זוהי קריאה לדגל לכל מי שמפורסם: האזעקה הושמעה, האור האדום נדלק ומעכשיו אתם לא חברים יותר של כלי התקשורת. זו הכרזת מרד. זאת אומרת, זו המסקנה היחידה שהצלחתי להגיע אליה בעקבות גל המחאות של המפורסמים, מקומיים ובחו"ל גם יחד, נגד גופי התקשורת שמסקרים אותם. המחאות האלה, נשק יום הדין של המפורסם שהגיעו לו מים עד הנפש המדומיינת שלו, מגיעות בשלושה מופעים אופייניים: בפוסט באינסטגרם, בסטורי ובציוצים בטוויטר, והחיבור ביניהן מצביע על ניסיון ליצור סטטוס קוו חדש בין המפורסמים לכלי התקשורת, ובעיקר בין המפורסמים לעוקבים שלהם.  

זה התחיל בקנדל ג'נר, שבשורת ציוצים בטוויטר האשימה את אתר הרכילות TMZ בפרסום כתובתה הפרטית אחרי, וזאת אחרי שאדם שנחשד שעקב אחריה נעצר בשבוע שעבר אחרי שפלש לביתה. TMZ אכן פרסמו פרטים רבים אודות מקום מגוריה של ג'נר - הם מסרו את שם השכונה, תיארו את הבית וסיפקו תמונות שלו (כאלה שנלקחו מחברת הנדל"ן שמכרה לה אותו). ואכן יש ברשת פפראצי'ז של הבית של קנדל ג'נר. מי שרוצה למצוא אותו יצטרך לעבוד, אבל כנראה שלא קשה מדי.

ועדיין יש פער בין מה שג'נר טוענת שנעשה למה שנעשה בפועל: "איך אתם חושבים שהאנשים המבעיתים האלה יודעים איפה הבית שלי?", התרעמה הדוגמנית המפורסמת בציוץ שהגיב לפרסום של TMZ, "כי אתם לא מפרסמים רק תמונות שלו, אלא גם את המיקום שלי. זה הרבה מעבר ל'לא בטוח'. זה לא המיליגרם האחרון של פרטיות שמגיע לנו?". "אני יודעת על מה חתמתי", המשיכה בציוץ עוקב, "אבל כשאתם מפרסמים את מקום מגוריי המדויק אתם מסכנים את חיי. בית אמור להיות מקלט בטוח, אבל עבורי, בגלל גופי תקשורת כמוכם, הבית שלי הוא הכי פחות בטוח שיש. תתביישו לכם".


שימו לב לרטוריקה: "אני יודעת על מה חתמתי", כלומר "אני מכירה ומכבדת את חוקי המשחק, אבל אתם מפרים אותם". הצהרה כזו, כל עוד היא לא מלווה בכתב תביעה, מתחזה לנאיבית במקרה הטוב, ובמקרה הרע היא פשוט מניפולטיבית. אני לא אומר שמה שקרה לג'נר הגיע לה, חלילה, אבל היא יודעת יפה מאוד איפה כלי התקשורת מותחים את הגבולות שלהם, והיא יודעת את זה משום שהיא נמצאת איתם בפינג-פונג תמידי. כשקנדל ג'נר מגיבה לפרסום של אתר רכילות או כשהיא נעתרת לצילום פפראצי, היא עוזרת לאותו אתר להגדיר את גבולותיו של פרסום לגיטימי. במקביל, אתרי הרכילות עוזרים לה לתחוֹם את גבולות הפרסום שלה; אין קנדל ג'נר בלי TMZ, בואו לא נתייפייף, ובמידה רבה אין TMZ בלי קנדל ג'נר. היא תפסיק לשתף פעולה עם צלמי פפראצי כשזה יתאים לה, ו-TMZ לא יפרסמו את הכתובת המפורשת שלה כי זו עילה מובהקת לתביעת ענק והם לא צריכים את התיק המשפטי הזה על הראש שלהם.

בואו נקביל את זה לארץ, כי בכל זאת קל יותר לדמיין את מה שקרוב פיזית. רק בתחילת החודש פסק בית המשפט השלום בתל אביב שעל אתר וואלה! לשלם כ-250,000 שקלים לנינט טייב ובן זוגה, יוסי מזרחי, אחרי שפורסמו באתר תמונות של מזרחי בביתו. רוצה לומר, אם באזובי הקיר שהם תעשיית הבידור הישראלית יודעים שתביעה היא סכנה מוחשית, רק תארו לעצמכם מה הולך בארזים של הוליווד. זאת אומרת, ל-TMZ לא משתלם בשום צורה להפר באופן בוטה את פרטיות מסוקריו כי זה יעלה לו הון.

רוצים עוד דוגמה מהארץ? כי יש לי: בתחילת השבוע, פרסם נדב גדג' סטורי ובו טקסט ארסי נגד כתב האתר Pplus בר זגה, כיוון שזגה היה זה שחתם על פרסום אייטם שגדג' עמד במרכזו. זאת אומרת, רכב במרכזו כי האייטם הכיל סדרת צילומי פפראצי של גדג' ובת זוגו לשעבר על אופנוע. "זה בטוח מרגש ומגניב ככה, עבודה של ממש "כתב" בפנאי פלוס, בתעשייה והכל", כתב גדג' בסטורי, "אבל באמא שלך?! ... אל תהיה כזה מביך... אנחנו בישראל ואני רחוק מלהחזיק כותרות של איזה 'ג'סטין ביבר'. ואם כבר לשמור על עצמך 'כתב' רלוונטי, נראה לי היית צריך להוציא את זה לפני כמה שבועות, אולי זה היה טיפה יותר רלוונטי. פספסת את הגל התקשורתי על נדב גדג'". הגרשיים המזלזלים - במקור.

הסטורי של נדב גדג'
פספסת - מתוך הסטורי של נדב גדג' | צילום: אינסטגרם - נדב גדג'

גם גדג' מפעיל כאן רטוריקת של "שנינו שווים, פחות או יותר" שג'נר יישמה מוקדם יותר. התיוג של כתב הרכילות מעביר את השיחה למישור אישי יותר, בגובה העיניים בין המסקר למסוקר. גדג' לא מכחיש את מעכשיו או קורא להורדת הצילומים, אבל הוא לועג למקצועיות של זגה. הלא גדג' בעצמו היה יכול לעשות את העבודה הזו טוב יותר, להיות "כתב רלוונטי", אבל הוא לא רוצה. זה קטן עליו. הוא רואה את כל התמונה ואין לו בעיה להעריף מהידע שלו על זגה, כי לעוקבים שלו מגיע יותר. הם הרי לוקחים חלק בבדיחה, הם מבינים את המדיום, אבל זגה המסכן "פספס את הגל".

נדל"ן ששווה מאות אלפי דולרים

יום אחרי הציוצים של ג'נר, פנתה ג'יג'י חדיד, חברה טובה של ג'נר ובעצמה אחת הדוגמניות הכי מפורסמות ומועסקות בעולם, לאינסטגרם כדי לנזוף ולהטיף. בתמונה שהכילה פוסט כתוב, חדיד גערה בצלם פפראצי שאיים לתבוע אותה אחרי שפרסמה את התמונה שצילם בלי לתת לו קרדיט ובלי לקבל את הסכמתו. חדיד הסבירה שמצאה את התמונה בחשבון מעריצים בטוויטר, שם לא ניתן לו קרדיט, ושלא היתה לה דרך לדעת מי מבין 15 הצלמים שנכחו במקום באותו יום צילם את התמונה.

View this post on Instagram

A post shared by Gigi Hadid (@gigihadid) on

ואכן, יש בסיס רב לחלק מטענותיה. חדיד סיפרה באותו הפוסט שחשבונות מעריצים שמוקדשים לה ולחברותיה נסגרים בעקבות תביעות של צלמי פפראצי, כיוון שאלה מעדיפים לרדוף תחילה אחרי מטרות קלות (קרי, נובאדיז ברשתות חברתיות) ומגיעים בסופו של דבר גם אליה ואל נוכחות הסושיאל הפרטית, לכאורה, שלה. היא כתבה היטב על חשיבות הקשרים החברתיים שנוצרים בתוך קהילות המעריצים ואיך תביעה של מי שמפעיל חשבון מעריצים יכולה להרוס בפועל קהילה שלמה. אם זו היתה התלונה העיקרית שלה - ניחא. טענה נוספת שהועלתה על ידי חדיד היתה שהיא וחברותיה המפורסמות סובלות מנזק נפשי, ומצויות תחת עול רגשי תמידי כיוון שצלמים אורבים להן במקומות לא צפויים ומסכנים אותן כדי להשיג תמונות אגביות למדי, לרוב תמונות שלהן צועדות מביתן למכונית או ממהרות לטיסה בשדה התעופה. שוב, טיעון סביר (גם אם לא חדשני בשום צורה) שקל להפריך אבל קל גם להבין ולהזדהות איתו.

אבל נקודת המוצא שלה בטקסט (שנמשך על פי שני מסכי אינסטגרם שלמים! זה נדל"ן ששווה מאות אלפי דולרים) היתה כמה זה לא בסדר שהיא נאלצה למחוק תמונה שפרסמה אחרי שצלם איים לתבוע אותה - וזאת למרות שהיא עצמה מצולמת בה. "עצרתי וחייכתי לתמונה כי אני מבינה שזה חלק מהעבודה שלי", כתבה, "כי זו היתה סיטואציה שהגיוני ש'תקשורת' תגיע אליה, וכי אני מבינה שככה צלמי פפראצי מתפרנסים". הגרשיים המזלזלים - במקור. ושוב, שימו לב לניסוח: "אני מבינה שזה חלק מהעבודה שלי" - זו דרכה של חדיד לעורר הזדהות עם עוקביה אפילו ששאר הפוסט עוסק בנושאים שאין להם שום דרך אפילו לדמיין. אבל ההנכחה של המנגנון התקשורתי, הקריצה, הכאילו-חשיפה של אחורי הקלעים היא בסך הכל דרך חדשה ומסועפת יותר לתבוע עוד כוח בתוך המערכת הזו, בתוך מנגנון סיקור המפורסמים.

לכתוב "עצרתי וחייכתי כי אני מבינה שזה חלק מהעבודה שלי" מנגיש את חדיד לעוקביה ומעמיק את הברית ביניהם על חשבון צלם הפפראצי שהעז לעשות את עבודתו. זה כמו להגיד "אני מבינה את עולם הזוהר, אבל הצלמים ההם - לא", כשסליחה וסליחה, אבל הפוסט של חדיד הכי לא מבין את האנטומיה של הגוף הסלבריטאי. זאת אומרת, ברור שהיא מבינה, אבל היא מיתממת. אם העוקבים של חדיד אכן בקיאים כל כך ברזי הרכילות והאופן בו היא נוצרת, הם יודעים גם שתמונה באינסטגרם של ג'יג'י שווה הרבה כסף. צילומי הפפראצי שהיא מפרסמת מלווים בלא מעט תיוגים של חברות אופנה ענקיות, שמשלמות לחדיד על החשיפה הרחבה שחשבון האינסטה שלה מעניק. ההתמרמרות על זה שדרשו ממנה להסיר תמונה זו או אחרת היא בהכרח גם התמרמרות על אובדן הכנסה.

הסמיכות בין שלוש ההתכתשויות האלה מייצרת רגע מעניין מאוד ביחסים שבין מסקרים ומסוקרים; בין גופי תקשורת והאנשים שעליהם הם כותבים. מפורסמים בני זמננו יודעים שהעוקבים שלהם לא מסתפקים במקור מידע אחד. הם פוקחים עיניים, קוראים כתבות במקומות שונים, ועושים בעצמם יופי של קישורים הודות לדבר הזה שנקרא אינטרנט. אנחנו לא תמימים - אנחנו יודעים לזהות צילומי פפראצי מוזמנים, מבחינים בכותרות שהונדסו כדי להחמיא לשחקן או זמר. כשסלבס אומרים "אנחנו יודעים שאתם יודעים" הם מחמיאים לכם כדי להוריד לגופי התקשורת, אבל אל תטעו, בסוף היום זהו קשר כלכלי. יותר משזו משפחה או קהילה, אלה יחסי עובד-מעביד, ולסלבס יש אינטרס רציני מאוד למצוא חן בעיניכם כי אתם הבוסים שלהם. הפוסטים שקנדל, ג'יג'י ונדב פרסמו השבוע הם עדויות של עובדים מתוסכלים שהבינו שהדרך הכי קלה לקידום היא לטנף על הקולגות.