לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה. זה גם לא היה קשה בהתחלה

מי שמשוטט בעמודי האינסטגרם והפייסבוק של ליהיא לפיד יתקשה לזהות שמדובר באשת פוליטיקאי, שלא לדבר על אשת ראש האופוזיציה. אין בהם כמעט אזכור לעמדות פוליטיות, וגם לא לפוליטיקאי הספציפי שלפיד נושאת את שם משפחתו. תחת זאת תמצאו שם פרסומים על עבודתה, פוסטים על אנשים עם מוגבלויות, טקסטים של העצמה נשית, תמונות משפחתיות, ובעיקר – אזכורים חוזרים ונשנים של החטופים. כשיאיר לפיד מופיע שם, זה לרוב בתמונה משותפת מאירוע, מביקור בכיכר החטופים או מהאלבום הפרטי. זה פיד שחי בגבולות הקונצנזוס הישראלי, לא מבקש להחליף מהלומות ולא אמור להרגיז איש. לא רק יאיר נעדר ממנו; גם ביבי נפקד.

לכן היה מפתיע לגלות את הפיד הזה מזדהם מרצון לפני כחודש בצילום מסך של תגובה מכוערת שקיבלה לפיד. זה קרה לאחר שפרסמה סרטון מכיכר החטופים, ובו סיפרה כי התקשתה לישון לאחר פרסום תמונותיהם המזעזעות של אביתר דוד ורום ברסלבסקי בשבי חמאס: מגיב (לא אלמוני) בחר להקניט את לפיד ובעלה תוך אזכור בתם האוטיסטית, יעלי. כעבור שלושה ימים צייצה לפיד בתגובה פוסט של יאיר ("אמרתי לה כמו תמיד שצריך להתעלם, אבל היא בכתה קצת כי היא נעלבה בשביל יעלי"), והוסיפה: "התלבטנו אם לפרסם, אבל חשוב כל כך שהשיח הנורא הזה ייפסק. מותר לא להסכים – אסור לדבר ככה".

לפיד, יש להניח, כבר שמעה הערות נבזיות בחייה, בוודאי מאז שהפכו לציבוריים, אבל את הפעמים שבהן החליטה להגיב עליהן אפשר למנות על שתי אצבעות בערך.

קפץ לך הפיוז?
"לא הפיוז, זה לא בקטע של כעס. נעלבתי נורא. זה טקסט שראיתי, צילמתי מסך, ובבית לקח לי יומיים של התלבטות אם אני מראה ליאיר. אני אמורה כבר להיות אחרי ולא להיעלב. אבל זה היה טקסט... עזוב שוביניסטי ודוחה – כל כך מכוער. גם יאיר היה בשוק. זה היה קו שנחצה".

הסגנון, או ש"עד הילדים"?
"על הילדים יש הרבה טקסטים מגעילים. אבל להגיד 'את לא יכולה ללדת ילדים נורמליים' – זאת אמירה שלא אומרים, לא משנה מה. וזה הרגעים שאתה יכול לעמוד מול זה ולהגיד, חבל שיצאנו לדרך הזאת. ואתה יכול גם להגיד – כנראה שצריך להיות שם עד שנתקן משהו מכוער".

אני מניח שזאת לא הפעם הראשונה שאת סופגת דברים קשים ברשת. אני מבין שאת קוראת תגובות.
"בעמוד שלי? בטח. אנשים כותבים לי דברים יפים, שואלים שאלות. אז אחת לכמה זמן מכונת הרעל רואה איזה פוסט שלי ושולחים".

רק אחת לכמה זמן?
"כן, תיכנס לאינסטוש שלי, הכל שם מהמם".

אני שמח בשמחתך.
"כן, אני חיה בעולם שלי".

אז השיח על "מכונת הרעל" זה משהו שבדרך כלל את לא חווה.
"אני חווה כשאני נכנסת לעמודים של יאיר. אני יודעת שיש דברים שהוא עושה והם משקרים לגמרי".

אבל עשו את זה גם לך. לפני שנה לקחו תמונה שלך עם דגל ישראל וסיפרו שאת רוקדת עם הדגל הפלסטיני.
"נכון. פתחתי את שבוע האופנה ועשיתי אקט חתרני: החבאתי בכיס שלי דגל ישראל והנפתי אותו, בלי שהודעתי לאף אחד. עוברת חצי שנה, ופתאום מישהו מחליף את זה לדגל פלסטיני. זה מבאס, זה מרתיח, זה מכעיס, זה נורא. אבל ביום-יום שלי, בהרצאות, בסדנאות? לא. הישראלים מהממים. פשוט יש רעל בתוך המאבק הפוליטי שהוא מטורף. הקיצוניים מכל הצדדים".

בתקופת ממשלת השינוי זה היה אחרת?
"הכל היה על בנט. הצד שלנו אהב אותנו".

הפגינו לכם מחוץ לבית.
"זה היה על דברים ספציפיים, יאיר מעביר חוק מסוים ואנשים שמתנגדים באים להפגין. זה לגיטימי לגמרי. אבל המצביעים שלנו קיבלו מה שהם רצו".

יש בדיעבד חרטה על הכניסה לפוליטיקה?
"לא, מה פתאום". 

כן, היינו נאיביים

כבר 13 שנים שיאיר לפיד, תכף בן 62, בפוליטיקה. למעשה, כל המשפחה: ליהיא בת ה-57, יואב (37, בנו של יאיר מנישואיו הראשונים), ליאור (29) ויעלי (28). הרצון להקים מפלגה ולרוץ לכנסת היה של יאיר, כמובן, אבל ההחלטה הייתה משותפת בדיוק כמו ההשלכות שלה.

"זאת הייתה החלטה משפחתית, כי ההבנה הייתה לגמרי שזה שינוי של החיים", מספרת לפיד על העלייה למגרש הפוליטי. "מישהי שמבינה פוליטיקה אמרה לי, 'הכל ישתנה'. אמרתי לה: 'לא, הוא היה מפורסם גם קודם'. היא אמרה לי, 'את לא מבינה', ואני יודעת היום שלא הבנתי".

מה למשל לא הבנת?
"יום אחד עמדתי בתור והייתי בטלפון. מכיר את זה שמחכים מלא זמן בטלפון? סוף-סוף ענו לי, והתעצבנתי. אז מישהי אמרה לי: 'גברת לפיד, את כבר לא יכולה לצעוק על אף אחד'".

אז את מתגעגעת לפרטיות ולשחרור?
"נורא מפתה להתקרבן, אבל אני מרגישה שיאיר עושה המון, וזה בסוף יותר חשוב. להיות שם בשביל יאיר, להיות חלק מהמסע שלו – זה חשוב לא פחות מדברים אחרים שיכולתי להיות".

וזה היה ככה מההתחלה?
"כן, אני יש-עתידית שרופה. ברגע שהוא נכנס, ישר לבשנו חולצות יש עתיד ויצאנו לרחובות".

לא היה תהליך של התלבטות? הרי זה היה באוויר המון זמן, היו שמועות, אנשים שאלו למה הוא עדיין בתקשורת אם הוא הולך לפוליטיקה.
"העולם לא היה כל כך רעיל וקשה, והיה משהו מלא קסם ותמימות ויופי. יאיר, ושי פירון, ומאיר כהן שהיה ראש עיריית דימונה ובמפלגה של ליברמן, ויעל גרמן מהרצליה ומרצ. היה רעיון שהוא יותר גדול מהכל".

הייתם נאיביים.
"כן, היינו נאיביים. זה היה, 'בואו נעשה מפלגה, בואו נביא שיח אחר, בואו נעשה משהו שהוא לא ימין או שמאל, שהוא גם וגם'".

להחלטה הזאת היה תג מחיר. עד לאותו רגע היה יאיר לפיד המאמי הלאומי: מגדיר הישראליות בטורים שאנשים מגנטו למקררים, מגיש "אולפן אישי", פרזנטור של בנק הפועלים. ליהיא לפיד ניהלה קריירה מצליחה משל עצמה כסופרת למבוגרים ("סודות ששמרתי בבטן", "אשת חיל") ולילדים ("לחש הקסמים", "סבא השמן וסבא הרזה"), כבעלת טור במקומוני "ידיעות אחרונות", כמרצה על העצמה נשית וכפעילה חברתית בנושא שילוב בעלי מוגבלויות בחברה. הם נהנו מרווחה כלכלית ומקונצנזוס שהיום כמעט בלתי אפשרי להשיג בלי לקבור את דעותיך בעומק הגרון. הכניסה לפוליטיקה הייתה כרוכה בוויתור חלקי, לפחות, על אהבת הקהל; ואולי הלפידים חשבו שהם יהיו יחידי הסגולה שיצליחו להתעלות מעל הרפש ולשכשך בביצה הפוליטית כמו זוג ברבורים.

"חשבנו שאנחנו מבינים ששמים את הכל בצד", אומרת לפיד. "נהנינו עד עכשיו, היה כיף – ועכשיו זה הזמן של ההחלטה של יאיר, של לעשות בשביל המדינה. לא רק לכתוב או לראיין או לדבר על זה, אלא להכניס ידיים לבוץ ולעשות משהו למען מה שהוא מאמין בו. אבל לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה. זה גם לא היה קשה בהתחלה".

אבל הוא שם את עצמו על הגריל מההתחלה כשהתייצב מול ביבי עם "ברית האחים".
"ברית האחים עם בנט הובילה לממשלה ראשונה ואחרת מאוד. ואתה יודע מה? ביבי כותב בספר שלו שזאת הייתה טעות לפרק את הממשלה, כי היא הייתה טובה. הייתה פה ממשלה שכן יכלה סוף-סוף לעשות שוויון בנטל ודברים אחרים. אבל מאז הפירוק ההוא נכנסו המון כוחות קשים ורעים".

את יאיר העירו

לפני הפירוק, כשיאיר לפיד סיים את הבחירות עם 19 מנדטים וראשות המפלגה השנייה בגודלה בכנסת, הוא אמר בריאיון לבן שני שיזכה בראשות הממשלה כבר בבחירות הבאות. זה קרה, בסופו של דבר, אחרי קרוב לעשור: ביולי 2022, רגע לאחר שהכנסת החליטה על פיזורה, לפיד מונה להיות האיש שמכבה את האור על ממשלת השינוי קצרת הימים. ליהיא – שכבר הספיקה להיות עד אותו רגע אשת שר האוצר, אשת שר החוץ ואשת ראש האופוזיציה – פרסמה באינסטגרם תמונה של מזוודת טרולי אדומה בדירה בבלפור, וכתבה: "התחלה חדשה".

להיות אשת ראש הממשלה היה שונה מלהיות אשת שר?
"זה כבר רציני, וזה קורה ברגע אחד. פתאום את לא יכולה לנהוג למשל. היום אני מבינה למה אסור להיות יותר מדי זמן (בתפקיד – נ"ש). זה איזה ניתוק – עוטפים אותך ואין מגע כמעט. אבל זה היה מרגש ועוצמתי ומשמעותי".

למרות שזה היה...
"קצר".

וקצוב. ידעת מתי זה ייגמר.
"כן. בגלל זה גם לא יזמתי והתחלתי דברים. אבל זאת הייתה זכות".

עד כמה את מעורבת בחיים הפוליטיים של בעלך?
"אנחנו מדברים על רעיונות ומחשבות, מנתחים דברים, מתייעצים. אבל זה לא ביום-יום, לא בפרקטיקה, לא באנשים. כשנכנסתי למאבק החטופים ישבנו איזה יום בסלון ומתחילות ההודעות בטלפון, 'בואו לכיכר'. אני אומרת לו: 'אני הולכת, זה בסדר?'. והוא אומר: 'זה מה שאת מאמינה בו'".

יש לנו מודל של אשת ראש ממשלה מעורבת מאוד, אפילו במינוי ראשי מערכת הביטחון. מה דעתך על זה?
"אני לא שם, בטח לא באנשים. יש לי הסכם עם יאיר, מההתחלה, שהיה מאוד רלוונטי כשהוא היה ראש ממשלה: אני לא רוצה לדעת את מה שאסור לי לדעת".

למה?
"אני לא סומכת על עצמי. נסענו פעם, המשפחה, לצימר בצפון. אנחנו אורזים, אני יוצאת מהבית לאוטו, ואני רואה שיאיר לא בא. אני שואלת אותו: 'מותר לי לדעת למה?'. 'לא'. ואז היה מבצע 'עלות השחר' בעזה. הגעתי לצימר, ישבנו מול הטלוויזיה, ואמרתי יאללה, חזרתי הביתה עם הילדים".

אתם מדברים כל ערב, יש לכם טקס. על מה הוא מתייעץ איתך? החיים שלו הם פוליטיקה, הוא כבר לא מתייעץ איתך על מה יהיה בטור בשישי.
"הוא מספר. ותמיד יש לי מלא דברים לספר, וגם הוא נאלץ להקשיב. זאת שיחה. אני לא בניהול, תודה לאל, זה לא שלי".

אבל את מאוד מעורבת. את מגויסת, יש לך אג'נדות משלך שאת רוצה לקדם, כמו שהיה למשל עם ילדים עם צרכים מיוחדים.
"זה היה מדהים. זה היה החוק הראשון שיאיר חתם עליו, ביום שהוא הושבע בכנסת. לקח הרבה שנים, ואז הייתה ישיבת ממשלה, כשבנט היה ראש ממשלה, ויאיר הציף את החוק. ישבתי בשתיים בלילה כמו אחרונת הפתטיות מול ערוץ 99. זה היה רגע מהמם, שינוי מדהים".

את בקשר עם גילת בנט?
"לא".

אמרת באותה תקופה בריאיון ל"וואלה" שארבעתכם "זה לחיים".
"זה נכון. פגשתי את נפתלי לא מזמן. תמיד הוא אומר: 'תכירו, גיסתי'. אני אוהבת את שניהם".

את מתגעגעת לימים של ממשלת השינוי?
"מאוד, מאוד. אני חושבת שכל המדינה, לא?".

אני לא בטוח שכולה.
"אולי הם לא מתגעגעים לממשלה הזאת, אבל בטח מתגעגעים לזמן הזה, שהיה... שפוי. היו עוד 900 חיילים בחיים, 1,200 נרצחים בחיים. היה אחר".

יש האומרים ש-7 באוקטובר היה יכול לקרות באותה מידה במשמרת של לפיד או של בנט.
"ממש לא. זה לא היה קורה, הם היו על זה כל הזמן. ראיתי את יאיר, גם כשר חוץ וגם כראש ממשלה, קם ברבע לשש בבוקר וקורא את כל הדברים".

זאת הטענה של נתניהו, שלא העירו אותו בבוקר.
"אז את יאיר העירו, הרבה פעמים. עשרה ימים לפני (7 באוקטובר – נ"ש) יאיר עמד מול המצלמות ואמר: 'הולכת להיות מלחמה אזורית, אנחנו מותקפים מכמה מקומות'. נתניהו הלך לערוץ 14 ואמר: 'קצת מגזימים'. זאת כל התשובה".

פירואטים זה לא לגילי

זמן קצר לאחר הטבח יצרה חברת משפחה של עדן ירושלמי ז"ל, שנחטפה מפסטיבל נובה, קשר עם ליהיא. "היא הייתה בחיים, והיא נרצחה בכדור בראש במשקל 35 קילו, ואפשר היה להחזיר אותה", מזכירה לפיד. "אחרי זה הייתי בטוחה שזהו, עושים עסקה, מחזירים את כולם. הייתי בטוחה שכשהספר החדש שלי ייצא, בראש השנה 2025, כבר נהיה הרבה אחרי זה. זה פשוט לא ייאמן. אני חושבת על הילדים שגדלים ורואים אמהות שיום אחרי יום מתחננות שיחזירו להן את הילדים – ולא מחזירים. איך? אתה ואני גדלנו וידענו שאם נלך לאיבוד, יחזירו אותנו. הם לא גדלים ככה. זאת מחשבה מטורפת".

לפיד מתייצבת בקביעות בכיכר החטופים, משתתפת בהפגנות ומביעה תמיכה פומבית במשפחות. "אני חושבת שזה חשוב נורא. אתה שומע את החטופים חוזרים מהשבי ואומרים שזה מה שהחזיק אותם – לדעת שהמשפחות והמפגינים מחכים להם".

את מאמינה שההפגנות יכולות להזיז משהו?
"מאוד. 80% מהעם אומרים שהם רוצים את החזרת החטופים וסיום המלחמה. אני רוצה לראות גם את הצד שמצביע אחרת מביע את קולו בדבר הזה, אני רוצה לראות הפגנה באריאל. תגידו את זה לנציגים שהצבעתם להם, ושאתם הולכים להצביע להם עוד פעם".

ואת חושבת שזה יזיז לאותם נציגים?
"כן. כשהקהל שלהם יכעס עליהם, זה יזיז להם. אני יודעת שיש אמהות מהצד הפוליטי השני שנשרף להן הלב על החטופים. תגידו את זה, תצאו עם זה". 

מה גורם לך לחשוב שמשהו ישתנה, אם זה לא השתנה אחרי 7 באוקטובר ולא אחרי רצח ששת החטופים?
"כי יש פה אנשים מדהימים, וכולם רוצים את החזרת החטופים. הרוב גם רוצים את הפסקת המלחמה ולעצור ולחשוב מה הלאה. אתה רואה את הכוח של הטוב, ואני מאמינה שהוא ינצח. זה פשוט באמת מאוד ארוך".

בזמן שהיא ממתינה לטוב שינצח, לפיד ממשיכה לכתוב. החודש יצא לאור ספר הילדים השלישי שלה, "רציתי ללמוד בלט" (הוצאת כתר). הוא מספר – בליווי איורים נהדרים של המאייר יזהר כהן – על ילדה שרוצה, כפי שבוודאי ניחשתם, ללמוד בלט, אבל הוריה מציעים לה לנסות תחביבים אחרים: מי מהם כדי שלא תלך בתלם המגדרי, ומי כדי שתגשים את החלום הפרטי שלו.

"הרעיון בספר זה השיח בין הורים לילדים", אומרת לפיד. "אנחנו צריכים להיזהר מלהסליל את הילדים שלנו, לטוב ולרע. שהם לא יהיו שם בשביל להגשים את החלומות שלנו. גדלתי בדור של הורים שהייתה להם עבודה אחת, מההתחלה עד הסוף, והשיח היה 'תלמד משהו טוב, תעבוד, תשלם משכנתה'. לאט-לאט דברים משתנים ואנשים עושים כמה קריירות וכמה דברים. הרבה פעמים אנחנו מנסים לשחק לילדים את ההורה שהיינו, שאנחנו צריכים להיות, או שההורים שלנו היו".

והספר, אני מבין, אוטוביוגרפי.
"הוא נולד מתוך משפט שהולך איתי מלא זמן: 'רציתי ללמוד בלט, אבל אמא שלי שאלה "למה לא כדורסל?"'. אמא שלי היא פמיניסטית לפני הכל: ג'דאית, שיער אדום, בגדים צבעוניים. אז למה לא כדורסל, למה את צריכה להיות כמו כולן? כל הבנות הולכות לבלט, אז את תהיי אחרת".

היא לא קיבלה את האפשרות שאת באמת רוצה בזה?
"אני חושבת שהיה לה פחד. אתה זוכר שהייתה אופנת טופר? באתי לאמא שלי ואמרתי שאני נורא רוצה חולצת טופר. היא לקחה אותי לרחוב של החנויות ברמת השרון ואמרה לי, 'תבחרי כל חולצה אחרת, אני לא אשלם על הסמל של טופר'. זה לא לעשות דברים כמו עדר, ולא לעשות את מה שכולם עושים. הייתי הילדה היחידה בשכבה בתיכון עם שיער קצוץ. והיה לי אופנוע. זה מהבית, האפשרות להיות אחרת".

את חושבת שאת עדיין כזאת?
"לא, אני קונפורמיסטית, התקלקלתי".

היום את בלב המיינסטרים.
"בלב המיינסטרים". 

את שמחה שאמא שלך דחפה אותך לכיוון אחר?
"כן, קודם כל כי אני חושבת שאני באמת חסרת כישרון בריקוד. גם כשהזמינו אותי ל'רוקדים עם כוכבים' סירבתי בטיפשותי הגדולה, ועד היום אני מצטערת. אבל אני מפחדת, אני לא עושה את זה. פירואטים זה לא לגילי". 

אין דבר כזה צלמת על אופנוע עם תינוקות

כשלפיד מדברת על אנשים שמחליפים קריירות, היא מדברת גם על עצמה: היא למדה ציור ואומנות פלסטית בתלמה ילין, ואז עבדה כצלמת ("במחנה", "הארץ" ו"מעריב") לפני שפתחה בקריירה של כותבת – תחילה כסופרת ובהמשך כבעלת טור. פעמיים נאלצה להסב מקצוע בניגוד לרצונה: כשהבינה שלא תוכל להיות צלמת עיתונות במקביל להיותה אמא לשני תינוקות, וכשפוטרה מ"ידיעות אחרונות" בעקבות הקריירה הפוליטית של בעלה. "הבנתי שאין דבר כזה צלמת על אופנוע שמניקה כל ארבע שעות", היא אומרת על הפרישה מצילום. "יום אחד אמרו לי לקפוץ לצלם את אורנה בנאי והייתי עם שני תינוקות קטנים. אמרו לי, 'אז לא לצלצל יותר?'. זה היה שבר אמיתי. אני באמת תכננתי להיות אנני ליבוביץ', לא הייתה לי שום מחשבה אחרת".

עוד כשהייתה צלמת החלה לפיד ללמוד ספרות באוניברסיטה ("רק בשביל לא לצאת אהבלה בארוחות ערב אצל הלפידים"). כשהניחה את המצלמה, המציאה את עצמה מחדש כסופרת. ב-2003 החלה לכתוב את הטור, והתמידה בו במשך 15 שנים עד שנאמר לה שהיא לא יכולה להמשיך לתפקד במקביל כעיתונאית וכאשת פוליטיקאי.

נפגעת?
"נפגעתי כי חשבתי שהיה לי טור מוצלח, התבאסתי שלא חשבנו על רעיון אחר. אבל לפעמים אתה צריך בעיטה כדי לעשות שינוי".

השינוי האחרון בחייה עומד להנחית אותה בקרוב בטלוויזיה: לפני ימים אחדים הסתיימו צילומי "זרות", סדרה בכיכובה של יאנה יוסף שיצרה לפיד עבור yes על פי ספרה השלישי. "אני עפה", היא מספרת על העיסוק החדש, "לא מבינה איפה הייתי כל החיים, זה מה שאני רוצה לעשות".

תסריטאות.
"כן, ממש התאהבתי בדבר הזה, בעיקר בזה שאני לא לבד. 24 שנים כתבתי, ולכתוב זה לבד, זה נורא בודד. ופתאום אני עם אנשים, וכל אחד סופר-מקצוען. זה נורא כיף". 

אז עכשיו את הולכת להפוך את כל הספרים שלך לסדרות?
"כן. אני מנסה לחזור לתסריט שכתבתי ולא יצא ממנו – וייצא ממנו".

ומה לגבי כניסה שלך לפוליטיקה?
"לא".

זה היה נחרץ.
"זה קשה נורא. צריך כוח ועוצמה. תראה כמה אנשים לא שרדו את הדרך, רק מהמחנה".

חשבת שיאיר ישרוד כל כך הרבה זמן?
"כן. אתה זוכר איך קראתי לו במדור שלי?".

"החזק".
"גם בחיים הפרטיים הוא סלע. גם כשהתפרקתי מיעלי (בעקבות הגילוי שהיא על הרצף האוטיסטי – נ"ש), כשאיבדתי את הצילום, כשפוטרתי מ'ידיעות' – הוא תמיד שם, סלע שאפשר לבכות עליו ולחבק אותו ולנוח בתוכו. אז אני יודעת שהוא חזק ולא מוותר".

ומה יקרה אם הגוש יפסיד בבחירות הבאות?
"אני חושבת שזה יהיה אסון לישראל. זאת לא תחזור להיות ישראל שהכרנו. אני מפחדת באמת".

את חושבת לעזוב את הארץ?
"לא".

והילדים?
"הם יודעים שאין להם את האופציה. במשפחה הזאת חיים בארץ".

איך הם עם הצדדים המכוערים של החיים הפוליטיים?
"יעלי בעולמה. היא מזהה את הלוגואים של יש עתיד בכל מקום ואומרת 'אבא'. וליאור ויואב – הם מאוד בחייהם. לא פשוט להם, אבל בסוף אנחנו משפחה שנורא מאמינה בדרך של יאיר ואנחנו מאוד איתו. אמא שלו ואמא שלי כל הזמן מעבירות ביניהן – אמא של יאיר פספסה ריאיון, אז אמא שלי שולחת לה והן מתכתבות על זה. המשפחה מאוד מגויסת לדרך ולזה שיהיה פה טוב יותר".

לפי הסקרים, לא הרבה אנשים חושבים שיהיה טוב יותר עם יש עתיד.
"היינו בעליות, ירידות. יאללה, תן בחירות ויהיה בסדר".

צילום: רותם לבל | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור: גלית ורטהיים | שיער: יוסי לוי | הפקה: טל פוליטי