פרסומת לגולדסטאר

למרות שסמים קלים יאיר לפיד מעולם לא עישן, גם הוא מודע לחשיבותה של בירה צוננת בערב יום חם, והוא מוכן להילחם על זכותו של כל אחד מאתנו לקבל אחת. הפרסומת הזאת אמנם נשכחה בתהומות היוטיוב, אבל היא מסמלת הרבה יותר מאשר פדיחת עבר של שר האוצר – את יאיר של פעם. כזה שמלוהק בקלות לפרסומת מבוססת "אהבה בשחקים", כלומר סמל סקס נחשק, זורם וכזה שהקהל מקבל באופן טבעי תחת הסלוגן "מילה של גבר", כולל הפזמון הקליט "תפוס ת'יד, תחזיק חזק". יאיר היה הגבר גבר שאפשר לסמוך עליו. לא פלא שהפרסומת הזאת נשלפה בדיוק כשהוא העלה את המס על הבירות והאלכוהול – הוא כבר לא זה שיעלה על מסוק בשביל ארגז בירה, אלא יבטיח לכם בקבוק, לא ייתן, ינזוף בכם בפייסבוק כי ציפיתם, ובסוף גם יקרא לכם שנאוצרים.

האגרוף הכושל

הרבה לפני שהיורדים, אנשי מעמד הביניים, הזוגות הצעירים, הפנסיונרים ואיגודי העובדים רצו לעשות את זה, צדוק "טייסון" כהן זכה לפגוש את יאיר לפיד לקרב אחד על אחד. זה קרה בתקופה שבה לפיד הצעיר היה עדיין עיתונאי בתחילת דרכו שחלם להיות מתאגרף. החלום הוביל אותו למספר תחרויות חובבים שבאחת מהן פגש בשור הזועם כהן. במשך דקות ספורות שנראות כמו נצח הלם ציון בלפיד עד שהשופט החליט להתערב ולהפסיק את הקרב. 19 שנים אחר כך ניצח יאיר בקרב הגדול באמת והוביל את "יש עתיד" ל-19 מנדטים, רק כדי להפסיד בנקודות בכל הקרבות שעבר מאז.

שירת הסירנה

איתן פוקס, במאי "שירת הסירנה", אמר פעם בראיון שיאיר לפיד פשוט הביא את עצמו ל"שירת הסירנה", הוא אפילו כינה את זה "נון אקטור". לא מחמאה גדולה, בהתחשב בכך שלפיד גילם שם את עופר שטרסברג, התל אביבי העבשושי והמניאק. נדמה שלפיד הקדים את זמנו וייבא לתודעה הישראלית הצרה את מה שיקבל עשור וחצי לאחר מכן את הביטוי הלועזי "דושבאג". גם הישג.  

מה ישראלי בעיניך?

לא כולם יודעים אבל השאלה הזאת, שהפכה לסימן ההיכר של לפיד בתכנית האירוח ובכלל בחיים, טריקית במיוחד, בעיקר בגלל שהיחידי שמוסמך לענות עליה הוא יאיר לפיד בעצמו. אז מה ישראלי בעיני יאיר לפיד? להנחות את "שר

ים בכיכר", לקרוא לעצמו "מעמד הביניים" למרות שיש לו 22 מיליון בבנק, לשאול "איפה הכסף" כשהתשובה הברורה היא  "אצלו", להציף לנו את פיד הפייסבוק בלבבות, להעלות לנו את יוקר המחיה, לנזוף כשנרצה להגר. אחרי הכל, גם לו לא קל והוא עדיין פה ובכלל, אין יותר ישראלי מלאכזב את כולנו. לפיד לא רק טבע את השאלה "מה ישראלי בעיניך", הוא גם הפך את הישראליות לערך. הוא מה שישראלי בעיני עצמו, כל היתר הם רק לוויינים המשייטים סביבו ושואפים לגעת בג'ל.

יאיר לפיד (צילום: חדשות)
ועכשיו, לחלק המגזיני | צילום: חדשות

אולפן שישי

כמה חודשים אחרי שתוכנית האירוח הפופולרית שלו ירדה מהמסך, נולד יאיר לפיד מחדש. הג'ל המפורסם נעלם ואיתו גם החולצה השחורה הנצחית, הסחבקיות והחיוך המבויש פינו את מקומם למנחה מדורת השבט הישראלית האמיתית, זאת שמתכנסת לארוחה המשפחתית השבועית. התפקיד החדש הזה אמנם דרש ממנו להיות סוג של בייביסיטר בשולחן העגול: להפריד בין רוני דניאל לערד ניר, לאפשר לאמנון אברמוביץ' להשחיל את המשל התורן ובעיקר לא לעצבן את אהוד יערי, אבל גם תרמה רבות למעמדו כסמל החביב על כולם. זה שלא מסתבך בנקיטת עמדה, מחייך בתמימות כששואלים אותו על פוליטיקה ויוצא לראיונות ממלכתיים עם בכירי המדינה. בזמן שאנחנו תקענו עוד בורקס, הפך יאיר לסמל מעמד הביניים.

אין תמונה
<3

פייסבוק

היהלום בכתר "הפוליטיקה החדשה" עליה הכריז לפיד עם החלטתו לרוץ לפוליטיקה. מהרגע בו עזב את כסא המנחה של אולפן שישי, החליט מי שגדל וצמח כפובליציסט לדלג מעל התקשורת המסורתית ולירות את המסרים שלו ישירות אל המסך של ריקי כהן מחדרה. גם הסגנון הלפידי לא איחר להגיע עם סטטוסים עמוסי מטאפורות, רפרנסים תרבותיים והיסטוריים שכאילו נלקחו מהטור השבועי. מגיבים שניסו ללחוץ חזק מדי על נקודות כואבות מצאו את הסטטוסים שלהם נעלמים באורך פלא מן הדף. לפחות כאן עדי קול לא לבד.
אבל על דבר אחד קשה להתווכח: מאז שיאיר לפיד הפך לדמות ציבורית, לא משעמם בפייסבוק. שר האוצר כינה מצביעים מאוכזבים "שנאוצרים שנשכחו בגשם", הסביר שהוא "חסר סבלנות לאנשים שיורדים לברלין כי שם נוח יותר" בזמן ששהה בבודפשט ואחרי שאישר העלאות מיסים, והדגים את השינוי בגישה לאזרח כשהשיב לגולשים שהתנצחו איתו במילים: "טוב. ביי". גם הטעויות הקשות בעובדות ובניואנסים עשו את המעבר לדיגיטל כשלפיד בלבל בין סוסו של דון קישוט לאהובתו, הכתיר את קופרניקוס לפילוסוף יווני, הפך את גיבור מטריקס למילון וסתר שוב ושוב הבטחות והצהרות שפיזר לפני הבחירות. על כל אלה ועוד זכה בכבוד המפוקפק - הלפידומטור, ובביטוי "יאיר, כנראה שכן צריך תעודת בגרות".