרה הישראלית עם הכי הרבה כוכבי אורח בתפקידים מפתיעים. הראפר טונה הוא החבר הסטלן של נטלי בכמה פרקים, אלון עדר מופיע כאקס המיתולוגי של נטלי, קרוליין לנגפורד היא אותה אם נוטשת שהזכרנו בפסקת הפתיחה ורוני דלומי משחקת גל"צניקית שמגיעה לבסיס של מור. גולת הכותרת בהקשר הזה היא הופעתו של ירון לונדון בתפקיד ראש הממשלה באחד מפרקי העונה הראשונה. רה"מ מוכרח להשתמש בשירותים ומגיע במפתיע לדירתה של נטלי, ובסוף הביקור הוא פוצח במונולוג בו הוא מפרט את כל מה שהוא חושב על המילניאלים. "את חיה בתוך מציאות חלזונית, אופייני מאוד לדור שלכם", הוא פונה אליה בעוזבו את השירותים. "אתם נולדתם ואתם חושבים שמעצם העובדה שאתם נולדתם, מגיע לכם משהו. אני מציע לך לפני שאני הולך, התנערי קחי את עצמך בידיים. תעשי עם עצמך משהו. תקבעי לך יעד ותלכי אליו". אפילו הוא יודע מה הצרה הגדולה ביותר של בני דור ה-Y: הם צריכים להתאפס על החיים שלהם.