האמנית והצלמת אריאלה שביד הלכה לעולמה בגיל 80
שביד עבדה במשך שנים כצלמת עבור עיתונים ומגזינים. בין השאר התבלטה בתצלומי דיוקן של אמנים שונים ואנשי תרבות. כמו כן, העלתה לאורך השנים תערוכות של עבודותיה, שבהן עסקה בין השאר בייצוגים שונים של נשיות ומיניות. הייתה נשואה לסופר והעיתונאי המנוח אדם ברוך, ולהם שני ילדים - עידו ועמליה רוזנבלום, שספדו לשביד: "היו לנו הורים מיוחדים מאוד ועל כך אנחנו מרגישים בני מזל"
הצלמת והאמנית אריאלה שביד הלכה לעולמה הבוקר (שלישי) בגיל 80. שביד הייתה נשואה לסופר, העיתונאי ואיש הרוח המנוח אדם ברוך, ולשניים שני ילדים - המגיש והתסריטאי עידו רוזנבלום והפסיכולוגית, הסופרת והתסריטאית עמליה רוזנבלום.
שביד נולדה ב-1944 בקריית מוצקין וגדלה בקריית ביאליק. בסוף שנות השישים למדה צילום בבית הספר הראשון לצילום בישראל בתל ארזה בירושלים. במשך שנים רבות עבדה כצלמת עבור עיתונים ומגזינים, בהם "דבר", "עולם הקולנוע" ו"אנשים", וכן בעולם הפרסום. התבלטה בין השאר בתצלומי דיוקן שעשתה לאמנים רבים כמו מנשה קדישמן, לאה ניקל, יחזקאל שטרייכמן, אביבה אורי ובתיה לישנסקי.
במשך השנים שביד העלתה גם תערוכות שונות של עבודותיה, שעסקו בעיקר בסוגיית הזהות האישית, המגדרית, והפוליטית ובייצוגים שונים של נשיות ומיניות. ב-1996 הוצגה תערוכת היחיד שלה "היופי הוא הבטחה לאושר" במוזיאון ישראל. בתערוכה תיעדה שביד את גופה לאחר כריתת השד שעברה בעקבות מחלת הסרטן. בשנים שלאחר מכן הציגה את התערוכה "עג'מי", שעסקה בנושא "הרכוש הנטוש" שמשפחות פלסטיניות הותירו מאחוריהן בעקבות מלחמת העצמאות ב-1948.
עידו ועמליה רוזנבלום ספדו לאימם: "אמנו, האמנית אריאלה שביד, הלכה היום לעולמה. בשנותיה האחרונות סרקנו את הארכיון שלה והתרגשנו לגלות שהיא היתה אחת המתעדות הפוריות ביותר של עולם התרבות והבידור בישראל בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. היא היתה אדם יצירתי ולא קונבנציונלי, שאנשים התאהבו בו ברגע. היו לנו הורים מיוחדים מאוד ועל כך אנחנו חשים בני מזל".