חיים לוינסון עוזב: "זה הזמן שלי להיגמר"

"יש לי חלומות נוספים": עיתונאי "הארץ" חיים לוינסון, המגיש כיום לצד אופירה אסייג את התוכנית "אופירה ולוינסון" בקשת 12, הודיע היום (ה') על עזיבת העיתון לאחר 17 שנות עבודה בו. בתפקידו האחרון שימש לוינסון הפרשן המדיני של "הארץ", לאחר שבעבר היה כתב השטחים, הכתב הפוליטי וכן בעל טור בו.

בפוסט ארוך שהעלה לחשבון ה-X שלו, כתב לוינסון כי "בשנה האחרונה לקחתי על עצמי להיות הפרשן המדיני של העיתון, מתוך תקווה למצוא בתוכי את חדוות העשייה העיתונאית שהייתה בי פעם, וחשתי שקצת אבדה. השנה הזו הייתה מרתקת. המו"מ לשלום, עסקאות החטופים, דרמות בינלאומיות. נהנתי לכתוב, אבל לאחר הרבה מחשבות עם עצמי, אני גם נאלץ להודות: 25 שנה חלפו מאז נכנסתי בשערי המקומון, ומלאכת הכתיבה היומיומית כבר לא מדברת אלי כמו שהייתה".

"פעם הייתי מחכה למוכר העיתונים שיבוא למכולת", המשיך לוינסון, "תייקתי כל מילה שכתבתי. לפני כמה שנים כיביתי את הפושים, והשארתי רק את הפושים על שמי. ומתישהו, גם את זה הפסקתי. כשהבחנתי שאני כבר לא כועס על המערכת כשהם מתמהמהים בעריכתי, ולא מחכה ליד המסך לראות שמה שכתבתי התפרסם, הבנתי שזה הזמן להמשיך הלאה. יבואו אחרים מוכשרים ממני.

"אז אני ממשיך הלאה. תמיד אמרתי לעמיתיי, מהפרינט כבר לא נצא לפנסיה. מתישהו זה יגמר. יום יבוא, ולא נהיה כאן. זה הזמן שלי להיגמר. לכתוב בעיתון היה החלום הכי גדול שלי. אבל יש לי חלומות נוספים, בעיקר בתחום הכתיבה. אני בומר, מאמין במילים, לא באימוג'ים. תאלצו להמשיך לסבול אותי על המסך. ובעוד מקומות שיבואו".

עוד כתב לוינסון כי "זה ההזדמנות להגיד תודה ענקית לכל הקוראים, לכל המגיבים, לכל האוהבים ולכל השונאים, לכל האנשים שאשכרה טרחו לקרוא מילים שהשם 'חיים לוינסון' כתוב עליהם. זו הקלישאה הגדולה מכולם, אבל היא גם אמת צרופה. כמו אהבת אב לבנו. לפני 30 שנה לא דמיינתי שיש אפשרות שהשם שלי יודפס איפהשהו שהוא לא מכתבי נזיפה ממלמדים עצבניים בחיידר. והנה, זה קרה בענק. זכיתי להיות מאלה שהאנושות הגשימה להם את החלום. אתם, הגשמתם לי את החלום. בלעדי הקוראים, אני כלום. כותב בלי קוראים זה כמו בריכה בלי מים. מקווה שתקראו אותי בעתיד. בפורמטים אחרים".