בסוף השבוע שעבר, פרסם התסריטאי והמחזאי אהרון סורקין ("הבית הלבן", "חדר החדשות") טור דעה בעיתון הניו יורק טיימס, בו גינה את הצעדים שנקטו פייסבוק - בדגש על העומד בראשה, מארק צוקרברג - בתחום פרסום מודעות פוליטיות ברשת החברתית. צוקרברג הגיע לפני כעשרה ימים לדיון בקונגרס האמריקני, שהיה אמור להתמקד במטבע קריפטו חדש מבית פייסבוק. תוך זמן קצר, קיבל הדיון אופי שונה, וחברי קונגרס שונים (הבולטות בהם היו חברות הקונגרס הדמוקרטיות מקסין ווטרס ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז) חקרו את צוקרברג על כך שפייסבוק הודיעה שלא תפעל אקטיבית לבדיקת תוכנן של מודעות פולטיות, גם כשאלה יציגו במופגן טענות לא נכונות כעובדות.

לסורקין וצוקרברג היסטוריה טעונה משלהם, היות וסורקין הוא זה שכתב את התסריט לסרט "הרשת החברתית", שעוסק בימיה הראשונים של פייסבוק ומציג את צוקרברג (בגילומו של ג'סי אייזנברג) כצעיר יהיר, אנטיפת ומניפולטיבי שלא מהסס לרמוס גם ידידים ושותפים כדי להתקדם מבחינה מקצועית. הסרט בבימויו של דיוויד פינצ'ר זכה להצלחה רבה (הוא הכניס כ-225 מיליון דולרים מסביב לעולם), והתסריט זיכה את סורקין בפרס אוסקר.

"ב-2010 כתבתי את 'הרשת החברתית' ואני יודע שהיית מעדיף שזה לא היה קורה. מחיתָ נגד חוסר הדיוקים בסרט וטענת שהוליווד לא מבינה שיש אנשים שבונים דברים רק בשביל לבנות (אנחנו מבינים את זה - אנחנו עושים זאת בכל יום)", פתח סורקין. "לא הגבתי לכך שהאשמת את הסרט בשקרים", כתב והוסיף: "התסריט נבחן על ידי סוללת עורכי דין מטעם האולפנים עד שכמעט לא נותר ממנו כלום". מטרת הבדיקה הדקדקנית, לפיו, היתה אחת: "לא להיתבע על ידי מארק צוקרברג". סורקין תקף את הנאום שנשא צוקרברג באוניברסיטת ג'ורג'טאון היוקרתית מוקדם יותר החודש:"קשה היה לא לחוש אירוניה כשקראתי ציטוטים מתוך הנאום שלך... בו הגנת - על סמך עקרון חופש הביטוי - על האופן בו פייסבוק מפרסמת מודעות שקריות במופגן מטעמם של מועמדים פוליטיים". סורקין הסביר שהוא עצמו מסתמך לא מעט על התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אותו כינה "אבן יסוד בדמוקרטיה שלנו".

"אבל לא יכול להיות שזו התוצאה שאני ואתה רוצים - ששקרים מטורפים יוזרמו לתוך מאגר מים שמזהם את ההחלטות החשובות ביותר שאנחנו מקבלים ביחד", סייג סורקין. "לשקרים יש השפעה אמיתית מאוד ומסוכנת להפליא על הליך הבחירות, על חיינו ועל חיי ילדינו". הוא המשיך: "בשנה שעברה, יותר מ-40 אחוז מהאמריקנים אמרו שהם משתמשים בפייסבוק כמקור להשגת ידיעות חדשותיות. כמובן שאפשר לפתור את הבעיה בכך שהאנשים האלה ימצאו מקורות חדשות אחרים, או שתוכל להחליט ולהפוך את פייסבוק למקור אמין עבור מידע ציבורי". סורקין התייחס גם לגידול הניכר שפייסבוק רשמה מאז צאת הסרט לפני כעשור, וציטט את ססמת הפרסום שליוותה את "הרשת החברתית" - אי אפשר לרכוש 500 מיליון חברים בלי לרכוש גם כמה אויבים - מספר שנשמע קטן ביחס לנתוני השימוש בפייסבוק ב-2019.

סורקין ציטט מודעות שהתפרסמו לאחרונה ברשת החברתית, כולל כזו שמאשימה את ג'ו ביידן - שמתמודד בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בתקווה לייצגה בבחירות 2020, וכיהן גם כסגן הנשיא של אובמה - במתן שוחד של מיליארד דולרים לתובע הכללי של אוקראינה כדי שזה לא יחקור את בנו. "כל סנטימטר ב(מודעה) הוא שקר", אמר לצוקרברג, "ומעליה מתנוסס הלוגו שלך... זו לא הגנה על חופש הביטוי, זו מתקפה על האמת".

התסריטאי חשף גם פרטים מאחורי הקלעים של הפקת הסרט והפצתו, וסיפר שהתסריט שכתב נשלח לבדיקה גם אצל עורכי דינו של צוקרברג (בעקבות התחייבות חברית של סורקין לצוקרברג), ששאלו אם אפשר לשנות את שם האוניברסיטה בה צוקרברג למד, ואם ניתן אולי להמציא לפייסבוק שם פיקטיבי בסרט כדי להרחיק את ההתרחשויות בסרט מחייו הקונקרטיים של צוקרברג. סורקין סיפר גם על בהקרנה פרטית שנערכה לבכירי פייסבוק לפני צאת הסרט לבתי הקולנוע, וטען כי שריל סנדברג - סמנכ"לית התפעול של פייסבוק העולמית - הזדעקה, ושאלה באמצע ההקרנה "איך אתם יכולים לעשות דבר כזה לילד?" (צוקרברג היה אז בן 27). "אני מקווה שסמנכ"לית התפעול שלך תיכנס למשרד שלך ותגיד 'איך אנחנו יכולים לעשות משהו כזה למיליוני ילדים? באמת נפרסם מודעות שכטוענות שקמאלה האריס ערכה קרבות כלבים במרתף של פיצרייה בזמן שאליזבת וורן השמידה ראיות לכך שההתחממות הגלובלית היא מתיחה?'". האריס ו-וורן, אגב, מתמודדות גם הן בפריימריז הדמוקרטיים.

ציין שהחוק שמשית את האחריות לבעלי פלטפורמות בהן משתמשים שונים יוצרים תוכן וירטואלי עדיין לא חוקק, וזאת בשונה מעיתונים, בתי הוצאה לאור ואולפני סרטים. "שאל את פיטר ת'יל", רמז סורקין לשורת התביעות נגד הבלוג Gawker, שמימן איש העסקים המצליח. ת'יל, שעל פי הסברה ניסה לנקום בבלוג על כך שפרסם ברבים את נטייתו המינית, הצליח בתביעותיו לרושש את חברת האם של Gawker, וגרם בעקיפין להפסקת פעילותו של הבלוג. "בטח יש לך את הטלפון של מר ת'יל", כתב סורקין, "הוא השקיע בפייסבוק מהשלבים הראשונים".

בסופו של הטור, ציטט את השימוע שנערך לצוקרברג, ואת שאלתה של חברת הקונגרס אוקסיו-קורטז: "האם אתה רואה בעיה אפשרית בהיעדר מוחלט של בדיקת עובדות בפרסומים פוליטיים?", עליה השיב צוקרברג: "...ברוב המקרים, בדמוקרטיה, אני מאמין שאנשים צריכים לראות בעצמם מה הפולטיקאים שהם מצביעים או לא מצביעים להם אומרים, ולשפוט בעצמם". סורקין השיב לכך: "אם הייתי יודע שזה מה שאתה מרגיש, הייתי כותב שהתאומים וינקלווס המציאו את פייסבוק". זו רמיזה לתביעה הארוכה שניהלו אנשי העסקים טיילר וקמרון וינקלווס (שגולמו בסרט על ידי ארמי האמר) נגד צוקרברג, במסגרתה טענו שהונה אותם ומסר להם נתונים לא מדויקים על שוויה האמיתי של פייסבוק. השניים זכו בפיצויים של 65 מיליון דולרים מחברת פייסבוק ב-2008, ערערו על הסכום שזכו בו ובסופו של דבר משכו את הערעור ב-2011, וכן רמז לציטוט מוכר מהסרט: "אם אתם הייתם ממציאי פייסבוק, הייתם ממציאים את פייסבוק".