אבל בעולם הקולנוע: בריז'יט בארדו הלכה לעולמה בגיל 91

השחקנית והדוגמנית הצרפתייה בריז'יט בארדו הלכה לעולמה בגיל 91 - כך הודיעו הבוקר (א') בקרן להגנה על בעלי חיים שהקימה בארדו בשנות ה-80. היא הייתה שחקנית, זמרת, דוגמנית ופעילה למען זכויות בעלי חיים, והדמויות אותן גילמה היו ידועות בכך שהתאפיינו במיניות שלהן - מה שהפך אותה לסמל מין בין-לאומי. בארדו הניחה אחריה בן, בעל, אחות, שתי נכדות ונינה.

לאחרונה אושפזה בארדו בבית חולים בעיר טולון למשך כמה שבועות בעקבות "מחלה קשה", כפי שנמסר על ידי משפחתה, ונאלצה לעבור ניתוח. לאחר מכן נפוצו שמועות על מותה - אותן היא מיהרה להכחיש, אבל ימים לאחר מכן היא שוב הובהלה לבית החולים, והיום, כאמור, נקבע מותה.

בריז'יט בארדו נולדה ב-28 לספטמבר 1934, וגדלה והתחנכה בפריז. הוריה היו לואיס בארדו ואן-מארי מוסל, תעשיינים אמידים וקתולים, ובילדותה התאמנה בארדו בריקוד מקצועי. כילדה, גרה בריז'יט בבית מפואר ורחב ידיים ברובע ה-16 בפריז, אך בבגרותה סיפרה כי הוריה התייחסו אליה בנוקשות ואף באלימות, ולכן ילדותה לא הייתה מאושרת.

בארדו החלה את הקריירה שלה כדוגמנית בגיל צעיר, וכבר בגיל 15 הופיעה בשער של מגזין Elle. עקב החשיפה הגדולה שהגיעה מהופעתה על השער, קיבלה בארדו הצעה לתפקיד משחק ראשון, בסרט הקומדיה "משוגעים לאהבה", בו גילמה את בת דודתו של הגיבור. זו הייתה יריית הפתיחה של קריירת המשחק שלה, שהחלה בשנת 1952, כשמלאו לה 18; באותו אודישן הכירה בארדו את הקולנוען רוז'ה ואדים שבמהרה הפך להיות בעלה הראשון.

בשנים העוקבות השתתפה בארדו בעוד כמה וכמה סרטים, ביניהם "הלנה מטרויה", שגרמו להתעניינות הולכת וגוברת סביבה, בצרפת ובכלל. שנת 1956 הייתה שנת מפתח בקריירה הקולנועית של בארדו, בה השתתפה בכמה וכמה סרטים שהסבו אליה את תשומת הלב הציבורית - ביניהם המחזמר הצרפתי המצליח Naughty Girl ושני סרטי קומדיה.

אך ההכרה הבינלאומית והפיכתה לכוכבת לכל דבר ועניין הגיעה בעקבות השתתפותה בסרט "ואלוהים ברא את האישה", סרט הבכורה של בן הזוג שלה, רוז'ה ואדים, כבמאי. הסרט, שמתאר צעירה מינית ומתירנית שחייה בעיירה שמרנית, זכה להצלחה אדירה גם מחוץ לגבולות צרפת והפך לסרט הזר הרווחי ביותר אי-פעם בארה"ב לתקופתו ולאחד מעשרת הסרטים המצליחים ביותר בבריטניה של אותה השנה. בשנת 1957 השחקנית התגרשה מוואדים, אך השניים המשיכו לעבוד יחד, וב-1958 הפכה לשחקנית בעלת השכר הגבוה ביותר בצרפת.

בשנים העוקבות המשיכה בארדו להשתתף בעשרות סרטים. ככל שהקריירה שלה התקדמה, התקבע מעמדה כסמל מין והתפקידים שקיבלה שמו דגש על מיניותה. ב-1959 נישאה בשנית, לשחקן ז'אק שארייה, וזמן קצר לאחר מכן נולד בנה היחיד, ניקולא ז'אק שארייה. באותה השנה השתתפה בארדו בסרט La Vérité, שזכה להצלחה אדירה ואף היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. למרות ההצלחה המקצועית, במימד האישי עברה בארדו תקופה לא פשוטה: היא ניהלה רומן וספגה ביקורת נוקבת על המתירנות המינית אותה ייצגה, ופסיכולוגים, סוציולוגים ואנתרופולוגים האשימו אותה בהרס חברתי. היא, בתגובה, החליטה לעבור לאחוזתה שבסן טרופז והסתגרה בה, ובדיעבד התגלה שבאותה התקופה היא ניסתה לסיים את חייה. כעבור שנתיים התגרשה בארדו משארייה.

בשנות ה-60 בריז'יט בארדו לקחה חלק בפרויקטים אשר נדמה כי כוונו לקהל הבין-לאומי יותר מאשר לזה המקומי. בין היתר, כיכבה ב"ויוה מריה!", שהפך במהרה ללהיט עולמי, ולקחה חלק גם בהפקות אנגליות ואמריקאיות. במקביל, פיתחה את הקריירה שלה כמוזיקאית, הקליטה עשרות שירים שזכו להצלחה וגם שיתפה פעולה עם סרז' גינזבורג. ב-1966 נישאה בפעם השלישית, הפעם למיליונר הגרמני גינטר זאקס, אך מערכת היחסים שרדה רק שנתיים והזוג התגרש.

בשלהי שנות ה-60 ובתחילת העשור הבא, היוותה בארדו השראה ל"מריאן" - הדמות המסמלת את החירות הצרפתית. הסרטים האחרונים שלה היו בעיקר קומדיות, ובשנת 1973, בשיא תהילתה - כשהיא בת 39 בלבד - החליטה השחקנית לפרוש מעולם הבידור. בריאיון עבר אמרה הכוכבת: "התחלתי כשחקנית גרועה ונשארתי שחקנית גרועה. אני לא ממש מתעניינת בקולנוע. תיעבתי קולנוע כשהתחלתי, ועד היום אני לא נהנית ממנו". במקום, הפכה בארדו לפעילה פוליטית למען זכויות בעלי חיים. בראיון לליידי גלובס, נשאלה בארדו מדוע עזבה את עולם הקולנוע, והשיבה: "כי זה עולם שקרי ופיקטיבי, בעוד שכאב וסבל החיות הוא מציאות נוראית".

בשנות ה-80 הקימה הכוכבת את "קרן בריז'יט בארדו לרווחת והגנה על בעלי החיים", הפכה לצמחונית וגייסה הון רב ממכירת חפצים אישיים שלה על מנת לממן את הקרן. לאורך השנים נלחמה בדרכים שונות למען המטרה, והשתמשה בתהילה שלה כדי להעלות את המודעות לסבלם של בעלי החיים. במסיבת עיתונאים שארגנה בקנדה, למשל, ביקשה בבכי להפסיק את הרג כלבי הים. "אני כבר לא צעירה", אמרה, "וכנראה לא אחזור לכאן עוד, כי אין לי מספיק שנים. אבל לפני מותי, אני רוצה לראות את הרצח מפסיק. אני מבקשת את זה מכם בכל לבי".

בשנת 1984 אובחנה בארדו בסרטן השד, אך סירבה לעבור טיפולים כימותרפיים. "הייתי לבדי והחלטתי לעבור רק הקרנות, ללא כימותרפיה, כי לא רציתי לאבד את שיער ראשי", שיתפה בארדו בספר שלה. "המחלה הזאת העמידה אותי מול עצמי, לבירור מעמיק, וכיום, למרות שאני אוהבת את הבדידות, אני לא יכולה עוד להתגורר בגפי". שנה לאחר שאובחנה קיבלה בארדו את אות לגיון הכבוד.

בשנת 1992, ואחרי מערכות יחסים רבות, נישאה בארדו בפעם הרביעית והאחרונה לברנרד ד'אורמאל. בעשורים האחרונים, לצד פעילותה למען זכויות בעלי החיים, החלה גם להתבטא פוליטית והפכה לתומכת נלהבת של מפלגת "החזית הלאומית" הימנית-לאומנית. לאורך השנים הואשמה בגזענות ובאסלאמופוביה ואף הורשעה בבית משפט ב"הסתה לשנאה גזענית".

בשנים האחרונות סבלה בארדו מניוון שרירים בירך וסירבה לעבור ניתוח, ולכן נעזרה בהליכון. השנה כאמור היא אושפזה, עברה ניתוח והייתה תחת מעקב רפואי.

בריאיון ל-NRG מ-2010 נשאלה בארדו כיצד ייתכן שגם שנים לאחר פרישתה, היא עדיין מעסיקה את העולם עד כדי כך. "אין ספק שיש בזה קסם! כל האהבה הזאת שאני מקבלת עוזרת לי לחיות. זה הכוח שאני שואבת וזה האומץ שלי. אולי זה קורה כי אני עסוקה בהצלת בעלי חיים תקופה ארוכה כל כך? עבור הצעירים אני פיית בעלי החיים. הם לא זוכרים כלום מהקריירה הקולנועית שלי", שיתפה, וכשנשאלה האם, בדיעבד, הייתה עושה דברים אחרת, השיבה: "לא. הייתי עושה הכל אותו הדבר. אני עושה את כל שביכולתי לעשות. אני עושה את המקסימום".

בספר שהוציאה בשנת 2018 שיתפה בארדו: "הטירוף שהיה סביבי בשנים עברו הפך אותי לחשדנית מאוד בכל הקשור למין האנושי", וכי החוויות הקשות שעברה וההאשמות שספגה על תרומה ישירה להתדרדרות החברה גרמו לה לעבור לפעילות למען בעלי החיים, ש"מעולם לא בגדו בי". היא החליטה, כפי שהיא מנסחת זאת, "להעמיד את עצמי לשירותם של החלשים, הכנועים והנרצחים".