mako
פרסומת

הסצנות הכי חשובות ב"ג'וקר" היו מאולתרות

המנהג המוזר של חואקין פיניקס להיבלע לחלוטין בתוך הדמויות שהוא משחק הוכיח את עצמו כמוצלח במיוחד ב"ג'וקר", משום שהרגעים הכי זכורים שלו הגיעו מהשחקן עצמו: "פשוט הצבנו שתי מצלמות ולא ידענו מה יקרה"

מערכת ערוץ התרבות
mako
פורסם: | עודכן:
חואקין פיניקס
שחקן טוטאלי - פיניקס ב"ג'וקר" | צילום: מתוך הטריילר; יוטיוב - Warner Bros. Pictures, mako
הקישור הועתק

יש הרבה סצנות זכורות ואייקוניות ב"ג'וקר", סרטו של טוד פיליפס שממשיך לשבור את קופות הקולנוע ואת ציפיות הצופים. חלק גדול מהצלחת הסרט יש לנקוף לזכותו של השחקן הראשי, חואקין פיניקס, שידוע בעיקר בשל נטייתו להיטמע לחלוטין בדמויות שאותן הוא מגלם ולתת להן לאכלס אותו לגמרי. מתברר שהמנהג הזה היה קריטי במיוחד להצלחת "ג'וקר", שכן חלק מהסצנות בסרט כלל לא היו כתובות בתסריט ואולתרו על ידי פניקס בזמן הצילומים.

אחת מאותן סצנות זכורות, ובינינו, גם אחת הסצנות המוזרות וחסרות הפשר ביותר בסרט היא זו בו דמותו של הגיבור, הליצן המעורער ארתור פלק סובל מנדודי שינה. בשלב מסוים מרוקן את המקרר שלו, נכנס לתוכו וסוגר את הדלת (איך יצא משם? לעולם לא נדע). צלם הסרט, לורנס שר, אמר לאחרונה בראיון ל- Slash Film כי איש לא ידע שזה מה שפיניקס הולך לעשות. "חלק מהסצנות היו מתוכננות, כמו למשל זו בתא הטלפון או זו שהוא עולה במדרגות. אבל אחרות לא תוכננו כלל. לא היה לנו מושג שהוא הולך להיכנס למקרר. הצבנו שתי מצלמות בסצנה וחואקין פשוט חשב מה הוא היה עושה אם הוא היה סובל מאינסומניה חריפה. שוב, הארנו את הסט כדי שהוא יוכל לעשות הכל, אבל בפעם הראשונה והיחידה שהוא עשה את זה היינו מהופנטים. אני זוכר שחשבתי 'מה הוא עושה? הוא זחל הרגע לתוך המקרר?'. זה היה כיף ומוזר לצפות בו".

בנוסף חשף פיליפס כי פיניקס אף אילתר את הסצנה שבה הוא רוקד בשירותים הציבוריים לאחר שהוא הורג את שלושת אנשי העסקים ברכבת התחתית. בתסריט המקורי, ארתור פלק היה אמור לדבר לעצמו במראה, אבל פיניקס הציע שהם ינסו משהו אחר. שר זוכר את זה אף הוא: "חואקין יצר את כל הריקוד הזה ואחרי ההצלחה של הסצנה הזו, התחלנו ליצור יותר רגעים כאלה", אמר, וסיפר גם על סצנה נוספת שנוצרה על ידי פיניקס תוך כדי הצילומים: "כמו זה שהוא משחק עם האקדח ויורה על הקיר. כל מה שידענו זה שהוא הולך לירות על הקיר בשלב מסוים, אבל לא תכננו מתי ולא ידענו שהוא הולך לעמוד שם, לנהל שיחה עם עצמו ולהתחיל לרקוד. רק הצבנו שם שתי מצלמות ונתנו לזה לקרות, וזה הפך לחלק עיקרי מאיך שצילמנו הרבה מאוד דברים".