לפעמים אני מתערערת, אבל כשאני מרוכזת בעבודה שלי אני יודעת: אני הכי טובה

הדר שלום הגיעה בחודש שעבר לסט צילומים בלוס אנג'לס. בלב הסט הונחה קרוסלה ענקית, מלאה במראות, ובמרכזה עמודי ריקוד נוצצים. לצד הקרוסלה ניצבו אופנועים מדוגמים ועליהם פעלולנים מקצועיים שחיכו לקריאה. סרט אדום בוהק לופף על גופה של שלום, נעלי עקב גבוהות הותאמו לרגליה, ואחד ממאפרי-העל של הוליווד הקדיש לה את מלוא תשומת לבו. כשסיים טיפסה שלום על עמוד כסוף, סביבה עשרות מצלמות ולצידה כמה מהרקדניות המצליחות בעולם. הבמאי ספר עד שלוש – ואקשן. כריס בראון נכנס לפריים וצילומי הקליפ החדש שלו לשיר For the Moment החלו באופן רשמי.

"הקרוסלה הסתובבה כשאני הפוכה, עם הראש למטה. אופנוענים עושים פעלולים, מוזיקה מטורפת, עשן עולה מהאדמה, הפקה בסדר גודל שלא הכרתי. הסתכלתי מסביב ואמרתי, מה קורה פה?", מספרת השבוע שלום בשיחת זום מביתה שבעיר המלאכים. "פתאום נפל לי האסימון: זה אמיתי. אני רקדנית בקליפ של כריס בראון, אני רקדנית בהוליווד. אמרתי לעצמי, 'איזה כיף שאני פה, ותודה לאלוהים על הכל'".

ג'ייסון דרולו, סנופ דוג, ניקי ג'אם ועכשיו גם בראון – שלום בת ה-25 רקדה בשנתיים האחרונות לצד כולם. ואם אתם לא מכירים אותה מהקליפים או מהבמות של הכוכבים הגדולים בעולם, בטח יצא לכם להיתקל בסרטון שלה מסתכלת על חבורת אנשים שעושים מנגל, ואומרת "הם עושים פה על האשששש" ב-ש' שורקת. שלוש שנים עברו מאז שהסרטון נעשה ויראלי, אבל האינטרנט לא שוכחת. גם לא שלום. "זה סרטון מאוד מטומטם", היא אומרת. "העליתי אותו ל-close friends באינסטגרם, אחר כך העליתי אותו גם לטיקטוק כי זה הצחיק אותי, ופתאום זה התפוצץ".

אבל באמת התפוצץ. מגי אזרזר, גל מלכה, אליאנה תדהר, אוראל צברי ואמיר שורוש היו חלק מאלפי האנשים שהשתמשו בסאונד הוויראלי של שלום בסרטוני מחווה. "זה היה ענק", היא נזכרת. "הייתי הולכת למקומות ואנשים היו מזהים אותי, ממש היו צועקים לי ברחוב 'עושים פה על האש'".

חשבת שזה מה שיהפוך אותך למפורסמת?
"ממש לא", היא צוחקת.

איזה תגובות קיבלת על הסרטון?
"מוזרות. הטיקטוק הזה נוראי, אנשים מגיבים את כל מה שיוצא להם מהפה. הייתי מתעצבנת ובאיזשהו שלב הפסקתי להיכנס לתגובות".

נפגעת?
"זה לא פגע לי, אבל זה הזוי. אני שמחה שהיום, כשאני מגיעה לארץ, כבר לא מזהים אותי בתור זאת מ'על האש'. עכשיו כבר מזהים אותי כרקדנית".

פתאום את במקום

כבר שנתיים רוקדת שלום בהוליווד. שנים היא נאבקה כדי להשיג ויזה, וכשהצליחה הרגישה שהגשימה את הייעוד שלה. "אל.איי זה המקום הכי מטורף שיש בעולם לרקדנים. האומנים הכי גדולים חיים פה, ההפקות הכי שוות קורות פה. עבדתי הרבה בארץ, באיזשהו שלב מיציתי את זה, והחלטתי שאני רוצה לקחת צעד גדול יותר ולעבור לכאן כדי להגשים את החלום שלי".

היא נולדה ביהוד, האמצעית מבין שלושה אחים. הוריה התגרשו כשהייתה בת 3 והיא גדלה לסירוגין בשני הבתים. "הייתי ילדה ממש ביישנית, לא תלמידה טובה, לא משתתפת בשיעורים", היא מספרת. "הייתי מגיעה לבית הספר וחושבת על דברים אחרים, לא היה לי אכפת מכלום".

רקדת כילדה?
"שיחקתי קצת טניס ועשיתי אקרובטיקה. ריקוד לא היה התחום שלי".

אבל אז, בגיל 13, שלום צפתה ב"סטפ-אפ" – והתאהבה. "הייתי מסתכלת על הריקודים בסרט ומחקה אותם בבית. באיזשהו שלב הראיתי לאחי את הריקודים, והוא החמיא לי ואמר שאני חייבת ללמוד לרקוד, אז החלטתי להקשיב לו והלכתי עם חברה לשיעור הראשון שלי. היו כל מיני קבוצות, אבל אני התעקשתי להיכנס לשיעור של הלהקה הבוגרת. שזה מצחיק, כי אני ילדה בת 13, אין לי רקע בריקוד ואני לא יודעת מה זה 'פסה'. אבל נכנסתי, והמורה לא הפסיק להסתכל עליי. בסוף השיעור הוא ניגש אליי והעיף אותי מהקבוצה".

אאוץ'.
"כן, הוא אמר שאני לא מתאימה וזה ממש פגע בי. אני זוכרת את עצמי בוכה ועצובה, זו הייתה טראומה בשבילי, אבל זה לא גרם לי לוותר. החלטתי שאני אתקבל ללהקה הזו, לא משנה מה".

ו…?
"התאמנתי כמה חודשים אצל מורה אחר, ואז חזרתי לאותו מורה שהוציא אותי. התקבלתי, ואחרי כמה זמן הוא כבר נתן לי את הסולו הראשון שלי".

זה היה הרגע שבו החלה להתמקצע בריקוד. בלט, מודרני, ג'אז, היפ-הופ – אם רוקדים את זה, שלום עשתה את זה. "לקחתי את העניין ממש ברצינות, כל יום בשבוע רקדתי כמה שעות. ויתרתי על חברות, על תחביבים, והריקוד הפך למרכז החיים שלי", היא מספרת. "עם הזמן הפכתי לפייבוריטית של המורה ההוא שלא קיבל אותי, והוא היה מזמין אותי לסדנאות שלו, להופעות בסוזן דלל. עדיין לא ראיתי את עצמי כרקדנית, אבל השקעתי המון".

הרבה תחרות יש בתחום הזה. איך התמודדת בתור נערה?
"זה לא הפריע לי. הייתה לי מטרה – להיות הרקדנית הכי טובה שאני יכולה להיות. זה היה הדבר היחיד שהסתכלתי עליו".

כבר עבדת באותה תקופה?
"השתתפתי בכל מיני קליפים והייתי רקדנית של כוכב ילדים, יניב המגניב. זה היה ממש נחמד".

לפני הצבא טיילה שלום בניו יורק, ושם הגיעה במקרה לאודישן שהעביר כוריאוגרף בעל שם. "ראיתי שם בנות מכל העולם – כולן מתוקתקות, מאופרות, עם שיער מושקע, בנות שהגיעו עם האמהות שלהן, שרואים כמה הן התכוננו לרגע הזה. אני הגעתי הכי פשוט, בטי-שירט, כל החברות שלי לא עברו את השלב הראשון, ופתאום אני כן. זה היה מטורף, אבל את השלב הבא כבר לא עברתי והמשכתי לאל-איי. לקחתי שם סדנאות ושיעורים, ראיתי סוכנויות של רקדניות, והבנתי זה מה שאני רוצה: להיות רקדנית בלוס אנג'לס".

עומר אדם, אבל רק בשביל הרזומה

את החלום היא נאלצה להקפיא במשך שנתיים, כי צבא. שלום מספרת שהיא רצתה להיות לוחמת, אבל פחדה להיפצע, ובסופו של דבר שובצה כמשק"ית חינוך בצריפין. דווקא אז הגיעה אליה הצעה מקצועית שאי אפשר לסרב לה: "הכוריאוגרפית של נועה קירל פנתה אליי והציעה לי לרקוד בהופעות שלה בצבא. זה היה מגניב, רקדנו במדים מאחוריה. אפילו רצו לעשות מזה מקצוע, רקדן צבאי, אבל בסוף ויתרו על זה".

אחרי שנה וחצי בשירות, במהלך שיעור ריקוד, שלום קרעה את הרצועה הצולבת בברך. "הפחד שלי מלהיות לוחמת התגשם דווקא בסטודיו", היא מגחכת. "הייתי בלחץ של החיים שאצטרך להפסיק לרקוד, אבל ניסיתי לא לחשוב על זה. בראש שלי האמנתי שאם אעבוד קשה, אני אצליח".

איך הייתה התקופה הזו בשבילך?
"הפכתי להיות אדם עצוב. זאת הייתה חוויה מאוד מתסכלת, אבל עשיתי עם עצמי חושבים והבנתי כמה הריקוד מרפא אותי, כמה אני משתחררת כשאני רוקדת, ושזו דרך הביטוי שלי. כל יום עשיתי פיזיותרפיה, לא ויתרתי לרגע, עד שיכולתי לחזור ללכת כמו שצריך. במהלך השיקום הלכתי גם לגלוש, כי לא יכולתי לשבת במקום, ואז קרעתי את המיניסקוס בברך".

אוי.
"ממש. שוב פיזיותרפיה, שוב תרגילים".

כשהסתיימה תקופת ההחלמה החליטה שלום שהגיע הזמן להסתער על לוס אנג'לס, אלא שבשלב הזה עוד לא היה לה תיק עבודות ברמה בינלאומית. "החלטתי לקחת כל עבודה עד שאצליח לקבל ויזת אומן", היא מספרת, אבל ה"כל עבודה" הראשונה לא הייתה בדיוק בקטנה: זה היה במופע "נקסט" של עומר אדם, לצד אושר כהן, נסרין קדרי, רן דנקר וכמובן אדם עצמו. "התרגשתי, אבל הרגשתי שזה לא המקום שלי", מודה שלום. "מבחינתי עשיתי את 'נקסט' בשביל הרזומה שלי".

שלום עבדה בזה אחר זה עם אייל גולן, נועה קירל, אנה זק, אגם בוחבוט ושחר סאול. רקדנים אחרים היו חותמים על זה, אבל מבחינתה זה היה רק שלב בדרך. "ראיתי את אל-איי בעיניים וידעתי שכל דקה על הבמה מגדילה את הסיכוי שלי לפרוץ שם", היא אומרת. "גם הכסף לא עניין אותי, מבחינתי יכלו לשלם לי 10 שקלים להופעה".

ויזת אומן לארה"ב היא לא מסמך שמקבלים בקלות. מלבד רזומה עשיר – מה שכבר היה לשלום ביד וברגליים – היא נזקקה להמלצות, לקשרים ולכסף. "שילמתי 10,000 שקל רק כמקדמה לעורכת דין, ובמשך חודשים התבקשתי להראות עוד הוכחות, עוד סיבות למה אני צריכה לקבל ויזה. כבר כמעט הרמתי ידיים. באותה תקופה שיחקתי במחזמר 'לילות ברודווי' בהבימה, ונהניתי בטירוף. זו העבודה הכי כיפית שעשיתי בארץ, עבדתי עם חברים טובים שלי, ופתאום לא היה לי אכפת שמבקשים ממני עוד ועוד מסמכים, כי כבר חשבתי להישאר".

קאט ל...
"חברה טובה שלי מקבלת ויזה, ואני אומרת לעצמי, 'איך הגיוני שכולם באמריקה חוץ מהדר? הרי זה המקום שאני צריכה להיות בו, ואני יודעת את זה'. אז לקחתי את עורכת הדין של אותה חברה, והתחלתי את התהליך מחדש. זה לקח כמעט שלוש שנים ושילמתי על זה 30 אלף דולר. אבל כבר החזרתי את הסכום הזה בעבודה קשה".

עם הפנים לביונסה

באוגוסט 2024 המריאה שלום לאל-איי עם כרטיס טיסה לכיוון אחד. הוריה, היא מספרת, לא ידעו איך לקבל את זה. "הם לא רצו שאני אהיה רחוקה ובודדה. לקחתי את אבא שלי לשיחה, אמרתי לו שאני מרגישה שזה הצעד שאני צריכה לעשות עבור עצמי, ובהתחלה הוא אמר שהוא לא יבקר אותי ולא יתמוך בי כלכלית. אבל היום ההורים שלי כבר מאוד תומכים בי".

הוליווד רוויה ברקדנים ורקדניות. איך חשבת לבדל את עצמך?
"לפעמים אני מתערערת, אבל אני מעריכה את עצמי. אני חושבת שיש בי משהו אחר בפנים, הרבה אנשים אומרים לי את זה, וכשאני מרוכזת בעבודה שלי אני יודעת שאני הכי טובה. אגב, למרות שזה לא נראה ככה, הרבה רקדניות כאן חסרות ביטחון. אנחנו כל הזמן נמצאות בתחרות על המקום שלנו, וזה לא פשוט".

איך את שומרת על ביטחון עצמי גבוה?
"יש רגעים בעבודה שיכולים להוריד לי, אבל אני לא נותנת לזה להשפיע עליי. אני מאוד מקצועית, ואם לקחתי על עצמי פרויקט, אני אתן את הכל".

בנחישות, השקעה ועבודה קשה, שלום הגיעה לבמה של ג'ייסון דרולו. אבל גם זה לא קרה לה בדרך הפשוטה. "השתתפתי באודישן לסיבוב הופעות של ג'ייסון, נתתי הכל, עברתי כמה שלבים, אבל בסוף לא עברתי. התבאסתי ממש, אבל אחרי כמה ימים התקשרה אליי הכוריאוגרפית שלו ואמרה, 'היי הדר, את יכולה לבוא לחזרות'. הייתי בהלם, הגעתי, הופעתי איתו פעם אחת, ואז הודיעו לי שלא אצטרף לסיבוב ההופעות כי הרקדניות סגורות מראש".

מבאס.
"זה היה כאילו בסדר, כי בזמן סיבוב ההופעות הייתי אמורה להיות בחופשה בישראל, הביקור הראשון מאז שעזבתי. אז טסתי לארץ, ואחרי יום אחד קיבלתי טלפון מההפקה. שאלו אותי אם אני יכולה להגיע למחרת לשיקגו ולהצטרף לג'ייסון".

איך זה תפס אותך?
"באותו רגע רעדתי. אמרתי 'ברור', למרות שלא ידעתי את הריקודים והייתי בכלל בישראל. מה שעשיתי באותו יום היה ללמוד את הריקודים ולמצוא טיסה, שהייתה עם שלושה קונקשנים. התחלתי במרוץ נגד הזמן, הטיסה התעכבה וכמעט לא הספקתי להגיע. כבר התקשרתי לאבא שלי ובכיתי לו שאני לא יודעת מה לעשות. בסוף רצתי את החיים שלי והצלחתי להגיע להופעה כשאני נראית רע, אחרי שלא ישנתי יומיים והייתי בטיסות של 30 שעות".

אבל.
"בדיוק. הגעתי לבמה, עצמתי עיניים, אמרתי 'בעזרת השם נעשה ונצליח', ואז פקחתי את העיניים מחדש וקלטתי שאני באיצטדיון מטורף בשיקגו, מגשימה את החלום שלי".

מאז נפרץ הסכר. אחרי דרולו באו ניקי ג'אם, סנופ דוג וכוכב ה-R&B מריו. "זה הזיה", מסכמת שלום. "אני מופיעה על הבמות האלו ולא קולטת את המעמד".

יוצא לך ממש להכיר את האנשים האלה?
"עם כולם יצא לי קצת לדבר. כריס בראון השמיע לנו את האלבום שלו לפני שהוא יצא, הוא היה ממש חמוד".

את מספרת שאת מישראל?
"תמיד, אני מספרת את הסיפור שלנו וגאה בזה שאני יהודייה וישראלית. באחת ההופעות ניגש אליי מישהו מאחורי הקלעים ושאל מאיפה אני, אמרתי שאני מישראל, והוא עשה פרצוף נגעל. נכנסתי בו, אני לא אוהבת אנשים לא מספיק חכמים".

את מתגעגעת לישראל?
"תראי, מעבר לאל-איי זו חתיכת הקרבה. זה נשמע וואו ומרגש וזה באמת גדול, אבל יש לזה הרבה מאוד השלכות. דברים קורים בארץ כשאני בחו"ל, אני מפספסת חוויות עם המשפחה. פעם הייתי לקראת הופעה עם מריו, ופתאום אח שלי התקשר ואמר שסבתא שלי בבית חולים. דקה לפני העלייה לבמה הוא הודיע לי שהיא נפטרה, זה היה ממש ממש קשה".

מה עשית?
"עזבתי הכל וטסתי לארץ, כי המשפחה היא מעל לכל וצריך להיות שם ולתמוך בהם. אבל סבתא – אני לא הייתי שם, לא נפרדתי ממנה. זאת הייתה חוויה מאוד לא נעימה".

יש לך שם על מי להישען? זוגיות?
"אני יוצאת לדייטים פה ושם, אבל אני לא בזוגיות".

את נמצאת בלב הסצנה בהוליווד, אנשים מוכרים התחילו איתך?
"כן, כל מיני, אבל הם גויים. וחוץ מזה, המפורסמים הגדולים פה בוגדים. את יודעת, הם אנשים מצליחים. למה שהם יהיו עם אישה אחת כשהם יכולים להיות עם 20. אני גם לא יוצאת למסיבות פה, זה לא מעניין אותי. לא המסיבות ולא המפורסמים. אני באתי לרקוד, באתי להגשים את עצמי ואת החלום שלי, ואני בפוקוס על זה".

יש לך מטרה ספציפית?
"לרקוד עם ביונסה. היא לא עושה אודישנים, אבל אני עובדת על להכיר את האנשים הנכונים כדי להגיע אליה. זה החלום".

Photographer: Valencia Free | Make up and Hair: Shirel Safadi | Styling: Hadar Shalom | Studio: Nathan Enayati x Studios 60